הכנסת היא מוסד שיקר לכולנו, ומה שמתרחש בה בימים אלה הוא לא רק דבר שלא היה מקום המדינה - הוא לא רק רמיסה של האופוזיציה, הוא פשוט דריסה בדי-9 ענקי של המוסד שנקרא הכנסת. אם לא יתעשתו יו"ר הכנסת והקואליציה, הכנסת שנתעורר אליה כבר לא תהיה אותה כנסת. ואת הגלגל הזה אי-אפשר יהיה יותר להשיב אחורה.
הקואליציה הופכת את הכנסת לחצר האחורית של הממשלה, למקום זניח, חסר משמעות, חסר אמירה, חסר יכולת פעולה, והיא עושה את זה בשורה של מהלכים שכמותם לא היו מעולם, שאיש מאיתנו לא חשב, לא העלה בכלל בדעתו, שיכולים לקרות. פעם צד כזה יושב בממשלה ופעם צד אחר, זה לפעמים יכול להתחלף בתוך חודשים, אבל הצירוף של כולם יביא למצב שלא נוכל לעולם לאושש את המוסד הזה מהמקום שאליו הוא נלקח.
אם חשבתם שהכנסת הזאת עובדת, זו טעות חמורה. בואו לא נשכח שהוועדות הוקמו בחטא, וליתר דיוק בחטאים רבים. הבה נראה את התמונה הגדולה. הקואליציה מביאה למליאה הצעה להרכב ועדות - בלתי חוקית לכאורה, אנטי-דמוקרטית במהותה. באה הקואליציה ואומרת את הדבר הפשוט הבא: למה לי לעבוד קשה להשיג רוב, לשכנע, לקיים את הוויכוח? אשתמש ברוב של קול אחד. אגב, הממשלה הזאת אפילו לא הצליחה לקבל 60 קולות כאשר היא הושבעה. ברוב הזה אייצר לעצמי מציאות שבכל ועדה יש לי רוב כאוות נפשי; באחת - שלושה, באחת - שניים. יתרה מכך, מכיוון שגם ברוב הזה לא נוח לי, כי אני אצטרך קצת להתאמץ לשכנע, אהפוך, למשל, את ועדת הכספים לחותמת גומי של שר האוצר.
ואיך אני אעשה את זה? בשורה של פעולות. קודם כול, אקח את הסיעה הגדולה בכנסת, הליכוד, עם 29 חברי כנסת, שיושבת באופוזיציה, וכדי שלא תהיה אופוזיציה אמיתית בוועדה, אתן לה את אותו ייצוג בדיוק - שני חברים בוועדת הכספים - כמו הרשימה משותפת עם שישה מנדטים. אחר כך, איך אסדר לרשימה המשותפת ייצוג כזה גדול? תקבע הקואליציה לאופוזיציה, איך היא תחלק את הנציגים שלה בתוך הוועדה, ותחליט בשבילה שהמשותפת תקבל שני מושבים, למרות שזה לא מגיע לה לפי שום קריטריון.
שר האוצר ממפלגת ישראל ביתנו, שהיא שם נרדף לפרשת ישראל ביתנו, הגדיל עשות – ניסה לאשר שישה ח"כים ממלאי-מקום בוועדת כספים שכולם מישראל ביתנו. נעלמה הבושה. הגנב פעם היה גונב במחתרת, שלא יראו אותו. אפילו החתול שנובר באשפה מכניס את הראש לפח, אבל כל האחוריים שלו בחוץ. איש לא רואה אותו, אבל כל האחוריים שלו גלויים. זו הקואליציה הזו. שישה ממלאי-מקום לפי התוכנית המקורית בוועדת כספים למפלגת ישראל ביתנו.
החטא הראשון הוא חטא היוהרה בכך שהקואליציה לקחה לעצמה רוב דורסני מעבר לחלק היחסי שלה בוועדות, ואף הגדילה לעשות – לצרף את חלקה של הרשימה המשותפת מהחלק המכורסם של האופוזיציה כחלק היחסי שלה לבד; חטא על פשע, זה על גבי זה.
חטא נוסף – לקחה הקואליציה כ-20 חברים מתוך 29 חברי ליכוד ושיבצה אותם בכשלוש ועדות שוליות. ואל תאמרו לנו "ברגישות יתר" שכל הוועדות חשובות. אם כל הוועדות חשובות, למה לא לקחתם לעצמכם את הוועדה למעמד האישה? את ועדת זכויות הילד? את ועדת פניות הציבור? אז מהצביעות ומהמוסר הכפול אין סיבה להתרגש.
אחר כך נמנה ליושב-ראש הוועדה את איש סיעתו של שר האוצר - סיעה, שכידוע, היא לא הסיעה הדמוקרטית ביותר בכנסת - כדי שנבטיח ששום דבר לא יקרה שם. בנוסף, גם נמנה ממלאי-מקום מסיעתו של שר האוצר, כדי להבטיח שאם מישהו יעז לעשות משהו, לפקפק במשהו, בוועדה שאמורה לפקח על משרד האוצר, הוא יוחלף.
בדרך הזאת, אתם מעוותים את העיקרון הבסיסי של one man - one vote. את העיקרון הבסיסי של הדמוקרטיה, שבו כל אזרחי ישראל שווים, ואת תוצאות הבחירות והקול של כל אחד, יש לו אותו משקל כאן בבניין. היום אנחנו יודעים שמי שהצביע למשותפת, יש לו משקל פי-חמישה ממי שהצביע בעד הליכוד. איך זה יכול להיות?!
אבל זה לא נגמר בזה. אז קודם כול, לקחה הקואליציה את הוועדות ועיוותה אותן לחלוטין; אחר כך החליטה, בבזבוז משווע של כספי ציבור, בהחלשה של מבנה הוועדות, ששמרנו עליו באדיקות וכנגד כל הניסיונות שהיו לאורך כל השנים, לפרק שתי ועדות חשובות ומרכזיות - ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, וועדת הפנים והגנת הסביבה, ולחלק אותן לחלקים, לפרוסות. אבל מאז ומעולם היה פה עיקרון - כאשר הוקמו ועדות חדשות בכנסת, הן חולקו באופן שוויוני.
מקימים גם ועדת רפורמות, לוקחים שלוש ועדות - את כולן הקואליציה לוקחת. בכנסת ה-20, כאשר הוקמה ועדת הרפורמות, האופוזיציה קיבלה את ועדת השקיפות, שהייתה ועדה עוצמתית מאוד. אז גם את העיקרון הזה ריסקה הקואליציה לרסיסים.
בקדנציה הקודמת הגיעו אליי אנשי סיעת ימינה, וביקשו ממני כיושב-ראש הכנסת, שאסכים שהקואליציה תתמוך במועמד של ימינה לראשות הוועדה לביקורת המדינה, כדי שהקואליציה תקבע לאופוזיציה מי יעמוד בראש הוועדות שלה. כמי שלא רק נאה דורש, אני עושה את זה אחרי שקיימתי. לא הסכמתי לשמוע; לא אפשרתי; עמדתי על כך, שסיעת יש עתיד, שהאופוזיציה הפקידה בידיה את הוועדה, היא זו שתבחר את מי שתבחר. ואגב, היא בחרה אופוזיציונר קשה מאוד לממשלה, את חבר הכנסת לשעבר עפר שלח.
מה אתם באים ועושים פה? אתם קובעים לאופוזיציה לא רק מי יהיו החברים. באים ואומרים: תהיה לאופוזיציה את הוועדה למעמד האישה, אבל אנחנו נחליט לתת אותה לסיעה של שישה, שתקבל משקל כאילו הייתה סיעה של 15 חברי כנסת או 18 חברי כנסת. שוב, בעיוות שלא היה כדוגמתו.
עכשיו זה ממשיך. יש מוסד - בעיניי, מקודש - נשיאות הכנסת. נשיאות הכנסת מאז ומעולם הייתה בנויה על ייצוג על-פי גודל הסיעה, ושיקפה נאמנה את הרכב הכנסת. כך זה חייב להיות. יתרה מכך, אם הייתה סיעה שלא היו לה מספיק חברי כנסת כדי לקבל חבר מלא בנשיאות, עשו הסדרי רוטציה, מחושבים על-פי חודשים, לכל אחת מהסיעות, כדי לוודא שאיש לא יקופח. באה הקואליציה ורוצה להציע הרכב נשיאות, שבו לקואליציה - שנשענת על רוב של אחד בקושי - יהיו שישה חברי נשיאות מתוך תשעה; האופוזיציה תקבל רק שלושה, כאילו אין מפתח סיעתי ואין כלום. ומתוך השלושה, למשותפת, שהיא עם שישה חברי כנסת ולא מגיעה לה אפילו חצי קדנציה - תקבל קדנציה מלאה. 52 חברי כנסת יהיו מיוצגים בנשיאות על-ידי שני סגנים.
יותר מזה: הלכה הקואליציה והעבירה את החוק הנורבגי המופקר (אני לא מדבר על ה-300 מיליון שקל שהוא עלה). היא הוציאה את השרים מהכנסת ויצרה מצב שהאיזון הזה – שבו תמיד קואליציה ואופוזיציה היו צריכות להסתדר, הופר, כי הממשלה רצתה לייצר מצב ששרים לא יישבו בכנסת חמישה ימים בשבוע, אלא יוכלו לעבוד. את הדבר הזה שברו לגמרי. הקואליציה יצרה מצב שאין שיח ואין כלום, כי השרים, מה אכפת להם? הם לא פה. מצידם שהדיונים יימשכו חמישה ימים. וביד השנייה, משתמשת הקואליציה בסעיף 98 - כפי שלא השתמשו בו בעבר - כבר חמש פעמים בשלושה שבועות, כדי ליצור מצב שגם כשהשרים כבר לא נמצאים ולא אכפת להם שיהיו דיונים, ימנעו מאיתנו לקיים דיונים. מה מניע את הקואליציה? אם לא הפחד הוא שמניע אותה, זאת כנראה חולשתה, לא חוזקה.
עוד חטא: בחיים לא היה מצב שבו הקואליציה קובעת לאופוזיציה את החלוקה הפנימית שלה. באותו מסמך מביש שניסו למנות שישה ממלאי-מקום לישראל ביתנו, יש שיבוץ של חברי האופוזיציה בוועדות. ממתי זה היה? פוטין לא מתנהל ככה, ארדואן לא מתנהל ככה, פידל קסטרו לא התנהל ככה.
חטא נוסף: היה נהוג בכנסת (פרט למספר פעמים בודדות שבהן זה התחייב בגלל גודלה של הקואליציה), כל עוד הקואליציה אינה בת 61 חברים, לאופוזיציה תמיד ניתנו שתי ועדות סטטוטוריות. האחת, הוועדה לביקורת המדינה, והשנייה ועדה סטטוטורית נוספת, דוגמת כלכלה או פנים. במצב הנוכחי שלקואליציה לא היו אפילו 60 לכינון הממשלה לא נותנת לאופוזיציה. מזל שהחוק מחייב את מסירת הוועדה לביקורת המדינה. כנראה, אם לא היה חוק שמחייב שביקורת המדינה תהיה בידי האופוזיציה, גם את הוועדה לביקורת המדינה היו לוקחים.
האם מישהו סבור שבמצב כזה האופוזיציה תשתף פעולה עם הקואליציה? היא לא תשתף פעולה! ואם אופוזיציה לא משתפת פעולה עם הקואליציה, גם אם זו תעשה רעש של "כנסת עובדת", הכנסת לא תחשב ככנסת עובדת. זו יהיה כתם בהיסטוריה של הכנסת הזו. אני חושב שכבר בחודש האחרון הכנסת הזו הוכתמה בהרבה כתמים. זו פגיעה.
התחושה בכנסת לא טובה, ורק מי שהיה פה שנים רבות מבין זאת. יש כללי ברזל שלא נשברו בבית הזה, עד החודש האחרון. ראינו בדיוני הוועדה המסדרת איך סותמים פיות, איך מסרסים דיון, איך מנסים לגנוב את הרוב בוועדות. לגיטימי, כי קואליציה צריכה רוב בוועדות. אם לפי החלק היחסי מגיע אחד - קחו שניים, קחו שלושה. תנו לאופוזיציה לנהל את עצמה. מה הפחד? פחד זה לא בסיס לתוכנית עבודה. ככה לא תגיע הקואליציה לכלום והדבר היחיד הוא שנקבל כנסת מבישה, כנסת אלימה וכנסת מיליטנטית.
הקואליציה לא יכולה לעמוד ולטעון "זה לא מכובד איך שמדברים בכנסת". לא מכובד איך שמדברים בכנסת?! תתנהלו בצורה מכובדת כמו שצריך, כמו שפרלמנט ראוי צריך להתנהל ותקבלו חזרה יחס מכבד. הגיע הזמן להשיב את המכובדות לבית הזה, וזה לא יתחיל מספסלי האופוזיציה. שאל אותי אחד השרים: תגידו, כשאני ישבתי באופוזיציה, ככה התנהלנו? אמרתי לו: "בדיוק ככה התנהלתם. מחיתם כפיים כשניצחתם. כשהבסתם את הקואליציה, צעק יושב-ראש הכנסת דהיום מיקי לוי עשרות פעמים: "בושה, לך מפה".