מלחמת העולמות שמתרחשת בחיפה, כנגד מינויו של רג'א זעתרה מ
חד"ש, לסגן ראש העיר, לוקה בצביעות ישראלית שכיחה. יכולתי לספר כאן גם סיבות אחרות שיש בגללן להכשיל את המינוי הזה, סיבות שגם לא מעט מאנשי השמאל שותפים להן. יכולתי לנתח כאן באופן עמוק את המלחמות מתחת לפני השטח בחד"ש, ולא רק בסוגיית החאמס וה"חיזבאללה" אלא גם בסוגיות כמו הוויכוח סביב היחס לסוריה ולמורדים באסד, כמו בעניין הוויכוח סביב היחס למדינת הרצח ששמה
קוריאה הצפונית ואף בעניין היחס להצגת דגל המדינה במשרדי נבחרי הציבור של חד"ש, וכן שירת ההמנון הישראלי (קחו למשל לדוגמה הפוכה בעניינים הללו מח"כ דב חינין מחד"ש...). אין לי ספק שתמיכתו של זעתרה בחאמס וב"חיזבאללה" היא יותר מבעייתית ופרובוקטיבית. אבל...
מהי מדינה "נורמאלית"?
במדינה נורמאלית ברור שהיה שצריך לגנות ולהחרים פוליטית איש כמו זעתרה. "מדינה נורמאלית" היא מדינה שבה נלחמים באופן שווה נגד כל טרור ונגד כל גזענות. במדינה נורמאלית ההמנון והדגל שייכים לכולם. אבל ישראל איננה מדינה דמוקרטית נורמאלית. בישראל יש הבדל כאשר טרוריסט ערבי רוצח ומנגד כאשר טרוריסט יהודי רוצח. במדינת ישראל הדגל וההמנון אמורים לייצג אך ורק את היהודים ואפילו מיעוטים פרודוקטיביים כמו הדרוזים והצ'רקסים נמצאים מחוץ לתחום הקונצנזוס של הדגל וההמנון הלאומנים.
כאשר ערבי משמיע התבטאויות קיצוניות נגד השלטון הציוני הוא מסומן כ"גורם עוין" אבל גורמים ישראלים, ואף ממלכתיים ובכירים משמיעים דברי גזענות נגד הערבים, הרי שזו דעה לגיטימית והיא כמובן איננה מפריעה לגזען זה או אחר לשמש כשר, כמנכ"ל וכראש רשות מוניציפלית. עם כל התיעוב המובא נגד זעתרה שתמך במשטר הרצח הצפון קוריאני הרי שלא שמעתי ממתנגדיו מימין מילה אחת נגד הנשיא האמריקני טראמפ, כאשר הלה התחבק ופיזז סביב הרוצח מקוריאה הצפונית. כאשר מגנים שוב ושוב פוליטיקאים כזעתרה בעניין החאמס וה"חיזבאללה" הרי שאיש עדיין לא תבע להפסיק הכספים הממלכתיים והאקדמיים ל
נסים זאב ולפר' הלל וויס שנפגשים עם גורמי ימין פרו נאציים באירופה, ובראשם מפלגת ה"חירות" האוסטרית.
קינג וזאבי כמשל
בעיר הבירה ירושלים שימש בקדנציה הקודמת, כסגן ראש עיר, אדם בשם אריה יצחק קינג. הלה לא רק שדיבר בגלוי על גירוש ערביי ירושלים אלא אף הקים לשם כך עמותה רשמית, שמומנה במימון ממלכתי. אילו איש כזה היה מכהן כסגן ראש עיריית ברלין למשל, ומקים עמותה להגירת היהודים מתוכה - עם פיצוי כספי, הרי שגרמניה הייתה מזמן סוערת והעולם היה יוצא חוצץ נגדה. גם פרישתו של אותו קינג היה שערורייתית וגזענית. הוא התפטר לאחר שניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, אישר בנייה לציבור הערבי! במדינה אחרת אחד כמו קינג, שהיה מתנגד לבניה עבור מיעוט לאומי, אך ורק משום גזענות, הרי שהיה נאלץ לפרוש מהפוליטיקה.
אבל קינג איננו ולא היה הגזען היחיד שמהלך אימים וחופשי. שר בכיר - רבעם זאבי המנוח, נכנס לפרלמנט הישראלי וישב בממשלות הימין "בזכות" מצע הטרנספר שלו נגד ערביי ארץ ישראל רבתי. כמו-כן, למרות הוצאתו של ח"כ המנוח מאיר כהנא מחוץ לחוק, הרי שהכהניזם חי וקיים, ובמיוחד בועט במלוא כוחו כאשר אנשים כמו
ברוך מרזל וחבריו מתמודדים שוב ולשוב לפרלמנט הישראלי וסגן ראש ממשלה לשעבר, כאלי ישי, מגבה אותם ומעניק להם בית וגג פוליטי. כאשר ח"כ איווט ליברמן חפץ היה לחוקק חוק של עונש מוות למחבלים הרי שהוא מתכוון אך ורק לערבים ולא כנגד יהודים, כמו למשל נגד הרוצח מכפר דומא או רוצחיו של הנער מוחמד חדיר משועפת הירושלמית. לא במקרה איש איננו דורש את התפטרותו של שר בכיר בממשלת הימין, הממונה על ה"ביטחון הפנימי", למרות שבעבר הוא כינה עמית פוליטי ערבי בשם "כלב ערבי".
אין טיפול בגזעני העם השליט
במדינות כמו בריטניה, גרמניה, הולנד ואיטליה אין הנחות פוליטיות, וההתקפה החוקית היא גם, ובעיקר, כנגד גזענים ולאומנים מהעם השליט. שר או אישיות ציבורית החוטאת בגזענות מיד מסולק מתפקידו לעד עולמי עולמים. אבל בישראל זה נראה רחוק כמטווחי קשת. גם אנשים מהמרכז הפוליטי - כמו
אבי גבאי ו
איתן ברושי ממפלגת העבודה, הופכים לחלק ממקהלת ה"קונצנזוס הלאומני" כאשר מדובר בהשתקת פרובוקציות מהצד הערבי, ומנגד בחיפוי על פרובוקאטורים יהודים וסלאבים.
האזרח ק. ששמו רג'א עזתרה
ברטולד ברכט הוריש לנו אמרה שלפיה מובן לנו היטב כיצד צומח אחד כמו רג'א זעתרה מחיפה. ברכט הסביר שהאזרח ק. הפך ללאומן לאחר שלאומן מהעם השליט ביקש ממנו לעבור למדרכה שממול רק משום מוצאו. במקום לבער את נגע הלאומנים השליטים הרי שההפגנות בישראל הן תמיד נגד האזרח ק. הייתי מציע למפגיני חיפה - נגד זעתרה, לטבוע גם את הסיסמה "כן לדו-קיום יהודי - ערבי ולא לשותפות עם קינג וארדן".