הוויכוח הפוליטי על שקיעתה התעשייתית של ארה"ב נמשך מזה עשרות שנים, אך לרוב הוא מתעלם מנקודה חיונית: הסכנה הכרוכה בה לביטחון הלאומי. על כך עומדים מייקל בלומברג, המיליארדר שהיה ראש עיריית ניו-יורק ועומד בראש מועצת היזמות של הפנטגון מאז 2022, והגנרל בדימוס דייוויד ברגר, שהיה מפקד הנחתים בשנים 2023-2019, במאמר בוושינגטון פוסט. בלומברג וברגר אומרים שהם גדלו בצילה של מלחמת העולם השנייה, כאשר עוצמתה התעשייתית של ארה"ב הייתה מושא לקנאה עולמית והבסיס לכוחה הצבאי. אלא שבעשורים הבאים שחקה הגלובליזציה את המפעלים האמריקניים וכך נפגעה היכולת לייצר נשק מודרני – ומכאן גם הכוח הצבאי. כיום התעשיה הביטחונית אינה יכולה לענות על איומים מודרניים וארה"ב מסתמכת יותר ויותר על מדינות אחרות לרכישת חלקים הנחוצים לייצור נשק היי-טק, כולל כטב"מים. הפתרון איננו בבניית עוד מפעלים. שפיכת כסף חדש על בעיה ישנה איננה התשובה. הטכנולוגיה הנדרשת כיום מבוססת על שבבים מתקדמים ומעבדות מחקר. לכן, דרושה מהפכה בתפיסת הייצור והרכש הביטחוניים, בדמות דגש על יזמות והגברת שיתוף הפעולה עם המגזר הפרטי. יש לחשוב מחדש על השיטות הישנות הגוררות את ארה"ב מטה, כדי ליצור צבא יעיל וחזק יותר, המצויד במיטב הכלים והנשקים המודרניים. המהירות היא המטבע בלוחמה המודרנית, ולכן יש לאמץ טכנולוגיות דו-שימושיות להן יש שימושים אזרחיים וצבאיים כאחת. החל מכטב"מים מודולריים ועד טכנולוגיות פיקוד מבוססות בינה מלאכותית, רבים מהכלים כבר נמצאים בפיתוח, הודות ליזמות המגזר הפרטי. האתגר הוא להביא יותר מהם ומהר יותר לידי הכוחות המזוינים. לדעת בלומברג וברגר, על הממשלה להקל על חברות הזנק ועסקים קטנים להתמודד במכרזיה, החל מבניית ספינות ותדלוק מטוסים וכלה במערכות חלופיות ל-GPS. עליה לאפשר לחברות חדשות לבוא במקום הקיימות, כדי לעודד את התחרות מצד חברות קטנות יותר ויזמיות יותר. לשם כך, על הפנטגון ליצור מערכת ליזמות טכנולוגית שמחוץ למערך הרכש המסורתי. בדוח שפרסמו לאחרונה, בלומברג וברגר ממליצים להפנות לשם כך 15% מההוצאות הנוכחיות, תוך עקיפת הביורוקרטיה הקיימת ותוכניות ותיקות, כדי שהיכולות החדשות יגיעו במישרין לחיילים בשטח. הקונגרס יכול לסייע לחברות הקטנות באמצעות תקציבים דו-שנתיים, כך שהמכרזים יהיו אטרקטיביים יותר. גיוסן של יותר חברות יזמיות יסייע לפתור בעיה גדולה יותר ומרכזית יותר. במשך זמן רב מדי, התרבות בפנטגון העדיפה זהירות על פני יצירתיות ובכך בלמה את החשיבה הנחוצה להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21. כך למשל, ברגר קידם הוצאת טנקים משירות הנחתים אל מול התנגדות עיקשת של המשמר הישן, מה שפינה תקציבים לטילים ארוכי טווח וליצירת כוח קל יותר ונייד יותר. במלחמת העולם השנייה כינה פרנקלין רוזוולט את המגזר הפרטי "מחסן הנשק של הדמוקרטיה". זה עדיין נכון, אך יכולתם של הכוחות המזוינים לשלב מחסן זה בפעילותו זקוקה למודרניזציה והעצמה. מתחריה של ארה"ב מעצימים את יכולותיה, והיא עלולה להישאר מאחור. הכרה בכך שהעוצמה התעשייתית והטכנולוגית של ארה"ב אינה רק עניין כלכלי אלא גם ביטחוני, תסייע להגן בדורות הבאים על המדינה ועל החופש ברחבי העולם.