הציבור הישראלי מודע אומנם לזרימתם השנתית של מיליארדי דולרים מממשלת ארה"ב לישראל, אבל מודע פחות לפילנתרופיה העניפה של היהדות האמריקנית למדינה שלנו. מסתבר שכ-1,300 עמותות בארץ, כולן ללא מטרות רווח, נהנות, באורח תדיר, באותו פרק-זמן, ממענקים ומתרומות ביד נדיבה, המגיעים באורח טוטאלי למילירד דולר.
מאז שהוקם בשנת 1922 על-ידי השופט העליון היהודי-אמריקני, לואי ברנדייס, פועל המכבש במנהטן, ללא כל לאות, בתור הקרן הכלכלית למען ישראל. היו"ר שלה הוא הוא הרווי ברצ'ר והמנכ"ל הוא ג'פרי שטרן. בזכותו של זה האחרון מופעל המכבש בהצלחה יתרה ובמסירות נדירה. לצידו פועל צוות מאומן ומיומן, שהציב לו כיעד את אותן עמותות ישראליות שבחר כזכאיות למענקים ולתרומות באורח שוטף. בישראל מייצגת את הקרן שולמית בר-שני, הנושאת בתפקיד משני במעלה בהנהלתה.
הקרן בארה"ב בנויה על מינימום של 25 דולר תרומה, אם בצ'קים ואם בניירות-ערך. התרומה אמורה להגיע ליעדה בארץ תוך 21 יום, כשהגוף הנתרם מקבל לידיו את מלוא הסכום, מבלי לשאת בהוצאות נלוות כלשהן, כשכל תרומה מדווחת היישר לשלטונות הפדרליים בארה"ב.
פיחות בצדקה
עם זאת נאלצת כיום הקרן להיאבק במשבר הפוקד את עולם הפילנתרופיה היהודית, וזאת עקב סיבות חיצוניות ובשל תהליכי התבוללות הפוקדים את הדור היהודי הצעיר. כתוצאה מכך חל פיחות במנהג הצדקה הרווח כל כך בקרב היהדות האמריקנית.
ראוי לציין שהתורמים רשאים לבחור את יעד ההתרמה הייחודי שלהם מבין 1,300 הגופים הנתרמים. הגוף הנתרם עצמו חייב לדווח על פעולותיו הקשורות להתרמה, בעוד הקרן עצמה רשאית לפקח עליו ואף לשגר לצורך כך נציגים לביקורת.
בין העמותות הישראליות שנהנות מן המענקים והתרומות, נמנים בית הגלגלים לילדים נכים, בית אלאזארק לילדים מבתים הרוסים בשל אלימות או סמים, המרכז לקידום העיוורים, רשת שובע לחלוקת ארוחות לעניים, האגודה למען הזקן, עמך, המתמקדת בסיוע פסיכולוגי לניצולי השואה, ועמית, לנשים עובדות.