4. עושים רעש מלאכותי. התנועה הודיעה בדצמבר שעבר שתפרסם את המחקר בחודש ינואר. בחודש פברואר השנה היא פרסמה תמצית. אתמול (25.3.25), בשלהי חודש מארס, היא ערכה אירוע השקה ואחריו הודיעה ש"חשפה לראשונה את המחקר המלא" – אבל בפועל מה שיש הוא רק אותה תמצית, והבטחה שהמחקר יתפרסם בקרוב. במקביל, עורכים אירוע בו משתתפים אך ורק מי שדעותיהם עולות בקנה אחד עם עמדות התנועה ושממצאי הדוח משרתים אותם. בתמצית הדוח גם יוצרים אווירה מאוד מסוימת, כאשר אומרים שרבים סייעו בהכנתו, אך "לבקשתם (הברורה לדאבוננו) לא יצוין שמם". 5. מציגים בצורה פשטנית סוגיות מורכבות. הממשק שבין ביטחון ומשפט, במיוחד כאשר מדובר ביהודה ושומרון וברצועת עזה, סבוך במיוחד משום שהוא מעלה שאלות של חוק ישראלי, חוק בינלאומי ומוסר. אין פלא, שחלק מפסקי הדין בנושא הם בני עשרות עמודים. אבל הדוח מציג אותם בתמציות רבה, תוך התעלמות מההיבטים השונים העולים בהם. אפשר היה לכל הפחות לצרף קישורים לפסקי הדין המלאים – אבל כפי שנראה מיד, זה היה חושף את הליקויים בדוח. 6. מעוותים את העובדות. זהו ההיבט החמור ביותר בדוח. נקח לדוגמה את פסק הדין בו מנופפים אנשי ימין מאז פרוץ המלחמה: בג"ץ 3003/18, שעסק בנוהלי הפתיחה באש בגבול הרצועה מול מתפרעים פלשתינים. שוב ושוב מספרים לנו שבג"ץ פסל את הנהלים או לכל הפחות פגע ביישומם. בדוח הנוכחי נטען שפסק הדין הוביל לשינויי מדיניות, ש"תוצאותיה ניכרו היטב במאורעות טבח ב-7 באוקטובר". תראו כמה עיוותים אפשר להכניס בשורות בודדות. פסק הדין דחה את העתירה ואשרר את נוהלי הפתיחה באש. המדינה הבהירה, כי הנהלים עולים בקנה אחד עם החוק הבינלאומי. השופטים ביקשו לעיין בהם במעמד צד אחד, אך העותרים סירבו ולכן עמדה למדינה החזקה שהפרפראזה שלה מדויקת. (אנחנו כן מצרפים את פסק הדין; הקורא מופנה לפסקאות 50, 64 ו-65 בפסק דינו של חנן מלצר ולפסקאות 10 ו-13 בפסק דינה של אסתר חיות). התנועה טוענת שהנהלים שונו בעקבות פסק הדין, אך נאמנה לדרכה – אין שום הפניה לשום מקור המאשר זאת. יצירת הזיקה בין פסק דין מ-2018 לבין 7 באוקטובר היא התעלמות מוחלטת מכל המחדלים האסטרטגיים והטקטיים שהובילו לטבח, חסרת בסיס מבחינה עובדתית ומהווה לא פחות מאשר עלילת דם.

7. מתעלמים מעובדות שלא מסתדרות. לצד העובדה שאין בדוח שום נתון אמפירי, גם אין בו שום התייחסות לעשרות ואולי מאות פסקי דין של בג"ץ שאינם מסתדרים עם המטרה שכאמור סומנה מראש. למשל: הכשרת ההתנחלויות, הכשרת גדר ההפרדה (עם התערבויות נקודתיות), הכשרת הריסת מאות בתי מחבלים, הכשרת מאות ואלפי מעצרים מינהליים של חשודים בטרור, הכשרת עסקות שליט והחטופים. כמעט כל הפסיקה המוזכרת בדוח היא מלפני שנים לא מעטות, חלקה לפני למעלה משני עשורים. אין התייחסות לפסיקה העדכנית (האחרונה היא מ-2021) ובמיוחד לזו שמאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בה בג"ץ נתן למדינה כר נרחב וחסר תקדים. 8. מעלים טענות סותרות. הדוח טוען שבג"ץ מקציב למדינה ימים ואף שעות בודדות להגשת תשובותיה לעתירות, ובמקביל טוען שהוא מנהל דיונים ארוכים בהן. מעבר לסתירה הברורה כאן (אז המהירות ראויה או פסולה?), יש התעלמות מהנסיבות – לעיתים מדובר בעתירות על אירועים המתרחשים כעת – וגם מכך שהמדינה היא ששוב ושוב מורחת את הדיונים באיחורים, בקשות דחייה והודעות עידכון. 9. מערבבים נושאים. הדוח יוצא נגד פסק הדין משנת 2017 ולפיו יש להבטיח שטח מחיה של לפחות ארבעה מ"ר לכל אסיר, וטוען שבעקבותיו שוחחרו "אלפי אסירים ובהם גם אסירים ביטחוניים". פסק הדין הזה (המוזכר בשורה וחצי) עסק בזכויות יסוד של האסיר באשר הוא, והמדינה לא קיימה אותו עד היום למרות שניתנו לה 18 חודשים. בג"ץ לא התערב בתנאי הכליאה הקשים מנשוא שנוצרו לאחר 7 באוקטובר. 10. מעלים טענות שלא ניתן להוכיח. הזכרנו לעיל את הטענה הבלתי-מוכחת בדבר שינוי נוהלי הפתיחה באש ברצועה. טענה אחרת היא שבג"ץ יצר מראש אפקט מצנן על פעולות צבאיות. מעבר לכך שמדובר מבחינה לוגית בטענה שכמעט לא ניתן להפריך (ולכן קל מאוד להפריח), לא זכור מקרה בו התייצב מישהו מהדרג המדיני או הביטחוני ואמר בקולו שנרתע מראש מפעולה כלשהי בשל צילו של בג"ץ.