למה פרשת קטרגייט עושה תחושה של דז'ה-וו? לא משום שכבר היינו בחשדות כאלה - לחדירה של מדינה זרה ועוינת לקודש הקדשים המדיני והביטחוני של ישראל. זה עוד לא קרה. התחושה הזאת נובעת בעיקר מהדרך בה מנסים בנימין נתניהו וסביבתו להתמודד עם הפרשה: לזרוק האשמות לכל עבר, בתקווה שזה יידבק ויסיט את תשומת הלב מהחשדות האמיתיים ומהחשודים האמיתיים.
בסרט הזה כבר היינו, ולמעשה אנחנו עדיין בעיצומו: האחריות ל-7 באוקטובר. תעשיית הרעל עובדת 24/7 כבר שנה וחצי כדי לשכנע שכולם אשמים ועבריינים ואפילו בוגדים - חוץ מנתניהו ועוד כמה. הרצי הלוי ורונן בר ויואב גלנט ואהרון חליווה ויאיר לפיד ונפתלי בנט. צה"ל ואמ"ן וחיל-האוויר והשב"כ ובג"ץ. אבל לא המשטרה (כי איתמר בן-גביר הוא המופקד עליה) ולא המוסד (כי דדי ברנע לא חוקר את לשכת רה"מ) ולא המטה לביטחון לאומי (כי נתניהו העמיד בראשו את מקורבו צחי הנגבי במקום איש מקצוע) וכמובן לא נתניהו עצמו.
כעת כל זה מתרחש שוב. השב"כ אחראי, כי הוא לא ידע שיועציו של נתניהו מקבלים במקביל כסף מממשלת קטר, המממנת והתומכת הכי גדולה של חמאס. ורונן בר בעצמו קיבל ממנה כסף כאשר התארח ביציע הכבוד במונדיאל. וג'יי פוטליק, היחצ"ן של קטר, קיבל חוות דעת שהוא יכול להעסיק ישראלים. והוא גם לימד באוניברסיטת רייכמן (בה מלמד גם אחד, אהרן ברק). ויועצים למשפחות חטופים קיבלו מימון מממשלת קטר.
כמו סביב 7 באוקטובר, גם כאן יש קוקטייל המורכב מאמירות נכונות אך בלתי רלוונטיות, הטעיות ושקרים. אין ספק שהשב"כ פישל, אם אכן יונתן אוריך ואלי פלדשטיין ושרוליק איינהורן עבדו עבור קטר והוא לא ידע. אין ספק שצריך לבדוק זאת. זה אינו רלוונטי לשאלה האם ומה ומתי ידע נתניהו, וגם את זה חייבים לבדוק. השב"כ שותף לחקירה למרות שכאמור יש סימני שאלה גם סביבו, וזאת כמובן בניגוד מוחלט לנתניהו שעושה הכל כדי שגם המלחמה וגם קטרגייט לא ייחקרו, ודאי שלא בידי גורמים מקצועיים.
לפי הודעת השב"כ, בר לא התארח ביציע הכבוד, אלא היה בנסיעת עבודה קצרה - יחד עם ברנע ובכירים אחרים - באישורו של נתניהו, כדי לעמוד מקרוב על סידורי האבטחה של הישראלים באותו מונדיאל. הוא כמובן לא קיבל כלום לכיסו מממשלת קטר. אתם יודעים מי כן היה ביציע הכבוד במונדיאל אחר? בנימין ושרה נתניהו, בחצי הגמר במוסקבה ב-2018; ולדימיר פוטין הזמין אותו גם למשחק הגמר, אבל זה לא הסתייע.
חוות הדעת של פוטליק, מעו"ד גלעד שר, נגעה להעסקת אזרחים ישראלים - לא לאנשי לשכת ראש הממשלה, ודומה שיש איזשהו הבדל ביניהם. שוב יש כאן דז'ה-וו: נתניהו טוען שיעקב וינרוט המנוח התיר לו לקבל מתנות מחברים ובראשם ארנון מילצ'ן - אך חוות הדעת הזאת לא ניתנה לפי הכללים שנקבעו בפסיקה ולא התייחסה ל"קו האספקה" הנטען בתיק 1000. ומה הסיפור אם פוטליק הרצה באוניברסיטת רייכמן?
ולבסוף: גם אם קטר מימנה יועצים של משפחות חטופים - איך בכלל אפשר להשוות בין אזרחים פרטיים הנאבקים על חיי יקיריהם לבין עובדי ציבור בלשכתו של ראש הממשלה (שפעולותיו בנושא החטופים לכל הפחות מצויות במחלוקת עזה)? בקיצור: שורה ארוכה של רעשי רקע ומסכי עשן, שנועדו להחריש ולהסתיר את האמת: יש כאן חשדות חמורים מאוד, שנתניהו מגיב עליהם בהיסטריה - והוא כנראה יודע מדוע.
אמש הפך נתניהו את השב"כ כולו ליעד למתקפותיו, בעקבות פרסום ההקלטות הבהחלט-מטרידות של ראש המחלקה היהודית בארגון. לדברי לשכתו, "רק במשטרים אפלים השירות החשאי פועל באופן המסוכן הזה". תזכורת: הממונה הישיר על השב"כ הוא ראש הממשלה. הוא אמור לבדוק טענות שעולות בתקשורת, לא להשתלח בשירות כאילו היה פרשן באל-ג'זירה. אבל אם זה מה שנחוץ כדי לשרוד, אזי נתניהו ייצא בפומבי נגד גופי הביטחון החשובים ביותר ויעניק כמה דקות נדירות של נחת בעזה ובביירות.
התגובה הרשמית של קטר על הפרשה בולטת במה שאין בה הרבה יותר מאשר במה שיש בה. הקטרים הכחישו שהם פעלו על-מנת להכפיש את תפקידה של מצרים כמתווכת בנושא החטופים. הם לא אמרו מילה וחצי מילה על החשד ששילמו ליועצים בכירים של ראש ממשלת ישראל. ועל זה נאמר: שתיקה כהודאה.
יריב לוין שבר את השיאים של עצמו כאשר יצא (לשיטתו) להגנתו של השופט מנחם מזרחי, אשר דן בתיקי המעצרים בפרשת קטגרייט. גורמים אנונימיים במשטרה טענו שמזרחי רוצה להחניף ללוין כדי להתקדם - ביקורת מכוערת ובלתי ראויה. לוין הגיב בהשתלחות אופיינית, וטען שסוף-סוף יש שופטים שאינם אומרי הן של הפרקליטות והמשטרה. "יותר ויותר שופטים מגלים יושרה ועצמאות, ולא נכנעים לתכתיבי ראשי המערכת כפי שהיה עד היום. זה עדיין לא רוב השופטים, זה עדיין לא שינוי מלא, אבל הקולות האלה הולכים ומתגברים ואי אפשר יותר להשתיק אותם", הוסיף.
אני לא זוכר התבטאות כזאת של שר משפטים על החלטות שיפוטיות בתיק תלוי ועומד. מעבר לכך שהוא רק חיזק את מי שרוצים לייחס למזרחי מניעים זרים (ואני בטוח שאין לו; הוא אחד השופטים המעולים במערכת), לוין גם אומר כמעט במפורש למאות שופטי ישראל: כאלה החלטות אני רוצה מכם. לא יכול להיות? מזכיר לכם שקידומה של השופטת ג'ויה סקפה-שפירא נבלם משום שהעזה להרשיע שוטרת שתקפה ערבים וקיבלה את גיבויו של איתמר בן-גביר. כך בדיוק נראית פוליטיזציה של מערכת המשפט, וזה עוד לפני השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים.