לפי שעה נראה, שארה"ב וישראל משתדלות להפגין הסכמה לגבי היעדים הנדרשים במערכה הצבאית והדרכים הנדרשות להשגתם. אך ככל שהמערכה תתארך ותהפוך מורכבת, צפוי שתיתקל בהתנגדות מתרחבת בזירה הבינלאומית והאזורית וכך תגבר הסכנה להתהוות פערים בין ישראל לממשל האמריקני, בעיקר בהקשרים הבאים:
היקף המהלך הצבאי ומשכו (דרישות לריסון?); המשבר ההומניטרי ברצועה וההתמודדות עימו; מנגנוני הסיום של המערכה וההסדרה ביום שאחרי והמשקל והתפקיד שיינתנו לרשות הפלשתינית; התפקיד של הגורמים האזוריים והבינלאומיים ביום שאחרי; מאפייני המהלכים הצבאיים שיינקטו מקרה של הידרדרות מול לבנון והתפקיד האמריקני בהקשר זה; המדיניות בהמשך מול האיום האירני והאיום מצד חיזבאללה.
בשלב הנוכחי, ארה"ב מפגינה התייצבות מלאה לצידה של ישראל, תומכת מעשית בשימור ובחיזוק יכולות צה"ל ובכשירותו וכן בהרתעת איומים פוטנציאליים מזירות אחרות. המטרה של ישראל היא לשמר את התמיכה האמריקנית הנחרצת בה לאורך זמן; הבטחת מרחב התמרון שיספק הממשל כדי להשיג את המטרות הצבאיות מול חמאס; הרתעה מול חיזבאללה במקרה של הסלמה בגזרה הצפונית; גיוס הממשל לקידום האינטרסים הישראלים המדיניים ביום שאחרי.
על כן, מבחינת ישראל נדרשים: שיח מתמשך עם הממשל בכל הרמות, שיתמקד קודם כל בהתפתחויות הצבאיות ובמתן מענה לצרכיה המיידיים של ישראל; התחשבות בדרישה האמריקהית להיצמד לחוק הבינלאומי ולאפשר סיוע הומניטרי ברצועה, לרבות מים ומזון, תרופות ואוהלים; מאמץ הסברתי אינטנסיבי מול דעת הקהל בארה"ב, בדגש על ציבור המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית.
יש להציג לממשל כבר עתה תפיסה קוהרנטית ביחס ליעדי המלחמה והמציאות ביום שאחריה, תוך התחשבות גם באינטרסים האמריקניים: מענה לאתגרים ההומניטריים שילכו ויחריפו; התייחסות לדרישות שיעלו שחקנים אזוריים; התייחסות למעמדה ולתפקידה העתידי של הרשות הפלשתינית, ובכלל זאת לחיזוק יכולותיה ושליטתה גם ביהודה ושומרון. לא ניתן יהיה להתעלם מדרישות הממשל להימנע מצעדים הפוגעים ברשות ובפוטנציאל לאופק מדיני. באופן זה גם יקל על ישראל לדרוש, כי המהלכים ביום שאחרי ישתלבו במערך האזורי שארה"ב תרצה לקדם, כולל מינופו לקידום הנורמליזציה ובפרט עם סעודיה.
וברקע – על ישראל להראות נכונות לאמץ מדיניות עדכנית מול סין ובסוגיית הגישה של ישראל לרוסיה ולתפקידה במלחמה נגד אוקראינה, אשר תיתן מענה לדרישות/לאינטרסים של הממשל האמריקני.