ניתוח התיקו בין הליכוד לכחול לבן אינו מעיד על כי שני מיליון וחצי איש חלוקים בדעותיהם הפוליטיות אחד לכאן ושני לכאן; בשום פנים ואופן. מי שהעניק לליכוד את מספר המנדטים האסטרונומי הגדול מכל מערכות הבחירות הם שלושה, ספרו על היד: קמפיין 'רק לא ביבי', התקשורת המוטה בעליל, ואיש ושמו
אביחי מנדלבליט שהחליט להעניש את ביבי על מלחמתו בתקשורת המוטה. מעל לרבע מיליון איש במחנה הימין שאינם מנויים דווקא על
מפלגת הליכוד החליטו להתקומם נגד התקשורת המוטה ונגד אפליית האיפה ואיפה. 'דווקא ביבי' ענה קמפיין הליכוד ושתה רבע מיליון איש מיתר מפלגות הימין. אלה הם 7 המנדטים שנגמעו לליכוד ממפלגות שונות של גוש הימין. להזכירכם, כוחו האופציונלי של הליכוד נע בין 25 ל-28.
ומי העניק לכחול לבן שהגיחה לפתע פתאום משום מקום לשום מקום שאלתם? למרבה הפלא אותם האסים שנגמעו על-ידי הליכוד נגמעו הפעם על-ידי כחול לבן ממפלגות שונות של גוש השמאל. השמאל הלוהט לדורותיו ביקש לתת תנופת תנע למומנטום שנוצר על-ידי היועמ"ש והתקשורת כנגד ביבי, והגמיעה כאן הייתה אכזרית; כמעט כילו את השמאל הממוסד לדורותיו, את מרצ והעבודה. להזכירכם, 24 מנדטים קיבלה העבודה ב-2015.
הגושים עצמם כמעט ולא חל בהם שינוי. בבחירות לכנסת העשרים הגושים עמדו על 67/53 לטובת הימין, והיום דווקא הימין ירד (לעת עתה) בשני מנדטים: 65/55.
מה זה אומר. האם מה שקרה הוא טוב או רע, האם היה כאן ייצוג אמיתי לדעות על-פי השיטה הדמוקרטית? כן היה כאן ייצוג אמיתי ואמין לדעות על-פי השיטה הנהוגה הדמוקרטית. ראיה על זאת היא התוצאה הסופית לממדי הגושים שלא חל בהם שינוי, ובכל זאת מה שקרה היה רע, רע עד מאוד.
עלי תאנה
הבעיה שלנו הייתה ועודנה עם האופורטוניסטים, אלה הם חסרי העקרונות שמתפשרים עם המציאות ומנצלים את המומנטום לטובתם, לטובת הוויתם האגואיסטית הנצלנית. לאופורטוניסטים האלו הענקנו בבחירות האחרונות מרחב פעולה ופתחון פה, ואילו ניצחה כחול לבן הכוח הרע האופורטוניסטי היה מרקיע שחקים ומקבל תנופת תנע היסטורית חסרת תקדים.
אילו ניצח בבחירות התבשיל המוזר של מפלגת השעטנז, הייתה נרקחת תערובת של קוקטייל ערב-רבי ומתרחש מהלך שיזכר לדראון עולם. גנץ לא היה יכול להרשות לעצמו להשען אך על קולות
חד"ש ורע"מ, הוא היה חייב להשיג זר של עלי תאנה מכל הבא ליד ובכל מחיר. היה אוסף אל חיקו את כל הדמויות האופורטוניסטיות הנמצאות בהישג יד, מליברמן שלובש את בגד הימני-קיצוני ועד כחלון המתעטף בטלית המחנה הלאומי, שני האופורטוניסטים חסרי העקרונות יתפשרו בחפץ רב על המציאות לטובת כיסא רם חם ומרופד. אני מאמין כי במציאות יצירתית אף
ש"ס ו
יהדות התורה ילכו בצעדים נמרצים עם גנץ, כי לכסף הישיבות אין ריח ימין או שמאל; התכלית היא עבודת השם. זה היה מאז ומתמיד עלי התאנה של עקרונות החרדים - החרדים עד מאוד לעבודת השם. הוא הדבר שהחרדים ירקמו כיום עם נתניהו: הסר מעלינו את עול חוק השוויון, הבטח את פרנסת מוסדותנו לארבע השנים הבאות וקבל מאיתנו 'קארט בלאנש' בכל חוק אשר תאווה נפשך בו. זו תורת החרדים על רגל אחת; וגם גנץ יכל בעזרת השם עם קצת רצון מנדלבליטי להבטיחה.
ועכשיו, חשבו על זה - אילו עמדו לבחירה 2 מפלגות בלבד, אחת ימין ושנייה שמאל, בלי מרכז, בלי שמאל/ימין לייט בינוני או קיצוני. פשוט לא היינו מתבלבלים ושום קול לא היה נזרק לפח. עיקר העיקרים - לא היה ערך למונח המבחיל 'לשון מאזניים' שמשמעותו לאנוס לאור היום בחסות החוק.
מספרים לנו כי 'השיטה הקואליציונית' הנהוגה מבטיחה כי תייצג ה
ממשלה בתוכה את הרוב האפשרי של הדעות; זו תכלית השיטה הדמוקרטית, זה שלטון העם, כך מספרים לנו; ואלה בעינם הסיפורים בעלמא. ואמנם 'דמוקרטיה' צריכה להקפיד על שמירת זכויות אדם כגון הזכות לחרות, ל
חופש הביטוי, לחופש ההתאגדות, זכות הקניין, חופש התנועה, זכויות המיעוט. על אלה אחראית הרשות השופטת, אינני צריך בחירות דמוקרטיות בשביל להבטיח 'חופש'. הבחירות הדמוקרטיות לא נועדו להבטיח כי גם לדעת המיעוט יהיה ייצוג בממשל הדמוקרטי, נהפוך, הבחירות הדמוקרטיות נועדו להבטיח כי רק לדעת הרוב יהיה ייצוג, וההפך הנכון אנו עושים בשיטה הקואליציונית.
תבשיל מוזר
השיטה הקואליציונית סותרת, הלכה למעשה, את עיקרון העל הדמוקרטי שנועד להשליט סדר מובנה בחברה. השיטה הדמוקרטית כופה על האינדיבידואל להמר בבחירות על כל הקופה, אול אין, או מרוויח או מפסיד, הכל לכאן או לכאן. על-כן היא מחתימה את חברי הקבוצה לקבל ברגע ההכרעה את דין הרוב ועמדותיו, אחרת האנדרלמוסיה והתוהו ובוהו ישלטו בחברה. היום השלטון הנהוג בישראל אינו דמוקרטי ואינו דומה לדמוקרטיה; הוא ערבובייה של תבשיל מוזר חסר טעם ותכלית. התוצאה המיידית של התבשיל המוזר היא צמיחה בלתי נשלטת של אופורטוניסטים חסרי עקרונות וטעם שהתאגדו בקבוצות וקראו לעצמם 'מפלגה'. חוסר המשילות הוא עוד תוצאה כואבת של התבשיל.
אני מחפש משילות. שלחתי את ביבי בשביל להרכיב ממשלה ולהחליט, לא בשביל לשבת בחיבוק ידיים ולהגיד לי שהקואליציה מונעת ממני להחליט. השיטה הקואליציונית מחשקת מטבעה ומונעת לקבל החלטות לאומיות כבדות משקל. שום ממשלה לא תגיע למשילות אמיתית בגלל השיטה הפרלמנטרית הנוכחית. החשש, אומרים, כי קבוצה מסוימת שמקבלת כוח כה גדול זה פוטנציאל לאסון כהגדרתם, ולעומתם אני נותן לקבוצה מסוימת כוח גדול בשביל לקדם החלטות הרות גורל ולא לשבת בחיבוק ידיים ולהסתפק בחימום הכיסא. הפוטנציאל לאסון לדידי הוא מצב בו לא ניתן לקבל החלטות. אני נותן לנציגי הממשלה כוח בשביל שישתמשו בו, אולם אם בד-בבד אני חושש מהכוח הרב שלהם אזי אני סותר את עצמי והולך כנגד הזרם שלי.
תסכימו איתי כי הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לחברה, לממשלה, או אפילו לי ולך כאינדיבידואל הוא לשבת ולא לעשות, ותמיד מי שיושב ולא עושה יש לו סיבה, הוא צריך סיבה בשביל לתרץ את אי-העשייה שלו, ובדרך כלל התירוץ הטוב ביותר הוא: צריך להיות זהיר ולא להמר, וכאן הפוינט שלי: כן צריך להמר ולקחת צ'אנס אחרת נדרוך במקום ולא נעשה דבר; החיים יגמרו ועודנו דורכים במקום. גם ברמת האומה צריך להמר במלוא מובנה של המילה, להמר על ביבי, על הימין או על השמאל בתקווה שההימור שלנו יקלע ולא יתקל במכשולים בלתי צפויים. הממשלה הנבחרת נועדה בשביל להתקדם לא בשביל לדרוך במקום ולא להגיע לשום כתובת, וכשמהמרים הולכים כן על כל הקופה, אול אין. אני נותן לביבי את מלוא הכוח וההימור שלי הוא שישתמש בכוח הזה בשכל טוב וישר. מה אם לא? אכלתי אותה.
היום בשיטה הנוכחית אני מראש אומר לביבי: לא רק שלא מהמר עליך אלא אני מבטיח שלא תתקדם ולא תלך מכאן לשום מקום, בנט יחשק אותך מימין, כחלון משמאל, ואולי גם גנץ ייכנס למשחק ויחשק מהמרכז וכך רבותיי כולם יחיו באושר ועושר ועם ישראל ידרוך במקום לנצח. עזה תשלח את טיליה, הפתח ימשיך לנג'ס, הפיגועים ידליקו את פתילינו מידי פעם והעסק ידרוך במקום. ואנחנו נמשיך להיות אנשים זהירים שלעד ולעולמי עולמים לא נכנס לקזינו להמר, מה עוד והמדובר כאן באומה השתגעתם? שנהמר אול אין?
אני כבר בשל לשלב הסיכומים: אני שולח את נציגיי לממשלה ולכנסת למטרה מוגדרת: שיחליטו בשמי ויתקדמו, ועל-מנת לקדם את המטרה שלי אני חייב להכין לנציגיי את הבמה המתאימה ביותר לזאת; לא חצי במה ולא רבע, במה שלמה ויפה וחתיכה. המשחק של שיטת הקואליציה הוא משחק של 'כאילו', ובמשחקי מדינה לא משחקים בכאילו משחקים על באמת. שיטת הקואליציה, זה הסיכום, היא שיטת משחק של כאילו, בעוד השיטה של בחירות עם שתי מפלגות היא היחידה כשיטה שיכולה להעניק משחק מפוקס על באמת על מגרש של מדינה.