בחודש הראשון שלו בתפקיד, דונלד טראמפ גרם לתומכיו צהלה וליריביו תדהמה. בבליצקריג שלו, הוא מנסה להפוך את הנשיאות לרשות הדומיננטית. השאלה היא כמה רחוק יגיע, עד אשר ייבלם – אם בכלל – ומה הוא יעשה לרפובליקה האמריקנית. מדובר במאבק על אופיה הבסיסי של ארה"ב, מדגיש אקונומיסט. טראמפ טוען שהוא מנקה את הלכלוך והתרמיות מהביורוקרטיה, בעוד מתנגדיו טוענים שהוא הורס את הממשל. לשיטתו הוא משכין שלום בעולם; הם אומרים שהוא הורס את הבריתות עליהן מתבססת עוצמתו של המערב. טראמפ אומר שהוא מחזיר את ארה"ב לגדולתה; מתנגדיו אומרים שהוא גורר אותה למשבר חוקתי. כל צעד של טראמפ מראה שהוא משוכנע שהכוח נתון לו אישית ושזכותו להגביר אותו. הוא מתעלם מהחוק ושולט באמצעות צווים, שעשרות מהם מאותגרים בבתי המשפט. גופי ממשל הוטלו לכאוס. מועמדים למשרות בכירות בגופי האכיפה והמודיעין מתבקשים לאמץ את שקרי הבחירות של טראמפ. טראמפ רומס את אמצעי הביטחון שנוצרו לאחר פרשת ווטרגייט, במיוחד למניעת פוליטיזציה של משרד המשפטים. גם בתחום החוץ פועל טראמפ להיפטר מהמחויבויות שירש. ארה"ב פורשת מגופים כמו ארגון הבריאות העולמי, בין השאר משום שהוא מטילים נטל. הוא משתמש באיומי מכסים כדי לקבל את מבוקשו ממדינות זרות. הוא שובר את הטאבו בתמיכתו ברוסיה, בעוד הבריתות באירופה הן בעיניו קלפי מיקוח. אין ממש בטענה ששאיפות אלו הן חסרות תקדים, מדגיש אקונומיסט. פרנקלין רוזוולט חתם על 3,700 צווים נשיאותיים [אם כי כיהן 12 שנים, כולל במלחמת העולם השנייה]. בשלושת העשורים האחרונים עבר הכוח מהקונגרס לבית הלבן. הרפובליקנים נוהגים לקרוא לשקם את הדמוקרטיה האמיתית באמצעות נטילת הכוח מהפקידים. ארה"ב תמיד הייתה ספקנית כלפי ארגונים בנוסח האו"ם. טראמפ זכאי לקבוע לדרג המבצע יעדים חדשים. חובתו להפוך אותו לישיר ויעיל. ביל קלינטון קיצץ 420,000 משרות פדרליות. טראמפ אומר בצדק, שמשרדי הממשלה זקוקים לטלטלה, כולל הפנטגון. יש לו זכות מלאה לשאוף לשלום באירופה ובמזרח התיכון, הן כדי להציל חיים והן כדי להתמקד בסין. עם זאת, ממשיך אקונומיסט, האמצעים חשובים לא פחות מהיעדים – וכאן מבקריו של טראמפ צודקים. טיפול בהלם לביורוקרטיה יזיק מאוד לפי שיועיל מעט. העמדת עובדי ציבור למבחני נאמנות תגרום לפוליטיזציה של אנשי המקצוע המנהלים כלכלה מודרנית מסובכת. הכפפת החוק לנשיא תשחית את שלטון החוק. תוכניתו לעזה היא אכזרית. אכזריות היא גם דרך להשיג כוח, וכאן טראמפ ייכנס לצרות. נכון לעכשיו, הוא לרוב משיג את שלו בבתי המשפט, אבל זוהי מערכת פדרלית בה למדינות יש זכויות. רוב האזרחים והמשקיעים עודם מאמינים בשלטון החוק. לבתי המשפט יש כוח, גם אם הם פועלים באיטיות. ייתכן שבית המשפט העליון יתן לטראמפ חלק ממבוקשו, אבל לבטח לא את הכל. בצורה אופיינית, טראמפ התחייב לציית לפסיקה ואז הוסיף: "מי שמציל את ארצו אינו מפר את החוק". הפרת פסקי דין של בית המשפט העליון תגרום משבר חוקתי וקרב בין הפקידים, המצביעים והשווקים על עתיד הרפובליקה. גם בלי משבר שכזה, המציאות תתחיל לנשוך. בניגוד למה שטראמפ חושב, מכסים וגרעון בתקציב יוצרים אינפלציה. השווקים יודעים זאת היטב, כמו גם שהמגזר העסקי ייפגע קשות אם מערכת המשפט תהפוך לכלי להעדפת מועדפים ונקמנות. הביורוקרטיה מספקת שירותים חיוניים והמצביעים יגלו זאת. טראמפ יכול לנסות לשנות את העולם, וארה"ב עלולה לסבול מאובדן הרסני של השפעה לטובת רוסיה וסין לפני שייבלם. לעומת זאת, בבית המאבק ניצב מעבר לפינה וטראמפ רחוק מלהרוס את הסדר החוקתי. בהתאם לאופיו, הוא יבחן כל אפשרות קיצונית, אבל הרפובליקנים חייב לזכור את יתרונות הריסון – גם מתוך אנוכיות וגם מתוך פטריוטיות: נשיא דמוקרטי עלול להשתמש נגדם בסמכויות שטראמפ יחטוף.