ישראל דוגלת בתפיסת "ניהול סכסוך לעד" עם הפלשתינים. מהלכיה של ישראל מובילים למצב של שליטה בכל הממדים וההיבטים על האוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ושומרון (וייתכן גם רצועת עזה), מה שיהווה בפועל "מדינה אחת" בין הירדן לים. לפיכך, נדרש לבחון מודלים אחרים שימנעו אחריות ישראל מלאה לפלשתינים ביהודה ושומרון (וגם ברצועת עזה, שנראה שישראל בדרך לכיבושה). אחד המודלים הוא אוטונומיה: הסדר מדיני המאפשר לקבוצה מובחנת בתוך מדינה לבטא את זהותה הייחודית, במיוחד כאשר היא מהווה רוב בשטח מסוים ומוגדר. אוטונומיה אינה שקולה לריבונות מלאה, אלא מתמקדת במתן סמכויות שלטוניות מוגדרות לקבוצה, תוך שמירה על שלמות המדינה. הבעיה במונח "אוטונומיה" היא, שהוא מצביע על זיקה בינה לבין מדינת ישראל, בעוד ישראל מבקשת דווקא להתרחק ממציאות של "מדינה אחת". לכן עדיף להשתמש במונח "ישות פלשתינית בריבונות מוגבלת". ריבונות פלשתינית מוגבלת ביהודה ושומרון, קרי הסדר מדיני-טריטוריאלי, עשויה במצב הנוכחי להיות עבור ישראל פתרון סביר מבחינה ביטחונית, בעודה נתונה בלחץ בינלאומי ואזורי גובר להציע מתווה להסדר עם הפלשתינים. בשני הצדדים – הישראלי והפלשתיני כאחד - אין תנאים לחידוש מו"מ להסדר כולל. בישראל רווחת הבנה (מבוססת) שריבונות פלשתינית מלאה עלולה להוות איום ביטחוני חמור. המצב בזירה מתוח, ופרט למלחמה הנמשכת ברצועת עזה, גם ביהודה ושומרון ניכר סיכוי גובר להתפרצות רחבה. הרעיון המרכזי. ישראל לא שולטת באוכלוסייה הפלשתינית, ומעצבת מציאות של היפרדות מדינית, גאוגרפית ודמוגרפית, אך לא ביטחונית. הפלשתינים ישלטו על עצמם, ובד בבד ישראל תשמור על זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההיבט הטריטוריאלי. שטח הריבונות הפלשתינית המוגבלת יכסה את אזורי A ו-B הקיימים, וניתן להרחיבו על-ידי העברת שטחי C (עד 8%) לרשות הפלשתינית כדי ללכד את השליטה הפלשתינית במספר תחומים: תכיל מעל 99% של האוכלוסייה הפלשתינית המתגוררת ביהודה ושומרון; תיווצר רציפות תעבורה; יוקצו אזורי ייצור, אדמות חקלאיות ומחצבות. תיחום ורציפות יאפשרו סימון גבול פיסי ומכשול ביטחוני בין השטח שבשליטת הישות הפלשתינית לשאר שטחי ישראל ולקיבוע נקודות מעבר עם בקרה על-כניסה ויציאה של אנשים וסחורות. סמכויות. לממשל הפלשתיני יוקנו סמכויות בתחומים נרחבים ככל הניתן: ממשל ומוסדות שלטון; סמכות חקיקתית, ביצועית ושיפוטית ביחס למכלול ההיבטים של החיים בשטח האוטונומי; נושאים תשתיתיים; היבטי ביטחון פנים - מערכת אכיפה הכוללת משטרה, פקחים וערכאות שיפוטיות. הממשל הפלשתיני יוכל להיבחר על-ידי האוכלוסייה הפלשתינית המתגוררת בתחומו. השלכות על הרשות הפלשתינית. לא ישונה מעמדה כרשות עצמאית שמייצגת את העם הפלשתיני, למרות העובדה שהיא מציגה את עצמה כ"מדינה" במישור הבינלאומי. הסבירות שהרשות הפלשתינית תסכים לריבונות מוגבלת כפתרון קבוע של הסכסוך, תוך ויתור על ריבונות מלאה, היא קטנה ביותר. לכן יידרש לשכנע את ראשיה, כי מדובר בתקופת מעבר, תוך שיפור מרקם החיים של הפלשתינים. רצועת עזה תיחשב כשטח נפרד וימשול בה מינהל טכנוקרטים מחובר לרשות הפלשתינית ובגיבוי בין-ערבי. מצב זה יאפשר לקבוע הסדרים שונים ביחס לרצועה. בעתיד, לאחר שהרשות תיישם רפורמות נדרשות ותוכיח משילות אפקטיבית ביהודה ושומרון, עזה תוכל להיות מחוז במסגרת הישות הפלשתינית. המענה הביטחוני הישראלי. תימשך התפיסה המבצעית הנוכחית, תוך התבססות על: (1) מעקב מודיעיני מקיף ורב-תחומי על-מנת לסכל התארגנויות ופעולות טרור וכן השתלטות חמאס וגורמים קיצוניים אחרים על הישות הפלשתינית; (2) שליטה ביטחונית רציפה – חופש פעולה מבצעי לצה"ל בכל המרחב שממערב לירדן כדי לסכל צמיחת תשתיות טרור ואיומים, לנטרל התפרצויות לאומיות, לצמצם פשיעה; (3) לישראל תהיה הזכות לאכוף את ההסדרים הביטחוניים ובראשם פירוז המרחב הפלשתיני מיכולות צבאיות; (4) פיקוח וסיכול הברחות נשק – באמצעות שליטה ישראלית במעטפת ובמעברים. מדינות ערב המתונות עשויות להיות פתוחות יותר לרעיון הריבונות המוגבלת, במיוחד במציאות שנוצרה לאחר 7 באוקטובר, ובלבד שיישמר האופק של פתרון "שתי מדינות לשני עמים". במסגרת המגעים לכינון נורמליזציה בין סעודיה לישראל, מודל זה יוכל להוות מענה לדרישה הסעודית לגבש נתיב מדיני מעשי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני ולכינון שלטון פלשתיני עצמאי. יישום המודל עשוי להביא לידי ביטוי איזון אופטימלי בתנאים הנוכחיים בין הצרכים הביטחוניים של ישראל לבין מה שישראל נכונה לאפשר לפלשתינים, על-מנת להסיר מעליה את נטל השליטה האזרחית באוכלוסייה הפלשתינית, וגם להתוות אופק מדיני. זאת, הגם שהיישום צפוי להיות כרוך בהתמודדות עם אתגרים לא-מבוטלים ליציבות מדינית, חברתית וביטחונית.

עקרונות הריבונות הפלשתינית המוגבלת

ישראל תשמור על שליטה ביטחונית מלאה, ובמסגרת זו:

• לא תותר הקמת צבא פלשתיני או כוח מיליציוני עצמאי; לכוחות הביטחון הפלשתינים תהיה סמכות לביטחון פנים, לשיטור אזרחי ולשמירה על סדר ציבור בלבד.

• ישראל תשמור על זכות הפעולה בכל שטחי הישות הפלשתינית לסיכול טרור, פירוק תשתיות טרור ומניעת התארגנויות עוינות.

• שליטה ישראלית על המעטפת החיצונית של הישות הפלשתינית, כולל הגבולות עם ירדן ומצרים; שליטה מלאה ובידוק ביטחוני ישראלי במעברי הגבול היבשתיים, האוויריים והימיים.

• שליטה ישראלית במרחב האווירי הפלשתיני כדי למנוע חדירת כלי טיס עוינים או שימוש לרעה ברחפנים, כטב"מים וכלי טיס אחרים; ישראל עשויה לאפשר הקמת שדה תעופה של האוטונומיה הפלשתינית (למשל בבקעת הורקניה שממזרח לירושלים) בהתאם לשיקולים ביטחוניים ובטיחותיים, עם פיקוח ובידוק ביטחוני ישראלי מלא בשדה התעופה כמעבר גבול אווירי.

• שליטה במרחב הימי: הפלשתינים לא יורשו להחזיק כוח ימי/משמר חופים עצמאי; כל פעילות ימית תתבצע בפיקוח חיל-הים הישראלי, כולל תנועת סחורות ואנשים דרך הים ואזורי דיג מותרים.

• שליטה בתחום האלקטרו-מגנטי, כולל רשתות סלולריות ואינטרנט בשטחי הישות הפלשתינית. ישראל תקצה תדרים לשימוש פלשתיני.

• הגבלת היכולת לחתום על בריתות צבאיות והסכמים בינלאומיים: הישות הפלשתינית לא תוכל לחתום על הסכמים ביטחוניים או צבאיים עם מדינות זרות ללא אישור ישראל.

• הישות הפלשתינית תוכל להפעיל מערכת משפטית עצמאית אך תהיה מחויבת לאכוף עקרונות של מניעת טרור; מערכת הביטחון הישראלית תוכל להעמיד לדין פלשתינים בגין עבירות ביטחוניות חמורות.

יתרונותיו וחסרונותיו של המודל

היתרונות: ישראל תשלוט במרחבי הביטחון כולם, תוכל לסכל איומי טרור ואיומים צבאיים, ותאכוף פירוז מנשק בתחומי הישות הפלשתינית. יתאפשר לפלשתינים ניהול מלא של החיים האזרחיים. ישראל למנוע הקמת מדינה פלשתינית עוינת, השתלטות חמאס עליה והיותה בסיס לתוקפנות נגד ישראל. ישראל מציגה שאין בכוונתה לשלוט באוכלוסייה הפלשתינית, למוטט את הרשות הפלשתינית ולספח את שטחה לישראל. בכך מוסר החסם לקידום נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית ולהרחבת הסכמי אברהם. החסרונות: חוסר שביעות רצון פלשתיני – הפלשתינים מאמינים ודבקים בזכותם לריבונות מלאה ועלולים להמשיך במאבק מדיני, משפטי ואף לנקוט אלימות וטרור, במטרה לקדם את יעד העצמאות המדינית. יימשך החיכוך הפוטנציאלי בין האוכלוסייה הפלשתינית בשטח יהודה ושומרון למתיישבים הישראלים, שבמצב הנוכחי קשה להפריד ביניהם. במוקדם או מאוחר, הקהילה הבינלאומית תפעיל על ישראל לחץ לאפשר ריבונות פלשתינית מלאה. סביר שהישות הפלשתינית תישאר תלויה בישראל מבחינה כלכלית. מודל הישות הפלשתינית בריבונות מוגבלת תומך בחזון מדינת ישראל - יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומשגשגת - ואמור להיות מוצג ומובן כהסדר מעבר בדרך להסכם כולל. כדי להבטיח את יישומו, יהיה על ישראל להמשיך ולחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם גורמים אזוריים, להיטיב במידה ניכרת את תנאי החיים והמצב הכלכלי בשטח הישות הפלשתינית, לשתף פעולה עם מנגנוני ביטחון הפנים והשיטור הפלשתינים, ולהציג את המודל כשלב מעבר שיקדם יציבות לטווח ארוך - עד לבשלות הצדדים לדון בפרטיה של ריבונות פלשתינית מלאה, שבכל מקרה לא יהיו ברשותה כוחות ויכולות צבא. בעת הזו, נכון לקדם דיאלוג עם מדינות ערב במטרה לבחון את היתכנות תמיכתן במודל, כמאפשר לקדם נורמליזציה בין סעודיה לישראל והרחבתה לקואליציה אזורית של מדינות ערב המתונות, ארצות הברית וישראל, ומשתלב בה. ברקע – ציפייה ממדינות ערב המתונות לתמוך בישות הפלשתינית לסייע לה כלכלית, תפקודית ובחינוך לסובלנות ועקירת הקיצוניות.