התמיכה מצד ממשל ביידן נשענת בתוך כך גם על גילויי אהדה לישראל בקונגרס, מקיר לקיר: כל חברי הסנאט, ללא יוצא מהכלל, הביעו את הזדהותם, וכך גם 425 מתוך 435 חברי בית הנבחרים. אפילו חברת הקונגרס אילהאן עומר, דמוקרטית פרוגרסיבית ממינסוטה, הנוקטת באופן עקבי קו אנטי-ישראלי (ולא אחת גם אנטישמי) הביעה זעזוע ממעשי הזוועה של חמאס. יש אף סימנים לכך שלאור הצורך הצפוי בחבילת סיוע מתוקצבת, לא יהיה מנוס מלפתור במהירות את בעיית מינויו של יו"ר חדש לבית הנבחרים, כך שניתן יהיה להעביר חקיקה שהרפובליקנים תומכים בה כמעט פה אחד.
התבטאות יוצאת דופן השמיע (8.10.23) הסנאטור לינדזי גראהם (רפובליקני מפלורידה), המוכר כסמכות מובילה במפלגתו בתחומי החוץ והביטחון. אם תתערב אירן בלחימה, הציע, על ארה"ב להגיב בהשמדת מתקני ייצוא הנפט שלה באי חארג ופגיעה קשה בכלכלתה. הוא אומנם אינו מייצג את הממשל, אך עצם ההתייחסות לאפשרות מרחיקת לכת מסוג זה מעידה על הלכי הרוח בוושינגטון, משני עברי המתרס המפלגתי.
ארה"ב אינה מרבה לפזר איומי סרק, כך שיש לייחס משקל הן להצהרות והן לתיגבור הנוכחות – גם אם אין ודאות שהממשל אכן יורה על שימוש בכוח בשעת מבחן. המסר המשמעותי, בכל מקרה, טמון בכך שוושינגטון ושותפותיה במערב פועלות להסיר מעל ישראל את האיום במלחמה רב-חזיתית, שתוצאותיה עלולות להקרין על האזור כולו.
האיום מצד חיזבאללה נוגע לקו אדום שהוא מבקש להניא את ישראל מלחצות – כניסה קרקעית לרצועה. לפיכך, הנכונות האמריקנית לנסות ולנטרל איום זה, באמצעות נוכחות הרתעתית, פירושה שאנשי ממשל ביידן (בגיבוי מלא משני עברי המתרס המפלגתי בקונגרס) מבינים – לפחות בשלב זה, שקשה להעריך כמה זמן יימשך – שישראל נחושה לפעול מול חמאס על-פי שיקול דעתה, אם כי הממשל מוסיף לכך את הסייג "על-פי הדין הבינלאומי".
העמדה האמריקנית מותירה אפוא, לפחות בשלב זה (וראוי לשוב להזהיר, כי מדובר בנכס מתכלה), פתח למהלך קרקעי נרחב, במידת הצורך, מבלי שישראל תורתע על-ידי איומים של אירן ועושי דברה. הממשל נוקט עמדה זאת הן בשל עוצמת התגובה הרגשית, של יהודים ולא יהודים כאחד, לזוועות שהתחוללו בעוטף עזה, והן משום שהמלחמה בטרור חשובה לארה"ב ולמערב משיקולים אסטרטגיים וערכיים, ובראשם השמירה על יציבות האזור.
בנסיבות אלה, על ישראל – לצד ההיערכות לעימות בכוח הזרוע עם אירן ושלוחיה – גם להציב על השולחן, בעוצמה רבה ובמגוון ערוצים פוליטיים וציבוריים, את שאלת החסות שמקבלת חמאס מקטאר. צמרת הארגון ניהלה את האירוע מדוחא, וכספים קטאריים זרמו בשנים האחרונות (באישורה של ישראל!) לשטחי השליטה של חמאס בעזה. רשת אל-ג’זירה הקטרית מתפקדת כזרוע תעמולה של הטרור לכל דבר.
על ארה"ב – שהכריזה על קטר כ-MNNA (בעלת ברית חשובה שאיננה בנאט"ו) ומחזיקה בסיס אוויר גדול בשטחה – להציב דרישה ברורה להרחיק ממנה את תשתיות הטרור ולהפסיק את ההסתה. את הזעם המוסרי יש לתרגם גם לדרישות מדיניות שיופנו כלפי שושלת השלטון בדוחא, שזמן רב מדי נהנתה – כאמור, גם בהסכמתה של ישראל – מן היכולת לשחק משחק כפול.