1. ממשלת ישראל מנהלת מלחמה רב-חזיתית נגד הדמוקרטיה ובכך גם נגד אזרחי המדינה. ניתן למנות לפחות שבע חזיתות: השתלטות פוליטית על הוועדה לבחירת שופטים, הדחת ראש השב"כ רונן בר, הדחת היועצת המשפטית גלי מיארה, פוליטיזציה של נציבות תלונות הציבור על שופטים, הכפפת מח"ש לשר המשפטים, פגיעה בתקשורת החופשית, איומים שלא לקיים פסקי דין.
אפשר להוסיף לרשימה מהלכים עקיפים יותר בדמות הפגיעה האנושה הן בביטחון המדינה והן בעקרון השוויון בדמות השתמטות החרדים, השוד של מיליארדים מהקופה הציבורית לצרכים מפלגתיים ופוליטיים, הכוונה המוכרזת להציב פוליטיקאים בראש החברות הממשלתיות ועוד אין-ספור צעדים. כדי שיוכלו לעשות את כל זה, עליהם להיפטר מהמכשולים האחרונים שנותרו ובראשם מערכת המשפט.
שיהיה ברור: לא מדובר פה על "משילות", "רצון העם", "ריבונות העם" וכל יתר הביטויים. מדובר פה בחבורה של קיצוניים, חלקם גובלים בפאשיזם, שהחליטו לפני שנתיים שאינם חוזרים לאופוזיציה ויהי מה. מיד אחרי הבחירות הם טענו שיש להם קדנציה בת חמש שנים (ונדחו על הסף בידי השופט השמרן-דתי-מתנחל נעם סולברג). הם מביעים במפורש רצון לחקות את דונלד טראמפ; הלה רמז שאולי לא יהיו עוד בחירות ושאולי הוא יתמודד שוב בניגוד לחוקה.
כאן צריך להעיר נקודה חשובה מאוד: בניגוד לצעקות של נתניהו ותועמלניו, איש אינו כופר בסמכותה של הממשלה להדיח את בר. אבל כמו כל צעד מינהלי, יש צורך בהליך תקין ובסיבות ענייניות. הליך תקין ודאי שלא היה כאן: אפילו לעובד הזוטר ביותר צריך להציג טענות פרטניות כהצדקה לפיטוריו, ולא אוסף של כותרות וססמאות, ולאפשר לו להתכונן כיאות לשימוע; והממשלה דילגה על חובתה להתייעץ בוועדה למינויים בכירים. ואילו לגבי הסיבות - השד יודע למה, אבל משום מה נדמה שאפשר להאמין לבר יותר מאשר לנתניהו.
2. בשבוע הנוכחי יהיו פעילות לפחות שלוש מבין החזיתות הללו. היום (23.3.25) תתחיל הממשלה את הליך הדחתה של מיארה, מחר יש להגיש תגובות לבג"ץ בבקשות לצו ביניים נגד הדחתו של בר, ביום חמישי תאשר הכנסת את השינוי בוועדה לבחירת שופטים ואז ייפתח המאבק המשפטי בסוגיה.
ברמת הכאוס שהממשלה הזאת יוצרת כאן בעיצומה של מלחמה, העלולה להסלים בכל יום, אי-אפשר לדעת מה עוד הם יפילו עלינו. מה עוד יהיה להם הרבה יותר חשוב מאשר 59 חטופים, רבבות מילואימניקים ומשפחותיהם הקורסים תחת הנטל, מאות אלפי ישראלים שהכל התייקר להם באחוזים רבים. ובעצם, אנחנו יודעים היטב מה הכי חשוב להם, אולי הדבר היחיד החשוב להם: ההישרדות שלהם ובמיוחד של בנימין נתניהו.