לפני תשעה ירחים, יצאו להם העזתים השלווים להפריח עפיפונים. הרגשנו ממש כמו בסרט מרי פופינס, וכל העת מזמזם לי השיר "בוא נלך להפריח עפיפון..." שבועות שהפכו לחודשים ואלו לתשעה ירחים, והשיר מסרב לעזוב אותי, כה נפלאה התופעה.
כמובן בדרכם הייחודית, העזתים הצליחו להפוך דבר כה שלו לעצם הרוע. זו לא הפעם הראשונה. בתוכניות הטלוויזיה שלהם לילדים, אנחנו, היהודים, הרגנו את מיקי מאוס. ועכשיו, העפיפונים הולבשו עם אמצעים שונים גורמי שריפות, וכך חלקים עצומים בדרום הארץ עלו בלהבות. איזו שמחה וצהלה!
בכדי שלא נרגיש בודדים, העזתים יצאו מגדרם, הביאו ואספו הררי צמיגים והעלו גם אותם באש. ייתכן שהם אפילו העמידו מאווררי ענק להסיט את העשן לכיווננו, שכך יהיה גם עמוד אש וגם עמוד ענן לפנינו, מאחורינו, בכל עת ובכל שעה, זכר ממש לימי העבר, לנדודי העברים במדבר ממצרים לארץ המובטחת! כה מתחשבים העזתים, כה יצירתיים. תשעה חודשים של הפגנות שבועיות, עפיפונים באויר, נסיונות חדירה ושמחה רבה.
שר הביטחון של מדינת ישראל היה עסוק מהלך כל אותם חודשים, עד שהגיעה הנקודה בה הכריז "שברו את הכלים ולא משחקים" והלך והתפטר. לרבים נראה שהוא, ורק הוא, מוכן להלחם. כל שאר הפוליטיקאים נאחזים בכסאותיהם. אחד איים שאם הוא לא יהיה שר הביטחון, מפלגתו תעזוב. ניחא, לא עזב. האופוזיציה צרחה ורתחה ורקעה רגלים, אך למעט רעש אין בה ממש (ודאי שלא מנדטים). ובינתיים ראש הממשלה שהוא גם שר החוץ נהיה שר הביטחון.
בעזה שמחה וצהלה - נצחון חדש! כמעט הביאו לידי פרוק הממשלה. לפני כן כמעט פגעו פגיעה ישירה באוטובוס מלא חיילים. ובין לבין, הם הצליחו לגלות חוליית קומדנו שחדרה לעזה ונסה משם תוך אבידות כבדות (סא"ל שנפל). מאז הם מנהלים מערכה על דעת הקהל הישראלית, בשיתוף גורמים אירניים, לגלות יותר פרטים על החיילים שהעזו לחדור לשטחם.
גלידות בטעמים מוזרים
אם בארץ שמח, בין העפיפונים, לשריפות ולשאר ההפתעות מעזה, לפחות בחלקה הדרומי, הרי שבחזית הלוחמה על דעת הקהל הבינלאומית כאן בארה"ב, שמח עוד יותר. זוכרים אתם שפעם אחר פעם סיפרו נציגי משרדו של
גלעד ארדן על הצלחותיהם במיגור תופעת החרם? התרברבו, התגנדרנו, פרשו לראווה את נוצותיהם, ממש כמו טווס זכר, בועדות הכנסת, באמצעי התקשורת, אפילו בכנסים זרים. אנשים כל כך מוצלחים, בעלי ידע ונסיון כה רב, פשוט שכחו בבית (ואולי לא ידעו) ש"סייג לחוכמה שתיקה".
אם בעזה זה התחיל עם עפיפונים, כאן אצלנו עם גלידות בטעמים מוזרים. בן וג׳רי, שני יהודים טובים שלפני כמעט שני עשורים מכרו את החברה שלהם עבור כמה מאות מיליונים לחברת יוניליור (מרבית המוצרים שאנו צורכים הם מחברה זו), החליטו שחייבים לתמוך בצעדת הנשים ובנשים שעומדות שם בראש. הצטלמו, העבירו כספים, פיתחו טעם חדש (מרי הפקן) ונהנו עד מאוד מהרעש וההמולה. למה לא? הרי אפילו לינדה סרסור, אתה הצטלמו ("אין אנו מסכימים על הכל") טענה שהיא נגד אנטישמיות. כמה קל להגיד, ומיד למחוק את האמור תוך שניה ולעבור להצהרת כוונות אמיתית שעיקרה, כל כולה, הוא נגד מדינת ישראל; אנטישמיות מזוקקת וטהורה.
אם עד עכשיו ג׳ורג׳ סורס, יהודי, עשה ועושה כל ביכולתו נגד מדינת ישראל, הרי מה הם שני מיליונרים? הוא אחד מעשירי העולם, והם כאין וכאפס לעומתו. אך בעוד ג׳ורג׳ סורס בוחש ובוחש, הרי שעתה בתודעה של כל אדם מדינת ישראל היא דבר רע, שכן היא מעיזה להתנגד לגלידה, מוצר כה נחשק שכולנו אוהבים. ממש כמו מיקי מאוס שהיהודים רצחו.
עפיפונים, גלידה, עתה הגיע תור תוכנית הלימודים בחו"ל. הסגל של פיצר קולג׳ בקליפורניה העביר החלטה הקוראת להקפאת תוכנית הלימודים בחו"ל בישראל. משום מה לא שמעתי את אוניברסיטת חיפה יוצאת במחאה. פחות תלמידים יגיעו אליה, ודוקא שם חל איסור לפעמים להניף את דגל ישראל. דוקא שם מותר וראוי וגם רצוי לצאת בהצהרות נגד ישראל. אז מדוע להחרים? מדוע להעניש דוקא אותם?
[היכן נשיא האוניברסיטה, שישב בארוחת בוקר באולם "מרק" בשדרות פיקו, וסרב, פשוט סרב, להתייחס לפעילויות החתרניות באוניברסיטת חיפה נגד מדינת ישראל? מה שמותר בארץ נשאר בארץ, כך לתומו חשב, אך מסתבר שאפילו הזדהות עם האויב אינה עוזרת בשעת מבחן].
עשו משהו
הקהילה הפרו-יהודית ופרו-ישראלית געשה והתרגשה, אך עד מהרה זה עבר ונשכח, כי מי בכלל יודע מה זה פיצר קולג׳? הם המפסידים, ואנחנו נתנחם במנת גלידה בטעם פקן-מחאה!
קם אז ענק, שכן איש ואישה מודעים לשמו, והכריז קבל עולם: אנחנו מסירים את הישובים היהודים ביהודה ושומרון מאתרנו. הרבה חשבנו וחככנו בדעתנו, והגענו למסקנה שזה הדבר הנכון לעשותו. כואב אבל הכרח, אין ברירה, חייבים לחתוך, פן הנגע יתפשט. השר גלעד ארדן נזעק, וכראוי פנה מיד לעמיתיו, מושלים בחמש מדינות בארה"ב: עשו משהו. פעלו. יש לכם חוקים. הגיע הזמן לפעול. כך השר, רק שמן הסתם הוא לא חשב פעמיים לפני שיצא לפעול.
משום מה, הדבר לא חדש. כך השר, כך גם אלו העובדים עבורו. הם, כזכור, חוזרים ואומרים שידינו (ידם) על העליונה, מדוע שהוא יחשוב אחרת?
נזכר אני בסיור שהשר (אז הוא היה שר לעניינים אחרים) לקח את התקשורת הזרה למתקנים להתפלת מים. את כל נפלאות הארץ הוא חשף בפנינו, ואף סיפר בגאוה רבה שהוא מוביל מיד אחר אותו סיור נפלא קבוצה של מאה או מאתים אנשים לכנס על מים בדרום אמריקה. מים עבורו הם פלא. דבר נפלא. כולנו קיבלנו לשתות מים ממוחזרים, ולמרות שבהתחלה נרתענו, הסתבר כי טוב. רק שהתדמית לא תאמה את הפנים, ובפנים רחשו-געשו כוחות שנאה כלפינו.
אין זה דבר חדש. גם נשיונל ג׳אוגרפיק הקדיש מגזין שלם באפריל שנה אחת למים, וחמישית ממנו להתנגחות במדינת ישראל שגוזלת מים מאחרים, מבזבזת ללא תקנה ואשמה בעוד כמה וכמה עברות איומות.
אין מה לדאוג
השר החליט לנסות את טמפרטורת המים, האם נכונים הדברים? האם יתכנו? ישבו להם נציגי התקשורת הזרה באולם, והתחיל השר בגישושים, אך עד מהרה מהלומה מימין, מהלומה משמאל וגם אחת מהמרכז לא איחרה לבוא. נוכח הוא שלא הייתה זו אזהרה בעלמא, שאפילו עם מים קיימת סכנה. עבור מדינת ישראל אין דבר פשוט.
כך לפחות הוא יצא קצת יותר מוכן, בידיעה שיותקף, ותותקף המשלחת, ומדינת ישראל תואשם, וצריך יהיה לתת מענה. אך אם עוזריו ויועציו ומערך שלם שעובד עבורו אומרים כל הזמן שהכל בסדר, והם יודעים את הכל, ואין מה לדאוג?
שלח מיד מכתבים למושלים-עמיתים שיפעלו. אך מה עושה מדינת ישראל? אה-הא! במדינת ישראל קוראים לאותו חרם בדיוק, ואף יותר! מה רוצים מחברת איר בי אן בי? כל שהם עשו הוא לפעול בצורה אחראית ובוגרת. יש בעיה, נמחוק את היהודים מיהודה ושומרון, כה מעטים הם, ותמיד יש תחליפים, ימציאו הם להם אלטרנטיבה. הם ודאי לא יסבלו, ואנחנו לא נגרר לאזור מריבה.
קשה, עד כמה קשה, להלחם בחרם, כשאומנים וסופרים, פוליטיקאים ואנשי הון וממון - כולם יהודים ישראלים בישראל - קוראים לאותו חרם בדיוק. וכך, בין עפיפונים לגלידה לדירות להשכיר, יצאנו נפסדים פעם אחר פעם. אפילו תוכניות לימודים בארץ לסמסטר אחד יורדות מהפרק. מה הלאה?
גבירותי, רבותי, המשך יבוא. נמצא אנחנו את עצמנו צריכים לפרק את אותו מערך שהקים השר ארדן, כי על פוליטיקאים אי-אפשר לסמוך לנהל מערכה שעיקרה בחו"ל ולא בארץ. זו חזית שעד כה הוזנחה, וצריך צבא ההגנה לישראל להיות מעורב בה, שכן ירצו לא ירצו, כשמדובר על "הגנה" על המדינה והעם היהודי, הדבר מופקד בידי צה"ל ולא אחר.