השופט גורמן קבע, כי את פעילותו של גבאי ברכישת המסמכים סחירים ופדיונם יש לסווג כעסקית משני טעמים. ראשית, הפעילות אינטגרלית לפעילות משרדו כעוסק ומהווה חלק מובנה ממנה. שנית, גבאי דיווח על הכנסות אלו למס הכנסה כהכנסה מעסק ולא הציג ראיה לסטייה מדרך זו, נוכח היקפה ובהתחשב במבחני הפסיקה לסיווג הכנסה מ"עסק".
סעיף 19(ב) לחוק מע"מ קובע, כי עוסק שעסקו מכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פרעונם או פדיונם, יראו את המכירה או קבלת הפרעון או הפדיון כשירות תיווך, שעושה העוסק בין מי שמכר לו אותם לבין מי שקנה אותם ממנו או פרע או פדה אותם. בית המשפט הבהיר, כי יש לראות פדיון מסמכים סחירים, כאשר זה מבוצע בידי עוסק במהלך עסקו, כמתן שירות תיווך בין מי שמכר לו את המסמכים הסחירים לבין מי שפרע אותם. השאלה במקרה זה הייתה, אם הסעיף חל גם ביחס למי שעוסק בסחר עצמי (נוסטרו) במסמכים סחירים ומבלי שייתן שירות מובהק וברור לזולת.
השופט גורמן הזכיר בפסק הדין שלושה הסדרים חקיקתיים שעשויים להיות רלוונטיים בנסיבות מסוימות. ראשית: העדר חבות במע"מ בגין מכירת מסמכים סחירים, בשל החרגתם מהגדרת "טובין". שנית: חבות במע"מ מכוח סעיף 19(ב). שלישית: סיווג כמוסד כספי וחבות במס שכר ורווח מכוח סעיף 1(א)(3) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי). בית המשפט ציין, כי היקף פריסתם ותחולתם של הסדרים אלו אינם נקיים מספקות וקרא למחוקק להסדירם באופן ברור, אך במקרה זה לא נדרש לכל השאלות שעשויות לעלות בהקשרים שונים.
השופט גורמן הזכיר, כי בפרשת י.ג.מ הוא דחה את עמדת רשות המיסים, לפיה סחר בחשבון נוסטרו בניירות ערך הנסחרים בבורסה מהווה פעילות כמוסד כספי מכוח סעיף 1(א)(3) לצו, מן הטעם שמוסד כספי הוא מי שנותן שירותים גם לזולת ולא מי שכל עיסוקו הוא סחר עצמי בלבד. על פסק הדין לא הוגש ערעור לבית המשפט העליון, והשופט גורמן ציין שלא ידועה טענה של רשות המיסים, לפיה מי שמבצע סחר עצמי בניירות ערך בחשבון עצמי חב במס מכוח סעיף 19(ב) לחוק.
בענייננו, קבע בית המשפט, המצב שונה. סעיף 19(ב) לחוק חל על "עוסק", ואילו מי שפועל רק במסגרת של סחר עצמי במסמכים סחירים אינו "עוסק". הסעיף חל על מי שבלאו הכי, אף ללא פעילות זו של סחר עצמי, נחשב כ"עוסק". בפעילותו במסגרת משרד עורכי הדין נרשם גבאי מיוזמתו (ובצדק, כמאמר פסק הדין) כעוסק לצורך פדיון המסמכים הסחירים, בשל הענקת שירותים משפטיים לזולת, פעילות שנכנסת לגדרי סעיף 19(ב) לחוק. פעילותו במשרד עורכי הדין כרוכה בפעילותו במסמכים הסחירים, ולמעשה מדובר בעסק אחד באופן שאינו ניתן להפרדה אמיתית.
פסק הדין שב וממחיש את הצורך בהסדרה, כוללת וברורה, לאופן הטיפול במע"מ בגין פעילות בניירות ערך, מסמכים סחירים ומטבע חוץ. אמנם, במקרה זה לא נדרש בית המשפט לבחינת אפשרויות החיוב השונות במסגרת של סחר עצמי במסמכים סחירים, אך בכך אין מענה למגוון השאלות האפשריות וסיווגי הפעילויות הפוטנציאליים במקרים שונים. בהעדר הסדרה, ייתכן שתם הדיון במקרה ספציפי זה (כפוף לערעור), אך ודאי לא נשלם הדיון במכלול התסריטים הקיימים והעתידיים.