ב-25.11.24 הטעינה המיכלית "אֶלְוָוה" שני מיליון חביות של נפט אירני מול חופי מלזיה. ההפלגה משם לצפון-מזרח סין, יעדה המשוער, אורכת לכל היותר שבועיים. לא הפעם. ב-3 בדצמבר הכריזה ארה"ב שהיא מפרה את העיצומים על אירן ואיימה להעניש את כל המעורבים בהפלגתה. לאחר שישה שבועות, היא נמצאת במרחק של 20 ק"מ מהמקום בו אספה את מטענה. "אלווה" אינה לבד, מציין אקונומיסט. ממשל ביידן החל באוקטובר שעבר לפעול נגד מיכליות הקשורות לאירן, המכירות לסין – הלקוחה הכמעט-בלעדית של הנפט האירני – הצטמקו ברבע ל-1.3 מיליון חביות ביום. ההטענות באירן נמשכות ללא שינוי, בתקווה שהנסיבות ישתנו. התוצאה היא שכעת יש בים 20 מיליון חביות, פי ארבעה מהרגיל, שרובן תקועות מול מלזיה וסינגפור. בימיו האחרונים מכה ממשל ביידן גם ברוסיה. בשבוע שעבר הוא הודיע על עיצומים נגד 143 מיכליות, שהובילו 42% מייבוא הנפט הימי של רוסיה אשתקד, כמו גם נגד סוחרים וחברות ביטוח. צעדים אלו יגרמו כאב ראש לוולדימיר פוטין, וזו הסיבה שמחיר הנפט הגיע השבוע ל-81 דולר – הגבוה מזה חמישה חודשים. האיום על אירן גדול עוד יותר, שכן דונלד טראמפ דו-ערכי כלפי רוסיה אך מחויב לחנוק כלכלית את אירן. הוא עשוי להצליח, ובדרך לטלטל את שוקי האנרגיה. לאורך רוב כהונתו ביידן העלים עין מהסחר בנפט האירני. מאז הטלת העיצומים בידי טראמפ ב-2018 ועד אשתקד, ייצוא הנפט הוכפל ל-1.8 מיליון חביות ביום. אבל באוקטובר ביידן שינה כיוון. מאז הוסיף משרד האוצר 55 מיכליות לרשימה השחורה שלו, כשליש מ"צי הצללים" של אירן. הממשל הבין שמדיניותו הקודמת נכשלה: לא העיצומים החלישו את אירן, אלא המתקפות של ישראל ונפילתו של בשאר אסד. במקביל, יש נפט בשפע והביקוש חלש, כך שהעיצומים לא ישפיעו על הצרכן האמריקני; ואם המחיר יעלה – זאת בעיה של טראמפ. ממשל ביידן משתמש בעיצומים בדרך חכמה, סבור אקונומיסט. את רוב הנפט האירני רוכשים בתי זיקוק קטנים ופשוטים בחוף הצפוני-מזרחי של סין, המוכרים את תוצרתם במשק המקומי – ולכן ייאסר על חברות אמריקניות לעבוד איתם. הם זקוקים למיכליות, שרבות מהן מתפרנסות גם מהובלה לארה"ב.