למעלה מחמישית מהמצביעים בגרמניה תמכו בשבוע שעבר ב"אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) הימנית-קיצונית, אשר הכפילה את כוחה לעומת הבחירות הקודמות וקיבלה יותר קולות מאשר כל מפלגה דומה מאז 1933. עד לאחרונה התפתחות כזאת נחשבה לבלתי אפשרית בדמוקרטיה יציבה, עשירה ומתונה בלב אירופה. אבל ב-15 השנים האחרונות רשמו מפלגות אלו הישגים משמעותיים ברחבי היבשת. ניתוח אקונומיסט מעלה, כי מדובר בקבוצה הפופולרית ביותר כיום באירופה, בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית שלה. קשה להצביע על המקור לכך. יש המציינים את המשבר הפיננסי של 2008/09 וטוענים שהטלטלה הכלכלית הובילה את המצביעים אל הקצוות. אבל אירופה עשירה מאשר אי-פעם והימין הקיצוני מצליח גם במדינות שמצבן טוב, כמו הולנד. יש הטוענים שמדובר בתגובה למשבר ההגירה של 2015. אבל AfD פופולרית מאוד באיזורים שכמעט ולא הושפעו מההגירה. באירלנד יש שיעור גבוה במיוחד של מהגרים, אבל אין ימין קיצוני משמעותי; ההפך קורה בפולין. לדעת אקונומיסט, מדובר בשילוב של גורמים. שורה של משברים מאז 2008 הפחיתו את האמון במנהיגי היבשת; אירופים רבים מודאגים ממצבם הכלכלי ומעמדם החברתי, וכך הם רגישים יותר לשינויים חברתיים כמו ההגירה. לכך מצטרפים שינויים במפת התקשורת, במיוחד עליית הרשתות החברתיות. כל הצלחה של הימין הקיצוני מסייעת לו להפוך לנורמלי בעיני המצביעים. עם זאת, הימין הקיצוני נותר ברובו מחוץ לשלטון. אקונומיסט מצא, כי מפלגות אלו קיבלו 24% מהקולות בבחירות האחרונות בארצותיהן ו-23% מהמושבים בבתי המחוקקים, אך מהוות רק 14% מהמושבים המאוישים בידי מפלגות שבשלטון. רק שני מנהיגים – ויקטור אורבן בהונגריה וג'ורג'ה מלוני באיטליה – מייצגים מפלגות ימין קיצוני [אורבן הוא סמכותן; מלוני התמתנה משמעותית מאז שעלתה לשלטון – א.ל]. פופוליסטים ימניים קיצוניים מרחבי העולם מתחו ביקורת על מצב זה. ג"ד ואנס טוען שאירופה "חוסמת אנשים מההליך הפוליטי". AfD אכן מבודדת בידי כל יתר המפלגות. אבל זה ממש לא אנטי-דמוקרטי: למעלה מ-75% מהגרמנים מתנגדים להכנסתה לקואליציה. למרות שהוא במיעוט, הימין הקיצוני מטלטל את המערכת הפוליטית בשאלה כיצד על יתר המפלגות להגיב. מפלגות מסורתיות רבות החליטו שהוא גדול מכדי להתעלם ממנו, והניסיון מלמד שבידודו לא תמיד עולה יפה. מפלגת "השבדים הדמוקרטים" הצליחה להקים ממשלת מיעוט לאחר שיתר המפלגות החרימו אותה, והציבור רואה אותה כעת בצורה חיובית יותר. איש מדעי המדינה סטיוארט ת'אמבל-דוגארט מזהיר, כי שילוב הימין הקיצוני בממשלה מקבע את הלגיטימיות שלו. אין גם ראיות של ממש לכך ששיתוף פעולה עימו גורם לו להתמתן. גישה אחרת של המפלגות המסורתיות היא לאמץ חלק מעמדות הימין הקיצוני. שורה של מנהיגים – מבריטניה ועד דנמרק – עשו זאת, תוך הוקעת ההגירה ונסיגה מיעדים בתחום האקלים. אבל מחקר באוניברסיטת אוקספורד מלמד, כי הדבר רק גורם למצביעים להיזכר מדוע הם עשויים להצביע בעדו. אין נוסחת קסמים שתגרום לימין הקיצוני להיעלם, קובע המחקר. אם הוא יצבור כוח התואם את התמיכה בו, אירופה תהיה פחות מאוחדת מבחינה כלכלית, פחות מסבירת פנים למיעוטים גזעיים ומגדריים ופחות מחויבת למאבק בשינויי האקלים.