יום ראשון, ה' באדר א', 10 בפברואר 2019, בית משפחת אנסבכר האבלה, תקוע. נתניהו יושב מול המשפחה האבלה על הירצחה האכזרית של אור הי"ד בידי מפלצת חייתית, ומחפש מילות נחמה.
אכן, בעיה. מה יספר? שישראל איבדה את כוח ההרתעה שלה, שבהיעדרו נרצחו 17 ישראלים מאז תחילת 2018, ושבתם היא הקורבן ה-18? שהוא עצמו הפך לקבלן הביצוע של השמאל מאז הצביע בעד ההינתקות, ושעודנו ממשיך בקו הזה עד עצם היום הזה: שיחרור אלפי מחבלים, פיצויי מיליונים בפרשת המרמרה, השפלת כבוד ישראל בפרשת המגנומטרים, הגימגומים וחוסר הנחישות במרוצת השבועות הארוכים של צוק איתן, הזרמת מיליונים במזוודות לחמאס, ייבוש ההתיישבות והקפאת הבנייה בירושלים, הפרת צו הבג"ץ להרוס את חאן אל אחמר, התעלמות מן החוק המחייב קיזוז כספי משכורות המחבלים מן הכספים הזורמים לחמאס, ועוד; איזו נחמה טמונה בכל המהלכים הרופסים הללו?
ואז באה התשועה ממקור לא צפוי: המזכיר הצבאי נכנס ובידיו פתק. הוא הציץ בו ופניו הרצינו: "אני רוצה לומר לכם כי הרצח של בתכם היה על-רקע לאומני. הרגע קיבלתי אישור שזו ההנחה של השב"כ. אתם בוודאי כבר יודעים זאת, אך חשוב שתקבלו על כך אישור סופי מגורמי הביטחון"...
וואו! איזה גילוי מדהים! איזו נחמה אדירה! סוף-סוף התברר שהרצח בוצע ממניעים לאומניים, לא פליליים. וואו! שלושה ימים וחצי נדרשו לשב"כ להגיע למסקנה האיומה הזו. כאילו שזה לא היה ברור מלכתחילה.
יש איזו תחושת נירפות שמשדר נתניהו, והיא זולגת לזרועות הביטחון הסובבים אותו. האיש שכתב ש"הדרך היחידה להילחם בטרור היא לא להיכנע לטרור" (בספריו 'הטרור' ו'המלחמה בטרור'), נמנע מלהילחם בטרור ורק מחפש שקט. נשכח ממנו העיקרון הז'בוטינסקאי מס' 1: שקט הוא רפש. האם הוא התעייף?
מסר של רפיסות
התפיסה שהיעד הוא שקט, מחלחלת לתוך השב"כ, שלא השתכנע מיד, לנוכח הזוועה בעין יעל, שהרצח היה מטעמים לאומניים; וגם לתוך צה"ל, שהצמיח מפקד בכיר 'מזהה תהליכים', ומפקד בכיר אחר שטען כי ילדה עם מספריים אינה רוצחת ושהעיקרון הבא להרגך השכם להורגו הוא רק אמירה ספרותית.
הרפיסות הצה"לית הומחשה לעינינו בצילומים שצילמו הפלשתינים בחברון ליל שבת, ושודרו בטלוויזיה הישראלית: לאחר שכוחות צה"ל פשטו על המסגד ולכדו בתוכו את המחבל (ועשו עבודה נפלאה), חלפו הכוחות בחוצות העיר וספגו מטחי אבנים ובקבוקי תבערה לאין מספר מידי אספסוף משולהב שהתייצב בצידי הדרך, כדי לקיים את מצוות 'אידבח אל יאהוד'. איש מהפורעים לא נעצר, גם לא נפגע מירי. הפוגרומצ'יקים קיבלו שוב מסר של רפיסות, שאין שום סיכון אישי ביידוי אבנים והטלת בקבוקי תבערה לעבר חיילים ורכבים של צה"ל. לא חסר היה שיצעקו: 'דאולה מענא' (הממשלה איתנו), כפי שהכריזו בעידן הפּרעות של ימי המנדט.
הרצח המזוויע הזה, כבר לא איפשר ישיבה רופסת בחיבוק ידיים. לכן נדרש צה"ל לעשות משהו, ודוברו פירסם ש"במהלך הלילה פעלו כוחות צה"ל בעיר חברון, ממנה יצא החשוד ברצח (למה לא 'רוצחה של') אורי אנסבכר ז"ל. במהלך הפעילות מִיפּוּ הכוחות את בית החשוד, לצורך בחינת אפשרות הריסתו". היה חשוב להרגיע את הציבור, והוציאו הודעה חלבית שכזו: מִיפּוּ את בית החשוד...
במדינה שמנהיגה יודע שמול טרור יש להילחם, אמור היה שר הביטחון להוריד לצבא הוראה לפעול אחרת, שתצדיק בסיומה הודעה ברוח זו: "הצבא פשט על העיר חברון, הכריז על עוצר מלא, והרס עד היסוד את בית המחבל. עשרה מקומיים שניסו להפריע לפעולה החיונית, נורו ונוטרלו. עשרות מיידי אבנים נעצרו, יועמדו לדין, וייקנסו בעשרות אלפי שקל כל אחד. זורקי בקבוקי תבערה יישפטו על נסיון רצח כנגד החיילים, ובכל מקרה בתיהם ייהרסו מטעמי הרתעה".
הודעה כזו לא תוכל לצאת גם בממשלה הבאה, אפילו אם נתניהו יעמוד בראשה, כל עוד לא יימצא לימינו ימין חזק מאוד, שיזכיר לו ללא הרף, ששקט הוא רפש.