השבוע האחרון היה העגום ביותר באירופה מאשר נפילת מסך הברזל. אוקראינה מופקרת, רוסיה משתקמת ותחת דונלד טראמפ – אי-אפשר לסמוך על עזרתה של ארה"ב בזמן מלחמה. ההשלכות עבור אירופה הן עצומות, אך מנהיגיה ותושביה טרם הפנימו אותן. העולם הישן זקוק למסלול התרסקות בשאלה כיצד להפעיל כוח בעידן נטול חוק, או שהוא יפול קורבן לחוסר הסדר החדש – מזהיר אקונומיסט. ג"ד ואנס השפיל את אירופה כאשר הציג אותה כשוקעת ובלתי דמוקרטית. מנהיגיה הודרו מהשיחות בין הבית הלבן לקרמלין, אך המשבר עמוק בהרבה. טראמפ מוכן להפקיר את אוקראינה, אותה הוא מאשים בכזב באחריות למלחמה. ארה"ב עלולה לנסות לכפות עליה הפסקת אש בלתי יציבה, עם ערבויות ביטחוניות חלשות שיגבילו את חימושה מחדש. הסיוט הגרוע ביותר של אירופה גדול יותר מאשר אוקראינה. טראמפ מתכוון לשקם את ולדימיר פוטין ולנטוש את בידודו. בלא כל יתרון גיאו-פוליטי ברור לארה"ב, הוא מוכן לחדש את היחסים הדיפלומטיים ולהיפגש עימו. מרקו רוביו אמר בשיחות בריאד על "הזדמנויות כלכליות והשקעות היסטוריות"; טראמפ טאואר בכיכר האדומה? מהלכיו של טראמפ מעוררים ספק בדבר מחויבותה של ארה"ב להגנת נאט"ו במידת הצורך. אחד החששות הוא מצמצום או הוצאה של הכוחות האמריקניים, כך שמזרח אירופה תישאר חשופה. אם רוסיה תתקוף, טראמפ עלול לשאול תחילה מה ייצא לו אם ייחלץ לעזרה, כי הוא מוכן לסחור בכל דבר. כוח ההרתעה של נאט"ו תלויה בוודאות שאם מדינה אחת מותקפת – כל השאר ייצאו להגנתה. ספק בכך מותיר את אירופה חשופה. אירופה היא יבשת מזדקנת, שבקושי צומחת ואינה יכולה להגן על עצמה ולהפגין כוח. החוקים הבינלאומיים בתחומי הסחר, ההגנה והטכנולוגיה נקרעים לגזרים. אם רוסיה תפלוש לאחת המדינות הבלטיות, או תפעיל מסע דיסאינפורמציה כדי לערער את מזרח אירופה, מה בדיוק תעשה היבשת? עד כה, התשובה הייתה לעבור להתגוננות. שורה של מנהיגים נפגשו בפריז בשבוע שעבר, אבל הצליחו רק לפרסם את חילוקי הדעות ביניהם. תקציבי הביטחון נמוכים מדי ואירופה לכודה בתפיסת עולם של הסכמים רב-צדדיים וערכים משותפים. המשימה הדחופה של אירופה היא ללמוד מחדש כדי להשיג ולהפעיל כוח; היא חייבת להיות מוכנה להתייצב מול יריבים ולעיתים גם ידידים, כולל ארה"ב – סבור אקונומיסט. רוסיה היא מכונת מלחמה עם מאגר עצום של נשק גרעיני, אבל גם כלכלה בגודל בינוני הנמצאת בשקיעה. אירופה גם זקוקה להערכה אובייקטיבית של עוצמותיה: היא עדיין ענקית כלכלה וסחר, עם מאגרים עצומים של כישרון וידע, אותם עליה לנצל כדי לצמוח ולהתחמש. בטווח הקצר, אירופה זקוקה לנציג אחד מול אוקראינה, רוסיה וארה"ב. עליה להדק את האמברגו שלה על רוסיה גם אם ארה"ב תקל את העיצומים. עליה להשתמש ב-210 מיליארד אירו של מזומן רוסי המוקפא בבנקים האירופיים, למימון מלחמתה של אוקראינה וחימושה שלה. בטווח הבינוני, דרושה התגייסות עצומה בתחום הביטחוני. אם אירופה אינה יכולה לסמוך על ארה"ב, חייבים להיות לה מטוסים, לוגיסטיקה ומודיעין משלה – והרבה. יש לדון בדרך בה הנשק הגרעיני של בריטניה וצרפת יגן על היבשת. כל זה עולה הון תופעות; הוצאות הביטחון יצטרכו לעלות ל-5%-4% תוצר, כמו במלחמה הקרה. הדבר יחייב מהפכה פיסקלית. מדובר בתוספת של 300 מיליארד אירו בשנה, שימומנו בחלקם מהנפקת אג"ח נוספות וחלקם מקיצוצים ברווחה, לצד רפורמות בשוקי הכספים וברגולציה. הסיוט אותו מממשים טראמפ ופוטין יחייב את אירופה לשנות את האופן בו היא מארגנת את עצמה. הקיבעון הפדנטי שלה לתהליכים מאט את קבלת ההחלטות, מותיר בחוץ שותפים חיוניים כמו בריטניה ומעניק משקל למדינות חבלניות כמו הונגריה והססניות כמו ספרד. גם אם החששות נראים מופרזים, אירופה חייבת להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.