נקודת המוצא שממנה אי-אפשר להתחמק, היא הכשלון הצורב של נתניהו להקים
ממשלה שהוא קרא לה "טבעית", בעיקר לאחר מה שהוא כינה "נצחון אדיר" שלו ושל הליכוד. נדבך נוסף בדיון הוא אחריותו הבלעדית לכך שמדינת ישראל נגררת לבחירות. גם אם כשלעצמו ייתכן שזה דבר טוב ונכון, הרי שרוב בציבור בישראל, לרבות מצביעי הליכוד - ואפילו נבחריו - חושבים שבחירות הן דבר רע שלא היה לו מקום. בעצם, המשמעות של זה היא שלמעשה, הציבור היה מעדיף שנתניהו יחזיר לנשיא את המנדט שקיבל להרכבת ממשלה - מעשה שבו הוא נכשל, מה שבמילים אחרות אומר היה סיום הקריירה של נתניהו, למרות שרבים עדיין חושבים, משום-מה, שהוא המלך המשיח, אפילו עם קופת השרצים התלוייה סביב צווארו והמאיימת להטביע אותו ולחסל את הליכוד ואפילו עם כל הנזקים שהוא גרם וממשיך לגרום למדינת ישראל.
למעשה, במהלך התקופה בה היה מועמד להרכבת ממשלה, התנהגותו ההיסטרית של נתניהו, החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלושה תיקים לפחות, התרכזה אך ורק בניסיון - אפילו לא מוסווה - לארגן לעצמו כרטיס "צא מהכלא" שיאפשר לו להתחמק ממשפט ואפילו משימוע. הוא עשה זאת למרות שלפחות כפי שאנחנו יודעים עתה, הוא ידע - או היה יכול לדעת - שליברמן לא ייתן לו להרכיב ממשלה. ובכל זאת, היהירות שלו גרמה לו להיות זחוח ולהמתין עם ניסיונות הפיתוי לכניסה לממשלה בראשותו, שהוא ניסה על חברי כנסת שמחוץ לליכוד, עד לימים האחרונים של התקופה שניתנה לו כדי לנסות ולהרכיב ממשלה.
נתניהו יודע את נפש בהמתו. הוא ידע שהוא יצליח לכופף את חברי הכנסת של הליכוד לבצע חרקירי פוליטי ולגרום להם לפזר את הכנסת שרק לפני רגע נכנסו בשעריה. הוא גם ידע שלא נותרו בליכוד אנשים הגונים, למרות שכמה מהם עדיין הצליחו לשווק תדמית מהוגנת עד שנחשפה ערוותם בהצבעה על פיזור הכנסת. ויותר מזה, גם לנתניהו די ברור שהרפתקאת הבחירות החדשות שאליה הטיל את מדינת ישראל לא תשנה באופן מהותי את המצב ובמידה ותצאות הבחירות תהיינה כפי שהכל מצפים להן, גם בתום בחירות ספטמבר הוא יוכל להרכיב ממשלה רק אם ליברמן יסכים לכך ושלמעשה אין בעצם לליברמן כל סיבה להסכים לכך. אם אכן, כפי שאולי מסתמן, מפלגתו של ליברמן תגדל - אפילו אם רק לשבעה או שמונה מנדטים - ליברמן לא יסכים שנתניהו ירכיב ממשלה, שכן בכך תלויים סיכוייו לתפוס את מנהיגות הימין. אחרי-הכל, מתחריו על הבכורה יהיו אותם חדלי-אישים שהפכו עצמם לסמרטוטים ולאסקופה נדרסת לגחמותיו של החשוד בפלילים נתניהו.
להבדיל מאדלשטיין, כץ, ארדן, סער ושאר חיילי השדה של נתניהו שמחלו על כבודם ועל יושרתם והסכימו לגרור את ישראל לבחירות שאפילו הן לא יצילו את נתניהו, הוא, ליברמן, יופיע כמי שעמד כצור איתן אל מול כל הלחצים בשם עקרונות, שגם אם הוא עצמו לא האמין בהם, הרי שאי-אפשר להתווכח על חשיבותם ועל היותם ממלכתיים, גם אם יישומם לא ישנה את העובדה שחרדים במדינת נתניהו לא יתגייסו לעולם לשום שירות לאומי או חברתי וימשיכו לחיות על-חשבונם של משלמי המיסים הישראלים.
חבורת מלכחי הפנכה של נתניהו מפחדת מקריאת תגר עליו. חבריה מפחדים גם מקרב גלוי בינם לבין עצמם על ההנהגה, שיצטרך להיערך בזירה של כלל חברי הליכוד שנחשבים (אולי בצדק) בעיניהם של שרי הליכוד לנאמניו העיוורים של נתניהו - ולא לנאמני הליכוד. ליברמן יודע את זה היטב, אולי משום שהיה זה הוא שהפך את הליכוד מממפלגה רעיונית למפלגת האיש נתניהו. ליברמן בונה על כך שהליכוד מוכב, למעשה, משני גושי אוכלוסיות וממערכת הרגלית שבה לאחר הליכתו של מנהיג בא במקומו מי שנראה כיורש טבעי. ראוי להרחיב על כך מעט:
האוכלוסיות המרכיבות את הליכוד הן שתיים: הצמרת הגברית-אשכנזית שכמעט תמיד נוטה לחבר אליה כמה מזרחים-של-מחמד - בעיקר נשים (נכון לעכשיו רגב וגמליאל) ואת הרוב הליכודי, אנשי עשירוני הביניים והעשירונים הנמוכים שאפילו אחרי שהם כועסים על ההנהגה ונשבעים שלא יעבדו עבורה בעת בחירות מתגייסים ונותנים את נשמתם, כאשר עבורם, המנהיג הוא מושא הערצה ונחשב כמי ש"שחרר" אותם ממה ששכנעו אותם בו שהיה העריצות של מפאי"י. שתי האוכלוסיות הללו מתאפיינות בכך שמי שמרכיב אותן לא מוכן שה"אחרים" לא ישתלטו עליהם. מבחינה זאת, שתי האוכלוסיות יראו באנשים כמו אדלשטיין וליברמן "זרים", אבל אם מי מהם יפגין כוח, הוא יוכל, אולי, לכבוש את תמיכתם של המוני מצביעי הליכוד, גם אם לא את תמיכת הצמרת.
אשר לעניין הירושה, צריך לזכור. לבגין לא היה מעולם סגן אבל לאחר לכתו, היה ברור ששמיר יירש אותו וכאשר היה צל-צילה של תחרות, למשל: מצד דויד לוי, היא הוכרעה באופן חד-משמעי. גם לשמיר לא היה סגן אבל כאן נכנס ליברמן שבנה את נתניהו ומכר אותו לליכוד שמי שיציל את הליכוד ויחזיר אותו לשלטון - מה שאכן קרה. עתה, לאחר זמן כה רב של שלטון נתניהו, שוב הליכוד נמצא במצב שבו אין למנהיג סגן. אבל הפעם, אין בצמרת הליכוד גם לא אחד שיכול להיות "יורש טבעי" למנהיג. וכאן רואה ליברמן הזדמנות לשוב לליכוד כמנהיג וכמי שיוכל לכהן מטעמו של הליכוד כראש ממשלה.
נראה, אם כך, שסוף העידן של נתניהו אכן הגיע. השאלה שנותרה פתוחה היא האם היא מביאה איתה גם את התפוררות הליכוד. ליברמן בונה על כך שאותם אנשי ימין ישרים בליכוד שגם הם סבורים שנתניהו כבר מזמן לא דואג לימין אלא רק לעצמו ושלטעמם נתניהו רק ממשיך להפסיד לחמאס ואינו מגן על אזרחי ישראל - ואותם מצביעי ליכוד שהם חילוניים - יעזבו את הסחי שאליו הטיל נתניהו את הליכוד ויעברו להצביע עבורו. אפשרות נוספת שיכולה להביא לחיסול אופציית השלטון של הליכוד לאחר שנתניהו ייאלץ לעזוב והריב בין מלכחי הפנכה יתחיל, תלוייה באופן שבו יתארגנו המפלגות האחרות.
כחול-לבן סיכוי לגדול על-ידי משיכת מצביעי ימין, לרבות מסורתיים ודתיים, אם יצליחו להתגבר על האובססיה של לפיד להיות מועמד לראשות ממשלה. צריך לזכור שעם או בלי הסכם עם גנץ, לפיד לעולם לא יהיה ראש ממשלה אפילו אם גנץ יגיע לתפקיד. לא בגלל שגנץ לא יסכים - לפחות על-פינו גנץ הוא איש-כבוד המכבד הסכמים. אלא שאף שותף קואליציוני לא יסכים לרוטציה בין גנץ ולפיד - וזה לבדו מוריד את האופציה מעל הפרק. אם לפיד עצמו יסיר את בקשתו לרוטציה, זה יעניק לו תמיכה מגורמים שבהנתן רוטציה, אפילו אם רק בתיאוריה, אינם מוכנים להצביע עבור כחול-לבן.
עוד גורם חשוב הוא מפלגת העבודה. יש להניח שאם בראשה יעמוד
עמיר פרץ, מה שיאפשר למפלגת העבודה להחזיר אליה את
ציפי לבני ואולי להביא אליה את אורלי לוי ועוד גורמים, יש להניח כי לא מעט מאלה שערקו ממפלגת העבודה לכחול-לבן בבחירות האחרונות ישובו למפלגת העבודה. אפשר אולי גם לבנות מערך בין העבודה למרץ שבו נשמר יחס של 5 ל-1, כפי שהיה בזמנו היחס במערך בין העבודה למפ"מ. גם לכך יש סיכוי לדחוף קדימה את הגוש. גוש כזה יכול להיות גם בית למצביעים דרוזים, צ'רקסים, נוצרים ומוסלמים. ובהקשר זה, אם הרשימה המשותפת תתחבר מחדש, בהרכב המשקף את המבנה הנוכחי של המפלגות הערביות, גם לכך יכולה להיות השפעה על כך שהשפיות תשוב לישראל והממשל בה יחדל להיות מושחת.
נתניהו, החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים הגיע אל סוף דרכו הפוליטית ועתה הוא יוכל להקדיש את זמנו ומרצו להגנה אל-מול החשדות הכבדים הרובצים עליו. באותה הזדמנות, אפשר יהיה סוף-סוף לבחון את פרשת הצוללות ולנקות את שאר קופות השרצים והסחי שהוא משאיר אחריו, להשיב את ישראל לחבורה המהוגנת של מדינות ולא רק להסתופף סביב שליטים גזעניים וממשלות פשיסטיות כמו אלה של הונגריה או פולין ואפילו לשוב ולכונן מחדש את הברית עם ארצות-הברית של שתי המפלגות - ולא רק עם המטורפים הגזענים האוונגליסים והקצה של העליונות הלבנה שבמפלגה הרפובליקנית.
מבחינה זאת, אפשר שהבחירות ששנתניהו וחבריו כפו על המדינה תהיינה מה שיציל אותה מאותה הדרדרות שאליה הביא אותה נתניהו, בסיועם של הסמוטריצ'ים, המיקי זוהרים ושאר חברי מסדר השתקנים של הליכוד ומפלגות הלווין שלו. אולי כך יוכל גם הליכוד לטהר את מחנהו ולשוב להרכב שמייסדיו יוכלו להיות גאים בו. למדינת ישראל מגיע גם ליכוד שפוי, ישר והגון.