התמקדות באמריקה תחילה ("America First"). בכהונה בשנייה של ממשל טראמפ צפויה להימשך ואף להתגבר נטיית הבדלנות היחסית, שבאה לידי ביטוי בתקופת הכהונה הראשונה ושיקפה העדפה ברורה לאינטרסים אמריקניים צרים על חשבון עדיפות לשיתוף פעולה בינלאומי. אמנם, טראמפ עשוי להתמיד בצמצום תמיכתה ותפקידה של ארה"ב במוסדות בינלאומיים, ובראשם נאט"ו והאו"ם, בצד דרישה – העלולה להגביר מתיחות – מבעלות בריתה לגלות אחריות רבה יותר לביטחונן. עם זאת ובסבירות גבוהה, רוחב היריעה של האתגרים הבינלאומיים יחייב אותו גם לשיתופי פעולה עם בעלות ברית ולהתחשבות באינטרסים שלהן. מבחינת הממשל, העיקרון המוביל יהיה "סיום מלחמות ולא התחלה שלהן". זאת, על-ידי מאמצים להגיע להסכמים שיקדמו את האינטרס האמריקני ויושגו מעמדת כוח, בדגש על לחץ מדיני וכלכלי ואולי גם הקרנת עוצמה צבאית, אך בשאיפה להימנע מהפעלת כוח צבאי בפועל ובוודאי מהסתבכות צבאית. בד-בבד, מוקדם עדין לקבוע כיצד יפעל הממשל כאשר ייווכח, כי אינו מצליח להגיע להסכמים והסדרות, ומטבע הדברים גם ביחס להתפתחויות חיצוניות חדשות שידרשו את מעורבותו. המאבק מול סין יישאר במוקד המדיניות הגלובלית של טראמפ, במיוחד בהיבטים כלכליים וטכנולוגיים. אך בניגוד לשנות ממשלו הראשון, אז שררה תמימות דעים יחסית לגבי המדיניות הרצויה כלפי סין, הפעם קיימים שיקולים נוספים הצפויים להילקח בחשבון – שאיפת בדלנות מדינית מחד-גיסא ואינטרסים כלכליים, האמורים לעודד תיאום, מאידך-גיסא. המתיחות סביב טייוואן תמשיך לאיים על היציבות האיזורית במזרח אסיה, אך עדיין לא ברורה מידת המחויבות של טראמפ כלפיה. סביר כי טראמפ לא מעוניין שייתפס כנוטש את טייוואן ואת המחויבות האמריקנית לאי, אך גם לא כמאפשר לו לגרור את ארה"ב למאבק צבאי. ייתכן שטראמפ יקדם סנקציות נוספות וינסה לחזק בריתות איזוריות באסיה (למשל עם יפן והודו). מול רוסיה. טראמפ הבטיח להביא לסיומה של המלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה, אך לפי שעה לא ניתן לקבוע באילו דרכים יפעל הממשל על-מנת לקדם מטרה זו. מהצהרותיו עולה, כי טראמפ אינו מחויב לשימור הריבונות של אוקראינה בגבולותיה המוכרים, וייתכן שיהיה מוכן לעסקה שתאפשר השארת נוכחות רוסית בשטחים שנכבשו באוקראינה לצד ויתור על-כניסת אוקראינה כחברה בנאט"ו. בכל מקרה, המדיניות האמריקנית כלפי רוסיה תושפע מהערכת הממשל את "חולשת" רוסיה והנחישות שיפגין ולדימיר פוטין.

הקשחת הגישה כלפי אירן. טראמפ צפוי להעמיק את מדיניות "הלחץ המירבי" על אירן, כולל הטלת סנקציות חריפות נוספות ומאמץ ממוקד להבטיח את אכיפתן. לפי שעה, טראמפ ובכירים המיועדים לתפקידי מפתח בממשל אינם מבהירים את היעד של הכבדת הלחצים, הגם שטראמפ עצמו דיבר לעיתים קרובות על כוונה להגיע להסכם חדש עם אירן. בנוסף, סביר שיבקש לחזק את המערך האיזורי מול אירן, כולל שיתוף פעולה הדוק עם ישראל ומדינות המפרץ. עם זאת, לא ברורה עמדתו לגבי מהלך צבאי נגד אירן ובוודאי כוונה להוציאו לפועל. עדיין נראה, כי אם אירן תמשיך לקדם את תוכנית העשרת האורניום, הוא עשוי לגלות נכונות רבה מאשר בעבר להציב מולה איום צבאי ואף לנקוט מהלך צבאי, במיוחד על-ידי ישראל, ולחתור לנצל לשם כך את המפלה שנחל "ציר ההתנגדות" במלחמה הרב-זירתית עם ישראל. בה בעת, טראמפ שב ומצהיר שהוא מגיע במטרה "לסגור מלחמות" ולא "לפתוח חדשות", ובוודאי אין אהדה רבה ב"בייס" שלו למעורבות אמריקנית ישירה בפעולות צבאיות. נורמליזציה בין ישראל לסעודיה ולמדינות נוספות. טראמפ צפוי לדחוף להסכמי נורמליזציה נוספים בין ישראל למדינות ערביות, בדגש על סעודיה. הצלחת המהלך תחזק את מורשתו (ואפשר שתזכה אותו בפרס נובל). אולם, לא ברור כיצד מבקש הממשל להתקדם להשגת היעד. גרסה של "עסקת המאה" עשויה לחזור לסדר היום, אך טראמפ עצמו אמר לאחר היבחרו כי ישנם מודלים נוספים, העשויים להביא להתקדמות בהקשר זה. מדיניות מול הפלשתינים. סביר שטראמפ ימשיך לדחוק הצידה את פתרון שתי המדינות ולקדם מודלים כלכליים, בדומה ל"עסקת המאה", שידגישו שיפור תשתיות וכלכלה בזירה הפלשתינית על חשבון הסדר ישראלי-פלשתיני כולל. גישה זו עשויה לעורר התנגדות פלשתינית ולהחריף את המתיחות בשטחים הפלשתינים ואף בישראל, אם טראמפ יעמוד על דרישות מישראל, כפי שהופיעו בתוכניתו שהוצגה במהלך הקדנציה הראשונה. בסבירות גבוהה, ממשל טראמפ ימשיך להתנגד להאצתה של מגמת סיפוח שטחים ביהודה ושומרון על-ידי ישראל ובוודאי ברצועת עזה, כמהלכים העלולים לפגוע משמעותית ביכולתו לקדם את חזון השלום האיזורי. עם זאת, כישלון של מאמצי הממשל לקדם מתווה מדיני עלול להניעו למשוך את ידיו ממעורבות בקידום תהליך מדיני, שמשמעותו האפשרית היא גם התעלמות מצעדי סיפוח ישראלים, העלולים גם לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל ובערכיה כמדינה דמוקרטית. עירק וסוריה. טראמפ עשוי להמשיך ולצמצם את הנוכחות הצבאית של ארה"ב במדינות אלה, אך ישמור על כוח ממוקד באיזור, ככל הנראה בעדיפות בעירק, למאבק בדאעש ולהתמודדות עם מאמצי אירן להעמיק את השפעתה האיזורית. לבנון. אם חיזבאללה יחדש את האש על ישראל ובוודאי אם יתחדש עימות רחב היקף בינו לבין ישראל, טראמפ עשוי לתמוך בפעולה ישראלית נרחבת. אך ככלל, גם ממשל טראמפ צפוי להמשיך במאמצים להביא לייצוב הזירה הלבנונית, בפרט לאחר שהמועמד המועדף עליו, ג'וזף עאון, נבחר לנשיא לבנון ובוודאי יפעל למנוע את האפשרות שהמצב בלבנון יביא לעימות איזורי. עתיד סוריה. טראמפ שב והדגיש, כי לארה"ב "אין עניין במתרחש בסוריה". נטייתו הברורה תהיה לצמצם למינימום את המעורבות האמריקנית, בוודאי הצבאית, כולל אפשרות שביקש לקדם בקדנציה הראשונה ולאחר מכן חזר בו – הוצאת כל הכוחות האמריקנים הערוכים בצפון-מזרח סוריה והמסייעים לכוחות הכורדים, השולטים בין היתר על בתי הכלא שבהם כלואים פעילי דאעש. אפשר שארה"ב תנסה, באמצעות תמריצים כלכליים ועם בעלות בריתה באיזור, להשפיע על המשטר החדש בסוריה, המבקש לבסס את כוחו ולהיראות כמאמץ אוריינטציה מערבית. טורקיה. היחסים עשויים להמשיך לנוע בין שיתופי פעולה נקודתיים לבין עימותים על-רקע מדיניותו של רג'פ צטאיפ ארדואן – בין היתר כלפי הכורדים בצפון סוריה, יוון וקפריסין במזרח הים התיכון, העוינוּת לישראל, התמיכה בחמאס והתקרבות אנקרה בשנים האחרונות לרוסיה וסין.

יחסי ישראל-ארה"ב. היחסים צפויים להתהדק בעידן ממשל טראמפ והמפלגה הרפובליקנית. יתרמו לכך המינויים המסתמנים בממשל החדש של גורמים אוהדים מאוד לישראל וכן הרוב הרפובליקני בקונגרס ובסנאט. במהלך כהונתו הראשונה נקט טראמפ מדיניות שנחשבה ידידותית מאוד כלפי ישראל, אך שינויי מדיניות או הקשרים איזוריים וגלובאליים חדשים עשויים ליצור דינמיקות שונות. אם יתחדשו מהלכים לקידום הסדר עם הפלשתינים, שיתבססו על רעיון שתי מדינות, עלולים להיווצר בין ירושלים לוושינגטון מתחים חריפים. מאחר שבתקופה הקרובה יערוך הממשל הערכה מחודשת של נדבכי מדיניותה של ארה"ב, אפשר שקיים פוטנציאל להשפעה ישראלית על סדרי העדיפות ועל הקווים המנחים שהוא יגבש. אתגר מרכזי לישראל הוא איתור האינטרסים המשותפים, תוך הבנה את שאיפות הממשל והיכן ישראל עצמה נדרשת להתאים את מדיניותה ויעדיה היא בהקשר זה. בניגוד לממשל ביידן, ספק אם הממשל החדש יקפיד על "הערכים המשותפים" כרכיב מרכזי במדיניותו. כפועל יוצא מכך, כמו גם ומתוך גישה של אי-התערבות בענייניה הפנימיים של ישראל, בניגוד לממשל ביידן הוא לא יביע התנגדות למהלכים שייחשבו על-ידי חלקים מהציבור בישראל כאנטי-דמוקרטיים. בהקשר זה יש לקחת בחשבון, כי על-רקע הדימוי בישראל לפיו ממשל רפובליקני בראשות טראמפ הרבה יותר ידידותי לישראל מאשר ממשל דמוקרטי, ממשלת ישראל תתקשה יותר להתעמת עימו ובוודאי לסרב לדרישותיו – גם אם יהיו מנוגדות לגישתה שלה. היחסים בין ממשלת ישראל לממשל רפובליקני עלולים לאתגר עוד יותר הן את היחסים בין ישראל למפלגה הדמוקרטית והן את יחסיה עם הרוב הליברלי שביהדות ארה"ב, העוין את טראמפ. אינטרס קריטי מבחינתה של ישראל הוא שמירת התמיכה הדו-מפלגתית בה, ויש צורך להקדיש תשומת לב רבה לשינויים המתרחשים במפלגה הדמוקרטית – גם לאור ההבנה, כי המנהיגות העתידית של המפלגה עלולה להחריף את הביקורת על ישראל. מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. טראמפ נקט בכהונתו הראשונה מדיניות פרו-ישראלית חד-צדדית בסוגיות ירושלים, רמת הגולן והסכמי אברהם, שזכתה כמובן לתמיכה רחבה בישראל וחלקה עורר התנגדות בינלאומית. בקדנציה השנייה שלו עשוי להחריף הקיטוב בין תומכי ישראל למתנגדיה בזירה הבינלאומית, מה שעשוי להקשות על שימור תמיכה רחבה בישראל בקרב מדינות אירופה ואסיה. בניגוד לממשל ביידן, הממשל החדש צפוי להתייצב לימינה של ישראל, כולל מימוש ההבטחה להטיל סנקציות על אנשי בתי הדין בהאג בשל ההליכים המשפטיים המנוהלים נגדה והכוללים האשמות ברצח עם והוצאת צווים בבית הדין הבינלאומי לצדק, וכן האשמות בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות והוצאת צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ויואב בבית הדין הפלילי הבינלאומי. מדובר בגיבוי חשוב, הגם שלא ברור כלל האם עמדת ארה"ב בהקשר זה תועיל לשנות מהותית את עמדות בתי הדין בהאג.

סיוע ביטחוני. התמשכות המערכה ברצועת עזה ויתר האתגרים הצבאיים שבפני ישראל – זירות לחימה בצפון מול סוריה ולבנון ומול אירן ובעלי בריתה בתימן ובעירק – מחייבים הבטחת סיוע צבאי רצוף מארה"ב. ממשל טראמפ צפוי לגלות גישה חיובית ולהימנע מלהציב מכשולים בדרכה של ישראל. זאת, גם אם הסוגיה תייצר עבור הממשל מתח בין הרצון לתמוך בישראל לבין הרצון לצמצם סיוע חוץ. בד בבד, סביר שהממשל ידרוש מחיר פוליטי בתמורה לתמיכתו המוגברת, ובכלל זאת דרישה ליישור קו עם עמדותיו ביחס לסין ואולי אף מול אירופה. גם בהקשר הפלשתיני, הממשל עשוי לדרוש נכונות ישראלית להתקדם להסכם. זאת, בעיקר אם תהיה היתכנות לקדם הסדר איזורי ולהרחבת הסכמי אברהם. גישתו החיובית של הממשל היא הזדמנות לישראל לקראת הדיוניים הצפויים על אודות חידוש מזכר ההבנות – ה-MOU – בין המדינות בקשר לסיוע הביטחוני, שתוקפו אמור לפוג ב-2028. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהדו-שיח על ה-MOU הבא יהיה מבחינת טראמפ חלק משיח רחב יותר עם ישראל על אודות הסכמות ומחלוקות בשלל תחומים שעל הפרק. לחץ על ישראל לנקוט עמדה בסכסוכים גלובליים. טראמפ עשוי להגביר את הלחץ על בעלות בריתו, וישראל ביניהן, לתמוך בגלוי במדיניותו מול יריבות – בפרט סין ורוסיה. לחץ זה עשוי להציב את ישראל במצבים דיפלומטיים רגישים, העלולים לפגוע באינטרסים כלכליים וביטחוניים שלה. מדובר בציפייה אפשרית מישראל (כמו גם מבעלות ברית נוספות) ליישר קו עם מדיניות ארה"ב בסוגיות מפתח ובפרט בהקשרי "מותר ואסור" מול סין. מדיניות הממשל מול אירן. ממשל טראמפ צפוי לאמץ מדיניות קשוחה מול אירן ולאכוף ביתר שאת את הסנקציות שמוטלות עליה, כדי לשכנע אותה לזנוח את מדיניותה הלעומתית. המטרה ככל הנראה תהיה להגיע איתה להסכם שהגרעין במרכזו. הצפי לגיבוש מדיניות חדשה מול אירן כבר בראשית דרכו של הממשל, הוא הזדמנות עבור ישראל להשפיע על המתווים ובעיקר על היעדים של המדיניות המסתמנת. האתגר המרכזי מבחינת ישראל יהיה שהסכם כזה, אם יתממש, יעמוד בדרישותיה. בד בבד, קיים חשש שלאורך זמן ארה"ב תפחית את מעורבותה באיזור, בפרט אם תגיע למסקנה שאין ביכולתה לקדם פתרון איזורי וכביטוי למגמות הבדלנות. השלכה אפשרית של התפתחות בכיוון זה תהיה שלישראל תהיה אומנם לגיטימציה אמריקנית לחופש פעולה נרחב לקידום מהלכי הפעלת כוח, או מאמצים גוברים להחלפת משטר באירן, אבל הממשל לא יהיה מעוניין כנראה להיגרר למלחמה (ישירות או בעקבות מהלכי ישראל). מנגד, קיימת גם אפשרות שממשל טראמפ יקדם הסכם עם אירן, אשר לא יענה במלואו על ציפיות ישראל, ובמצב זה הוא יימנע ממתן אור ירוק לישראל לפעול צבאית נגד אירן. לחצים מדיניים וכלכליים כבדים לסיום הלחימה ברצועת עזה. עוד לפני השבעתו, טראמפ פעל נמרצות להשפיע על הצדדים לחתום על עסקה לשחרור החטופים. ממשל טראמפ יפעל בשבועות הקרובים כדי להבטיח שהעסקה לא תקרוס. הממשל יגבה את ישראל אם חמאס יפר את ההסכם, אך בראייתו, ההסכם שהושג צריך להיות מנוף לסיום המלחמה, אשר יאפשר לקדם את החזון האיזורי ובראשו הרחבת הסכמי אברהם על-ידי צירוף סעודיה. בכל מקרה, אפשר שישראל תידרש לאפשר שיקום ברצועת עזה, בעיקר כדי להקל על הממשל לקדם מהלך איזורי לשיכוך מתחים, וכן להסכים להפעלת מנגנוני בקרה בינלאומיים על פרויקט השיקום, שצפוי שישראל לא תראה בעין יפה.

• התמקדות הממשל החדש בחודשים הקרובים בהערכה מחדש של מדיניות החוץ של ארה"ב וגיבוש מדיניותו, מזמנת לישראל הזדמנות להבטיח תיאום מוקדם עימו בסוגיות מפתח. על ישראל להפנות קשב לשיח אסטרטגי ודיסקרטי, כולל בעיקר בסוגיות הבאות:

הדרכים לגיבוש מציאות חדשה במזרח התיכון שבמוקדה קידום נורמליזציה עם סעודיה, כולל הבנות לגבי מהלכים להשגת היעדים ברצועת עזה וההתנהלות ביחס לסוגיה הפלשתינית; המדיניות מול אירן, שתכליתה להביא לצמצום התוכנית הגרעין ולהחלשת כוחה האיזורי; והבטחה שההתפתחויות האפשריות בסוריה ובלבנון לא יתנגשו עם האינטרסים של ישראל.

• ביחס לאירן, יש להקדיש תשומת לב לקווים האדומים של הממשל ולהיערך למאמץ להשפיע עליהם, כדי למזער אפשרות לחיכוך בין ישראל לבינו בהקשר זה. זאת, על-ידי שיח שיכלול גם התייחסות ישראלית לרכיבי ההסכם שממשל טראמפ יבקש לקדם עם אירן. חשוב להדגיש בפני הממשל, כי כדי להבטיח את הצלחת המהלכים מול אירן, יש לצרף איום צבאי אמין להרחבת הסנקציות ולהעמקת המאמצים לאכיפתן.

שילוב הלחץ הכלכלי באיום צבאי אמין אמור לשפר את הסיכויים שאירן תיענה בחיוב לדרישות הממשל, או לחלופין יאפשר לקדם מהלכים לערעור המשטר. בנוסף, ניתן יהיה לבחון עם הממשל אפשרות למתן אור ירוק לישראל לפעולה נגד אירן. עם זאת, לגיבוי של ארה"ב ליד חופשית לישראל נלווית גם סכנה, בעיקר אם לא יסוכם מראש גם המענה האמריקני לאפשרות של הסלמה.

• יש להיערך לקראת גיבוש מזכר ההבנות עם ארה"ב בנוגע לסיוע הביטחוני, שהמו"מ עליו אמור להתחיל השנה. חשוב לנצל את הדו-שיח הצפוי בנושא כדי לחתור לגיבוש חוזה הגנה עם ארה"ב. הגעה במקביל להסכמות בסוגיות אלה תאפשר לישראל לחזק את מצבה הביטחוני ואת כושר ההרתעה שלה.

ניצול המחצית הראשונה של הקדנציה של ממשל טראמפ לגיבוש הסכמות, עוד לפני בחירות האמצע בנובמבר 2026, יאפשר לעגן את מערכת היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות באופן שנשיאים יתקשו בעתיד לשנות את מערכת היחסים עם ישראל, גם אם יסתייגו ממדיניותה.

• יש לפעול לשימור התמיכה הדו-מפלגתית בישראל בזירה הציבורית והפוליטית האמריקנית. על ישראל לשמר קשרים הדוקים עם הנהגת המיעוט הדמוקרטי בשני הבתים ולהימנע ממהלכים שיתפרשו כהתייצבות לצידה של המפלגה הרפובליקנית במחלוקות בזירה הפנים-אמריקנית, שצפויות להתעצם בחודשים הקרובים. חשיבות עליונה יש לייחס לשמירה על היחסים עם יהדות ארה"ב.

• יש להוביל פעילות הסברה בינלאומית – קמפיינים תקשורתיים שידגישו את המורכבות הביטחונית שישראל נתונה בה. בכלל זאת, יש לנקוט מאמץ ממוקד לשיפור הדימוי של ישראל בזירה הציבורית והפוליטית האמריקנית.

• יש להתנהל באורח מאוזן בזירה הבינלאומית: לצד הסתמכות על ממשל טראמפ, חשוב לשמר קשרים טובים עם מדינות אירופה ואסיה.

• יש להעמיק ולעגן את השותפויות עם ארה"ב במגוון נושאים הקשורים לביטחון הלאומי, ובראשם שרשראות אספקה, טכנולוגיות חדשות, אנרגיה ושבבים. הרכבו של הקונגרס בשנתיים הקרובות עשוי לסייע בקידום יעד זה.