1. כמו בכל חקירה הנמצאת בראשיתה, גם בפרשת קטרגייט חשוב מאוד לזכור שיכול להיות פער עצום - לשני הכיוונים - בין מה שנטען בבקשה להארכת מעצר לבין פסק הדין החלוט. בדיוני מעצרים בוחן בית המשפט רק אם יש חשד סביר - שזה הרבה יותר נמוך מאשר הצורך בהעדר כל ספק סביר לשם הרשעה.
כמובן שבדרך יכולות להיות עוד הרבה התפתחויות, הן לעבר זיכוי והן לעבר הרשעה. לכן, כל מה שנאמר בשורות הבאות הוא בזהירות רבה, על סמך הדי-מעט שאנחנו יודעים גם לאחר הדיון אתמול (1.4.25) בבית משפט השלום בראשון לציון והסרת צו איסור הפרסום מעל הפרשה.
2. החשד המרכזי הוא, שיונתן אוריך ואלי פלדשטיין פעלו בתשלום לטובת ממשלת קטר, כדי לשכנע את הציבור בישראל שהיא המתווכת ההוגנת בנושא החטופים ולא מצרים. המשטרה טוענת, כי הם עשו זאת בין היתר באמצעות הוצאת הודעות לתקשורת בשמו של "גורם מדיני", כך שהעיתונאים סברו שמדובר בבנימין נתניהו או בגורם בכיר אחר, בעוד שבפועל היו אלה מסרים של קטר.
בכל הזהירות שעליה עמדנו, זהו חשד מדהים. נתרגם אותו: בנושא הכי רגיש, הכי כואב, הכי קדוש למדינת ישראל מאז 7 באוקטובר - היו בלשכת ראש הממשלה מי שפעלו כדי להטות את הציבור וממילא את מקבלי ההחלטות. ועל-פי החשד, זה לא נעשה בפעם הראשונה: גם פרשת המסמכים המסווגים, בה הנאשם המרכזי הוא פלדשטיין, מדובר על ניסיון להטות את דעת הקהל בנושא החטופים באמצעות פרסומים תקשורתיים.
נזכיר, כי בצמרת הביטחונית הייתה מחלוקת אמיתית מי המתווכת הטובה יותר - קטר או מצרים. לראשונה יש יותר מנופי לחץ על חמאס, אבל היא איסלמיסטית קיצונית ותומכת מובהקת שלו; לשנייה יש פחות מנופי לחץ על חמאס (למרות שאפשרה את ההברחות בציר פילדלפי), אבל היא מדינה מתונה ופרו-מערבית איתה יש לנו הסכם שלום יציב (גם אם לא חם).
בהקשר הזה כדאי לזכור את
שורת הפרסומים שצצו בחודשים האחרונים, ולפיהם מצרים מתעצמת מבחינה צבאית, עורכת תרגילים בסיני וכן הלאה. הטענה הייתה, כי היעד האפשרי היחיד של צעדים אלו הוא מלחמה נגד ישראל. זו הייתה טענה מוזרה, בלשון המעטה, ועד מהרה התברר שמדובר בפרסומים כוזבים. בהחלט ייתכן שמאחוריהם עמדה קטר - בשל אותו מאבק על הובלת עסקת החטופים (שבצידו יוקרה והכרה - להם הנסיכות הרודנית צמאה וברכישתם היא משקיעה מיליארדים, בין היתר במונדיאל).
נתניהו הכריע לטובת קטר. חילוקי הדעות היו לגיטימיים וההכרעה הייתה לגיטימית, והשאלה "מה היה קורה אם" (הבחירה הייתה במצרים), איננה רלוונטית. אבל כעת נכנס למשוואה החשד, שבעיצומו של אותו דיון גורלי לחיי החטופים ולאחד היסודות המוסריים של המדינה, נעשתה מתוך לשכת ראש הממשלה - כולל בידי אחד האנשים המקורבים אליו ביותר - פעילות במימון קטר כדי להשפיע על ההחלטה. תעזבו את הצד הפלילי; אם זה נכון, מדובר בפשע מוסרי חמור ביותר.
3. שאלה מרכזית היא כמובן האם ומה ידע נתניהו. ככל הידוע (וזה גם הגיוני להניח), בחקירתו השבוע הוא טען שלא ידע דבר. אפשר להתווכח על האמינות של ההכחשה הזאת, במיוחד כאשר מדובר באוריך הצמוד לנתניהו מזה עשור, ולנוכח נטייתו של נתניהו שלא לדעת על התנהלות מביכה המתרחשת בסביבתו הפוליטית והמשפחתית.
השאלה מתחדדת עוד יותר לנוכח החשד ולפיו המסרים של קטר הועברו במסווה של "גורם מדיני". נתניהו לא היה ער לפרסומים הללו, בנושא הכי חשוב במלחמה, שרומזים אליו אך לפי הנטען לא יצאו ממנו? איש לא משך בדש מעילו והפנה את תשומת ליבו? הוא לא שאל את אוריך מהיכן מגיעים המסרים הללו, אם לא יצאו ממנו? אולי זאת הסיבה להיסטריה בה מתייחס נתניהו לפרשת קטרגייט, הבאה לידי ביטוי בהשמצות פרועות נגד גופי החקירה ובניסיון שקוף לטרפד אותה.
4. שתי נקודות משפטיות בקצרה. האחת: עו"ד
עמית חדד טוען שאוריך אינו עובד ציבור ולכן לא ניתן לייחס לו שוחד ומרמה והפרת אמונים. זוהי טענה מופרכת. המבחן הוא מהותי ולא טכני; גם אם אוריך מועסק בידי הליכוד, הוא עובד ציבור; סביר להניח שבדיני עבודה ניתן לקבוע שאוריך הוא עובד משרד ראש הממשלה; אם אינו עובד ציבור, אזי מה הוא עושה עשר שנים ב"אקווריום"; ואם הטענה הזאת תתקבל - אפשר לעקוף את כל המגבלות על-ידי העסקות שכאלה.
השנייה: לגבי חדד עצמו. הוא מייצג כידוע הן את נתניהו והן את אוריך. כאשר רמזה חוקרת המשטרה שזהו פוטנציאל לשיבוש, חדד התרגז ואמר שיתלונן עליה. אבל במבט מן הצד, זוהי אכן כפילות העלולה להיות בעייתית ולהוביל לניגודי אינטרסים. מה יקרה אם אוריך ישקול להפוך לעד מדינה נגד נתניהו? האם בכלל יש סיכוי שזה יקרה, ולו בגלל זהותו של סניגורו? דומה שמוטב היה להימנע מראש ממראית העין הזאת.
5. השופט מנחם מזרחי העיר אתמול, די בכעס ובהחלט בצדק, על רמיסת צו איסור הפרסום בפרשה. הוא הוציא בחודש שעבר צו נרחב ביותר, אולי חסר תקדים, בו נאסר אפילו לצטט פרסומים מחו"ל. ובכל זאת, היו לא מעט פרסומים על טיב החשדות, על מי נחקר ומי ייחקר, וגם על זימונו השבוע של נתניהו לעדות - והמשטרה לא עשתה דבר.
בשלב הזה של החקירה, ההדלפות יכלו לבוא רק מתוך המשטרה. כבר ציינתי כאן, כי המשטרה מבקשת ומקבלת פעם ביום-יומיים צווי איסור פרסום על חקירות שהחלו זה אתה, כך שברור שהיא מבקשת לסתום את פיה של התקשורת במקום לסתום את פיותיהם של המדליפים בתוכה. כעיתונאי יש לי אינטרס לקבל מידע; כאזרח שומר חוק, זה מקומם.