לגמרי לא ברור לי. האם
אהוד ברק הוא תמים? מנותק מן המציאות? חסר הבנה? או שמא ארטיסט אחד גדול? הוא אומר קבל עם ועולם: "
ממשלה שנהיה שותפים להקמתה, תוביל תוך 12 חודש לביטול חוק הגיוס. סוף לישראבלוף. נביא וניישם תוכנית שילוב: מגיוס למראית עין, להשתלבות....אנחנו מתחייבים לחתוך את הקשר הגורדי הזה שהסתבך ללא מוצא.... נחתוך את הקשר הגורדי הזה, אם תתנו לנו את אמונכם, וננוע קדימה, מכפייה שנכשלה - לשילוב מצליח... יהיו מתנגדים. יהיו מטיפים בשער. יהיו רואי שחורות. הם היו שם בלי סוף..."
אם ירשה לי מר ברק הנכבד, אני אזכיר לו כי בעניין הגיוס יש לנו כמה פסקי דין של בג"ץ, חלקם תוצאת עתירות של שותפו האפשרי לעתיד,
יאיר לפיד, ותוכניתו לעיל סותרת את פסקי בג"ץ שנפסקו בנושא. אז האם ברק מתכוון לעקוף את הבג"ץ? האם הוא מתכוון להוסיף פסקת התגברות לחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו?
זוכרים מה היה ערב הבחירות האחרונות? אי-הסכמה על נושא הגיוס, וברקע, בית המשפט העליון עם סיום מועד הדחיה האחרון בהחלט, ומה הייתה עמדת הרוב בבג"צ?, שמונה מתוך תשעת השופטים נימקו את החלטתם לביטול חוק הגיוס (מה שחייב את הממשלה לבוא עם חוק אחר), כי הוא סתר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ועם זאת לא עמד בעקרונות פסקת ההגבלה בעיקר בהיבט של העדר מענה בחוק לתכליות שלשמן נועד.
השופטים מנו את ארבעת התכליות של החוק:
1. הסדר נושא הגיוס בחקיקה (ולא בנהלים או הוראות שעה).
2. קיום מרבי עקרון השוויון (שוויון בנשיאה בנטל הביטחוני).
3. השתלבות החרדים במעגל העבודה.
4. ביצוע הדרגתי תוך איזון בין דרישות נוגדות וללא כפיה.
שבעה מתוך תשעת השופטים שמו את הדגש על העובדה שהחוק, בפועל, בנוסח שהוצע, מפר את עקרון השוויון באופן היורד לשורש העניין ולכן קבעו שהחוק בטל (נאור, רובינשטיין, חיות, מלצר, הנדל, פוגלמן, שהם).
שופט אחד (סולברג) היה בדעת מיעוט, ובקבע שאין די פרספקטיבה של זמן לשפוט אם החוק ממלא את תכליותיו אם לאו, ולכן אין על בית המשפט להתערב לעת הזו, ולכן יש להשאיר את החוק על-כנו.
שופט אחד, (עמית) אשר השורה התחתונה שלו הייתה כשורה התחתונה של דעת הרוב (ביטול החוק) הביע דעה חריגה, אפיקורסית קמעא לשיטת המהפכה המשפטית, ואמר בפועל שלטעמו ראוי להקריב את עיקרון השוויון, ראוי להקריב את עקרון החקיקה, לבטל זמנית את שירות החרדים בהוראת שעה, ולטפל בדחיפות בשילובם בשוק העבודה. ובגלל שגם היציאה לשוק העבודה לא קיבלה לטעמו משקל ממש בחוק, הוא הצטרף לדעת הרוב, ופסק כי החוק בטל.
אם נשווה עת העמדה שהציג השופט עמית בפסק הדין, לעמדה שהציג ברק לציבור בימים אלה, לא נמצא הבדלים רבים, אך שופטי הרוב (שבעה מתשעה) דחו את עמדתם של עמית/ברק ושמו את עיקרון השוויון בראש סולם התכליות.
ומכאן שעל-מנת לממש את תוכניתו לשחרור החרדים מהצבא ולשלבם במעגל העבודה, ברק יזכה לאוזן קשובה בבית המשפט העליון, אוזנו של השופט עמית/ אך הרוב המכריע של השופטים, וכל פסקי הדין של בג"ץ בנושא, מאדירים את עיקרון השוויון ובלא פתרון שעיקרון השוויון יקבל בו ביטוי משמעותי, היינו בהעדר גיוס משמעותי של חרדים, תפר הממשלה את החלטות בג"ץ והדרך היחידה להפר את החלטת בג"ץ ולחזור הביתה בשלום, היא בחוק עוקף בג"ץ ו/או בפסקת התגברות.
אז בשביל אנחנו צריכים את ברק? הרי יש לנו כבר נתניהו, לא?