שלושה דברים לא נלקחו בחשבון על-ידי נתניהו ועל-ידי ההנהגה הישראלית, דקה אחת לפני שטראמפ, נשיא ארה"ב, החליט לסגת מסוריה מבלי לקחת בחשבון את האינטרס הישראלי העכשווי. ראשית, הרי שבצמרת הישראלית לא לקחו בחשבון כי הזיכרון האמריקני משנות השישים של המאה העשרים עדיין טבוע בכול אמריקני ואמריקני, וגם על
דונלד טראמפ הוא לא פסח. הדם והמחלוקות שאירעו בארה"ב של שנות השישים של המאה העשרים עקב שקיעת חיילי ארה"ב בבוץ המדמם של ויטנאם הותירו טראומה חד-צדדית, שאליה גם הימנים והלאומנים בארה"ב לא יחפצו לחזור, גם בעבור אהבתם הכי גדולה שיש בליבם לישראל הקטנה.
יותר מדי קורבנות ודם שפכו האמריקנים באותן שנים חמות, בבוץ הויטנאמי, מכדי להחליפו שוב, והפעם בבוץ סורי. המלחמה בדאעש היא עבור האמריקנים אולי מלחמתם, אבל היא איננה כוללת את המלחמה באסד, ואפילו איננה כוללת את המלחמה ב"חיזבאללה". דאעש הוא ארגון מוסלמי קיצוני המאיים על המערב, כולל על ארה"ב, אבל אסד, ואפילו ה"חיזבאללה", מאיימים אך ורק על ישראל, ובשביל ישראל אפשר מקסימום לתרום כסף ונשק ולא דם. כשטראמפ טוען כי "המלחמה עם דאעש נגמרה והאחרונים נוצחו" הוא מתכוון להסביר לישראל כי תרומת האיברים והגופות של חיילי ארה"ב הסתיימה, ומכאן והלאה על ישראל לתרום בעצמה איברים וגופות משלה מול אלה שהם אויביה אך לא אויבי הציבור האמריקני, שאותו צריך טראמפ לקדנציה נוספת.
מי קובע בארה"ב?
שנית, מי בכלל אמר שטראמפ הוא האיש הקובע בארה"ב? הרי רק לפני כשנה לערך עצרו את טראמפ כוחות אמריקנים "עלומים" מלבצע מדיניות עצמאית, ובכללה עם רוסיה ופוטין, וכמעט שהאשימוהו בבגידה. מכאן שבכלל ייתכן שמה שטראמפ כרגע צווח - על היציאה מסוריה, איננו אלא קולו העמוק של שלטון הצללים האמריקני הצווח מפיו של טראמפ. הכוחות השליטים באמת בארה"ב מוכנים לכול השינויים הרדיקלים של טראמפ במזרח התיכון, כי זה לא עולה להם בדם אמריקני, אבל צעדים רדיקליים מידי של טראמפ על חשבון עשרות ומאות אלפי חיילים אמריקנים זה כבר לא בא בחשבון.
הכוחות השליטים באמת בארה"ב אינם רואים באסד אויב מרכזי נגדם, כפי שלמשל הם ראו בסאדאם חוסיין העירקי לפני כמעט כשלושה עשורים. אסד הוא סה"כ צורר מקומי שמסכן אולי את בני עמו ואת ישראל אבל רחוק מלהכריז מלחמה על ארה"ב כמעצמה. ועל אחד כזה לא מבזבזים חיי אדם. ושוב, הלקח של ויטנאם נלמד לא רק על-ידי טראמפ אלא גם על-ידי אלה שמפעילים אותו עכשיו, מאחורי הקלעים של הממסד האמריקני. וטראמפ יודע שבלעדי משמעת משלו עבור מפעיליו הוא לא רק עלול לא להיבחר שוב אלא אפילו לסיים, חס ושלום, כמו נשיא אחר ששמו חוסני מוברק, הנשיא המצרי שהיה כל יכול במשך כשלושה עשורים.
מי מנהיג את העולם?
אבל ייתכן שישנה גם בעיה שלישית, ואולי הכי מורכבת. יחסיו ה"מיוחדים" של טראמפ עם רוסיה של פוטין הם יותר ממעוררי חשד בקרב הממסד האמריקני. כבר דובר על כך שטראמפ נעזר ברוסים כדי לנצח. בעוד שאובמה וקלינטון דיברו בערפיליות נגד דאעש, ואילו גב' קלינטון אפילו פלטה שדאעש בסוריה לא פעלה נגד האינטרס האמריקני (אלא רק בעירק...), הרי שטראמפ מטיל את כל מלחמתו נגד דאעש. בקרב נגד דאעש היו והינם הרוסים הרבה יותר עקביים מארה"ב בפרט ומהמערב בכלל. הרוסים תמכו מלכתחילה באסד נגד המורדים ולא הבדילו בין המורדים החילוניים למורדים המוסלמים קיצונית של דאעש. והרוסים ניצחו לבסוף. ובכלל ייתכן שטראמפ מיישר עם הרוסים קו והמפעיל האמריקני האמיתי נמצא ב"קרמלין" שבמוסקובה הרוסית ושמו פוטין.
רוסיה אומנם כבר איננה בריה"מ האימתנית אבל מבחינה גלובלית ומעצמתית היא המחליפה שלה. מאז פירוק בריה"מ התגמדה רוסיה והפסידה את מאחזיה האסטרטגיים כמו המזרח התיכון למשל, ובראשו סוריה. העידן של טראמפ - האיש שלה בארה"ב, הוא העידן הנוח ביותר של אבירי הביון (מאז ומתמיד...) הרוסים להחזיר לעצמם חלק ניכר מהכוח הפוליטי של בריה"מ לשעבר, כמו ההשפעה הסובייטית לשעבר לא רק בסוריה אלא גם באירן של ימי חומייני, שהפכה למה שהיא כיום לא מעט בכוח בריה"מ לשעבר. ובאמת ייתכן שטראמפ בכלל מציית למי שבאמת מנהיג את העולם - לפוטין. וכאן באמת נמצאת ישראל הקטנה והרעשנית בבעיה.
בין רוסיה לבריה"מ לשעבר
בריה"מ הייתה אויבת אנטי ציונית גלויה עם משטר קומוניסטי אימתני, כשיהודייה כולם עמדו בגלוי וסתר לצד ישראל. אבל לישראל של היום יש בעיה לראות ברוסיה אויבת רעיונית ואסטרטגית. לא רק שרוסיה כבר איננה קומוניסטית אלא שהיא דווקא נמצאת ביחסי ידידות עם ישראל וקשה להציגה בישראל כאויבת שתסית את הסורים נגד ישראל, כפי שישראל מציגה למשל את אירן. בתוך ישראל, ובמיוחד באגף הימני שלה דווקא, קיימים גורמים פרו רוסים שלא יתנו לנתניהו הפרו אמריקני להציג את רוסיה כאויבת שאין לסמוך עליה.
איווט ליברמן הוא האיש הראשון שיעמוד כנגד כל ניסיון הצגה כזה. ואילו ברחבי רוסיה, ואולי בכול חבר העמים, קיימים לא מעט כוחות יהודים (כמו גם בקרב אזרחים ישראלים רבים...) שלא יתנו יד להציג את רוסיה ופוטין כאויבי מדינת ישראל, ונתניהו יודע זאת כמו שטראמפ יודע זאת. ולכן היציאה של טראמפ מסוריה קלה יותר מבעבר כי רוסיה נחשבת ומוצגת כ"גורם אחראי" שגם ללא האמריקנים היא תדע לרסן את הסורים. ישראל של נתניהו, ואפילו של בנט, יודעת היטב שהיא לא תעיז לצבוע אחרת את הדוב הרוסי, שהפעם במקום לרטון ולאיים הוא פשוט מחבק את ישראל בחיבוק הדוב הידוע והמפורסם שלו.
המנהיג הבא...
המנהיג הבא - שירש את נתניהו, ייאלץ להתמודד עם העובדה שטראמפ איננו באמת האיש החזק בארה"ב, ושאולי ארה"ב כבר נמכרה לא מזמן לאיש חזק אחר ששמו פוטין.