מצעד הניצחון בכיכר האדומה ב-9 במאי מצביע מבחינתו של ולדימיר פוטין על האופן בו רוסיה ניצבת בנחישות נגד המערב – וזה צריך להדאיג את כל אירופה, סבור אקונומיסט. מטרות המלחמה באירופה התנפחו כדי להצדיק את מאות אלפי האבידות: מה שהחל כ"מבצע צבאי" נגד שכנה הפך למלחמת קיום נגד כל היריבים. זה אומר, שעתידה של אוקראינה תלוי יותר בשאיפות של פוטין מאשר בדיפלומטיה התיאטראלית של דונלד טראמפ. זה גם אומר שרבים מן האירופים לא הבינו כיצד יש להרתיע אותו. רוסיה כנראה לא עומדת לפלוש לחלקים אחרים באירופה, אבל היא תנסה להשיג רווחים באמצעות מתקפות סייבר, מבצעי השפעה, חבלות ורציחות. אם פוטין יריח חולשה, הוא עלול לנסות לפלג את נאט"ו באמצעות כיבוש שטח קטן והתגרות בברית: נראה אתכם מגיבים. הוא עשוי להיות מוכן לכך בתוך שנתיים עד חמש שנים – במונחים צבאיים: כהרף עין. רבים בארה"ב ובדרום אירופה יאמרו שזוהי היסטריה מיותרת. יש הטוענים שפוטין ראוי לאמון ולא יעז להפר את הצעת השלום של דונלד טראמפ. אחרים, שאינם סומכים על מי שיצא למלחמה חמש פעמים ב-25 שנה, אומרים שרוסיה חלשה מכדי להציב איום של ממש. רבים במדינות הבלטיות, בפולין ובסקנדינביה הולכים לקיצוניות השנייה וטוענים שהאיום גדול יותר מאשר פוטין, משום שהוא נטוע עמוק באימפריאליזם הרוסי. לדעת אקונומיסט, אין ספק שפוטין הוא תוקפן שיש להרתיע. שלום גרוע שייכפה על אוקראינה עלול להיות נקודת הזינוק שלו למלחמה הבאה. אבל הוא בן 72; כעת הזמן להשפיע על מה שיקרה אחריו. הרתעה תלויה בהבנת האיום שמציב פוטין. המלחמה הפכה לאידיאולוגיה ולבסיס הכלכלה. רוב הרוסים סבורים שהעדיפות הראשונה של הממשלה צריכה להיות כבוד לרוסיה, ורק אחריה מגיעה רמת החיים. טעות לחשוב שהכוחות הרוסיים בוזבזו או חסרי יכולת. רוב חיל-האוויר והצי לא נפגעו. פוטין מחדש את מלאי כוח האדם, הנשק והתחמושת בקצב חסר תקדים, ומתכנן להגיע בספטמבר ל-1.5 מיליון חיילים ולהתעצמות של 30%-50% בגבול המערבי. המלחמה חיזקה את הקשרים עם סין, אירן וקוריאה הצפונית. הטקטיקות של רוסיה אכזריות וגסות, אבל פלישה מוגבלת לשטח נאט"ו תחייב את הברית להכריע בין מתקפת נגד העלולה להתדרדר למלחמה גרעינית לבין קריסתה. פוטין ירשום ניצחון אסטרטגי אם נאט"ו תגיב, אך טראמפ ישאיר את ארה"ב מחוץ למערכה.