לאחרונה הגישה הקרם הקיימת תביעה בסך 1.5 מיליארד שקל נגד רשות מקרקעי ישראל, בטענה שהרשות ניכתה עמלה מופרזת בשיעור של 35% מהכספים שקיבלה תמורת שיווק קרקעות קק"ל ולא שילמה לה את מלוא התמורה.
בין קק"ל לרמ"י מקשרת אמנה משנת 1961 הקובעת, כי רמ"י תנהל את קרקעותיה של קק"ל יחד עם קרקעות המדינה ורשות הפיתוח על-מנת למנוע כפילות, וכי הבעלות על המקרקעין של כל אחד מהצדדים תישמר. האמנה מחודשת אחת לחמש שנים, כאשר לכל צד יש זכות לפרוש ממנה בהתראה של שישה חודשים.
תביעת הענק מצטרפת לשורה של מהלכים שמדגישים את חוסר האמון ושיתוף הפעולה בין קק"ל למדינה (המיוצגת בידי רמ"י בניהול הקרקעות). כך למשל, בעקבות החלטת המדינה על סיווגה של קק"ל כחברה לתועלת הציבור הכפופה לפיקוח וביקורת של רשות התאגידים והטלת מיסוי על פעילותה, דרשה קק"ל מהרשות שלא לבצע פעולה כלשהי בקרקעותיה. הקרן הודיעה שהיא מבטלת כל ייפוי כוח או הרשאה שנתנה לרמ"י בנוגע לקרקעות שבבעלותה, אם כי לבסוף לא עשתה זאת. אך תביעת קק"ל מלמדת על האפשרות של ביטול האמנה.
קק"ל היא הבעלים של 12.8% מהקרקעות בישראל ו-30% מהקרקעות באזורי הביקוש במחוזות ת"א, המרכז וירושלים. כספי התרומות שקיבלה לאורך השנים על-מנת לגאול אדמות הקנו לה בעלות על קרקעות בשווי של מאות מיליארדי שקלים. אם הקרן תחזיר לידיה את ניהול קרקעותיה, תהיה לכך השפעה דרמטית על שוק הדיור - לטוב או לרע.
בצד החיובי, כניסה של גורם נוסף שיפרק את המונופול של רמ"י בשיווק קרקעות (בנוסף למיעוט זניח של קרקעות בבעלות פרטית), יכול לעודד את התחרות: ההנחה שמחירי הקרקע נקבעים על-פי ערכי שוק של "מוכר מרצון וקונה מרצון" אינה מתקיימת כאשר ההיצע נשלט על יד גורם מונופוליסטי המנהל כמעט את כל קרקעות המדינה ולכוחות השוק לא נותר אלא להגיב על-פי הביקוש בלבד.
הבעלות הלאומית והמונופול של רמ"י בניהול והקצאה של קרקעות תורמים למשבר הדיור. הוצאת ניהול נכסי קק"ל מידי רמ"י עשויה להגדיל את היצע הקרקעות לדיור, ולו רק משום ששני הגופים יתחרו זה בזה. הגדלת ההיצע אמורה להוביל להורדת מחירי הקרקעות ולהוזלת הדיור.
עם זאת, הדבר עלול גם להביא לתוצאה הפוכה ולפגוע במאמצי הממשלה להוריד את מחירי הדיור. במצב שבו כשליש מהקרקעות באזורי הביקוש הן בבעלות קק"ל - אשר איננה גוף יזמי אלא גוף המנוהל ע"י מוסדות פוליטיים - וינוהלו בנפרד. עבודת התיאום של רמ"י תהפוך לקשה ביותר והליכי התכנון יימשכו זמן רב יותר, כך שלא תתאפשר הגדלת היצע הדיור בטווח הקרוב.
יש לקחת בחשבון, כי הקמת מערך שיווק עצמאי על-ידי קק"ל, שעיקר פעילותה הוא ייעור ותחזוקת יערות וניהול פארקים, עלול להימשך שנים. במהלך תקופה זו צפוי היצע נמוך, מעין "פקק" בשוק הנדל"ן, בעיקר באזורי הביקוש, שעלול להביא להתייקרות משמעותית נוספת במחירי הדיור בטווח הקצר והבינוני.
מעבר לכך, כלל לא ברור האם לקק"ל יש אינטרס לשווק קרקעות במהירות. ייתכן כי כחברה פרטית, אשר מטרתה השאת רווחיה, היא תעדיף לשמר את הקרקעות לעתיד והורדת יוקר המחיה לא תהיה בין שיקוליה. למעשה, הפרדת מקרקעי קק"ל מרמ"י תהפוך את הקרן לבעלת הקרקעות הפרטית הגדול במדינה, ושיקולי הרווח שלה לא בהכרח יתאמו למדיניותה הקרקעית של הממשלה. לכל אלה יש להוסיף בעיות ביורוקרטיות של שינויי חקיקה וחוזים שונים שבהם הבעלות מעורבת ומשותפת ויהוו אתגר ביורוקרטי.
אם מהפכה זו אכן תצא לפועל ותטלטל את השוק, רצוי - על-מנת לצמצם את ההשפעה של ניהול עצמאי של קרקעות קק"ל - שהצדדים יגיעו להסכמות בנוגע לחלוקת קרקעות שבבעלות משותפת. יהיה נחוץ גם הסכם בדבר ניהול המקרקעין בתקופת המעבר - ממועד ההחלטה על הפסקת הניהול המשותף ועד להקמת מנגנוני שיווק וניהול בקק"ל, וזאת בכדי לצמצם ככל האפשר פגיעה בשוק הדיור. השנים האחרונות הרחיקו את הדירה מהישג ידם של מאות אלפים, ואחרים לקחו משכנתאות גבוהות לעשרות שנים. משבר נוסף בתחום זה יביא לפגיעה בציבור הרחב ולכן כל שינוי צריך להיעשות בזהירות ובאחריות מירביים.