לצד עשייתה השיפוטית הענפה, שכאמור הצלחתי לעמוד רק על אפס קצהָ, הותירה הנשיאה חיות חותם של ממש גם בכובעה כראשת הרשות השופטת, ואף בשדה פעילותה זה קצרה היריעה מלהכיל. דומה כי בראש ובראשונה יש למנות את פרויקט השידורים הישירים של דיונים בבית המשפט העליון, שיישומו החל בתקופת נשיאותה. שידורים אלה הביאו, לראשונה, ללא תיווך, את המתרחש באולמות בית משפט זה ישירות לבתיהם של מיליוני ישראלים. עוד כחלק מהנגשת העשייה השיפוטית לציבור הישראלי השיקה את הפודקאסט "שופטים מדברים משפטים" וקידמה פרסום יזום של תקצירים לפסקי דין נבחרים. והכל כחלק מתהליכים רבים לקידום השקיפות ולהנגשת ההליך המשפטי.
בשנות כהונתה הוקמו היכלי משפט בטבריה, בחדרה, בקצרין, בבת-ים ובצפת; והורחב פרויקט בתי המשפט הקהילתיים. פורסמה שורה ארוכה של נהלי נשיאה ובהם נוהל שנועד להקל על נפגעי עבירות מין בבואם להעיד בהליך הפלילי. לצידם של מהלכים אלה, שמוכרים לציבור הישראלי, עמלה הנשיאה חיות על קידומם של תהליכים פנים ארגוניים רבים ורחבים שקידמו את הלכידות והחיבוריות במערכת בתי המשפט; כמו גם פעולות רבות לייעול עבודת מערכת בתי המשפט.
תחת הנהגת הנשיאה חיות וחרף העומס הרב, מלאי התיקים בבית המשפט העליון הוא הנמוך ביותר מזה כשני עשורים; וזמן הטיפול הממוצע בתיק ירד לפחות משמונה חודשים. נתונים תפעוליים חיוביים אלה אינם ייחודיים לבית המשפט העליון, וקצב שמיעת התיקים עומד על למעלה מ-100% בכל הערכאות ובכל סוגי התיקים.
אסתי – לפני כשש שנים ניצבת במשכן נשיאי ישראל, והושבעת כנשיאת בית המשפט העליון. בדברייך באותו מעמד אזכרת את קודמינו, שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, וציינת: "הם בנו בניין מפואר של משפט ישראלי ששמו יצא למרחוק והוא מקור גאווה בעולם כולו. כחוליה אחת בשרשרת ארוכה ועתירת זכויות זו, אני מתפללת שאצליח בעזרת חבריי שופטי בית המשפט העליון, להוסיף ולו לבנה אחת או שתיים לבניין המפואר הזה שהקימו קודמינו ולא פחות חשוב אני מתפללת שנצליח לשמור על המבנה הקיים לבל ייסדק ולבל ייפגע".
אם יורשה לי, לא לבנה אחת או שתיים הוספת למבנה, כי אם עמוד תווך – הן במורשת פסיקתך, הן במורשתך הניהולית. את לפיד בית המשפט העליון, שקיבלת למשמרת מחברתנו הטובה, מרים נאור ז"ל, החזקת בעוז. שמרת על זוהרו ועל אורו גם בימים של רוח ושל סערה, ואף בתקופות שהיו מי שביקשו לכבותו.
ואולם, הימים אינם כתמול שלשום, ולצערי לא נזכה לראות אותך מעבירה את הלפיד לנשיא אחרייך, כמקובל בטקס בבית נשיא המדינה. חלף זאת אני מקבל לידי – מתוך הכרת כובד המשימה – את הלפיד למשמורת זמנית. אעשה ככל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת ולשמור על ערכי היסוד של מדינת ישראל.
לקראת סיום דברי, אבקש לאחל לך תקופה רגועה ושקטה יותר. אני מקווה שבתקופה זו תוכלי להשקיע יותר מזמנך באהבתך הרבה לתרבות העברית, לשירה ולספרות – אהבה ששיתפת בה גם את חבריך השופטים. משכך, נראה לי הולם לסיים במילותיה הגדולות של לאה גולדברג, בשירה, "יום חופש":
"אֲנִי לוֹקַחַת יוֹם חֹפֶשׁ מִגַעְגוּעַי,
מִגִילִי, מִזְּמַנִי וּמִכֹּל הַסְּפָרִים
שֶׁבִּקְשׁוּ לְלַמְּדֵנִי עוֹלָם בִּלְשׁוֹן קַפְּדָנִים.
וְטוֹב לִי
לַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל וְלֹא לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה.
מַה שֵׁם הָעֵץ הַזֶה? וְאֵיךְ
מְזַמְּרִים אֶת שְׁתִיקַת הַצִּפּוֹר? וּמֵאַיִן
נָשָׂא הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָב הַזֶה?
וְהַאִם אֲנִי אֲבוּדָה
בֵּין דְּבָרִים יְפֵי קִרְבָה?
אוֹ אוּלַי
הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר
מֵשִׁיב נַפְשִׁי אֵלָי?".
אסתי, בחודשים הקרובים תשלימי את מלאכת כתיבת פסקי הדין שנותרו על שולחנך, ותסיימי את פרק השיפוט והנשיאות בחייך. תוכלי עתה לקחת, כמילותיה של לאה גולדברג, כמה ימי חופש ולבלות במחיצתם של בני משפחתך האהובים עלייך כל כך: אמך, יהודית; בן-זוגך דודי; יוסי ואורית ואורי והדס והנכדות והנכדים, משוש חייך, אלונה, גליה, יערה יונתן ואריאל. מי כמוהם יודע עד כמה בתקופת השיפוט, ובפרט בשנות נשיאותך, העשייה למען הציבור הישראלי מילאה את כל ימייך.
ולסיום – מדינת ישראל ואזרחיה חבים לך חוב של כבוד על הנהגתך האיתנה ועל שמירה על ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אנו מוקירים לך תודה ומאחלים לך שנים רבות של בריאות טובה; שנים יפות, טובות ושקטות.