לאחר סופשבוע עמוס בז'נבה, שאל עיתונאי חסר סבלנות את נציג הסחר של סין, לי צ'נגאנג, מתי ייוודעו תוצאות השיחות עם ארה"ב. לי חייך והשיב: "אוכל טוב לעולם אינו מאוחר מדי". המנה שהגיעה אתמול (12.5.25) הייתה טעימה למפתיע, ממשיך אקונומיסט באותו קו: השתיים הפחיתו את מכסי העתק למשך 90 יום – 30% במקום 145% בארה"ב, 10% במקום 125% בסין. הן גם הסכימו לבטל צעדי גומלין אחרים, כגון המגבלות על ייצוא מחצבים חיוניים מסין. המכסים המוקדמים שהטילו שתי המדינות יישארו בעינם, כולל 20% שהטיל טראמפ בטענה שסין מייצרת את רכיבי הסם פנטניל. התוצאה היא תערובת של מכסים הגבוהים בהרבה מאלו שירש טראמפ, אך כאמור נמוכים בהרבה מאלו שאליהם הגיעו שתי המדינות. לפני תחילת השיחות אמר שר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, כי הצדדים רוצים רק להסכים על מה לדבר. טראמפ צייץ בעיצומן של השיחות שמכס של 80% "נראה נכון". בפועל, התוצאות היו טובות בהרבה, במיוחד מבחינת סין. נציג הסחר האמריקני, ג'יימסון גרייר, נתן חלק מהקרדיט למיקום: לא במלון סטרילי, אלא בחדרים האינטימיים ובגנים האטרקטיביים של מעון השגריר האמריקני למוסדות האו"ם. לדבריו, רבים מן הנושאים הקשים ביותר נדונו על הספות בפטיו, בצילו של עץ יפהפה. בינתיים, מצב הסחר בין המדינות הורע משמעותית. הייצוא הסיני לארה"ב נפל באפריל ב-21% בהשוואה לאשתקד, ומחירי הסחורות הסיניות באתרים האמריקניים הגדולים עלו לאט אך בהתמדה. בסנט הודה אתמול, שהמכסים על סין יצאו משליטה והגיעו בפועל, משני הצדדים, למצב בלתי רצוי של אמברגו. הוא הדגיש, כי ההסכם כולל מחויבות סינית להמשיך בשיחות. אם המכניזם הזה היה קיים לפני "יום השחרור" של טראמפ (2 באפריל), "ההסלמה המצערת" – כלשונו – הייתה נמנעת. זו הייתה הודאה יוצאת דופן, מעיר אקונומיסט: אם בכירי הכלכלה האמריקנים היו חושבים על הרעיון הגאוני של להיפגש עם עמיתיהם, הייתה נחסכת טלטלה רצינית משני המשקים הגדולים בעולם. הכאוס בשוקי ההון לאחר "יום השחרור" סייע לבסנט לשכנע את טראמפ להודיע לאחר שבוע על השעיה של 90 יום בכל המכסים, למעט על סין; כעת היא נוספה לרשימה. השאלה הגדולה היא מה יקרה אחר כך. רוב הסכמי הסחר מצריכים מו"מ ארוך בהרבה, וארה"ב מנסה להגיע ל-16 הסכמים נוספים במקביל. בסנט ציין, כי המכס בסך 34% שנקבע לסין ב"יום השחרור" איננו אות מתה, כך שהוא יוטל שוב אם לא יקרה דבר. כדי להימנע מכך, סין עשויה להסכים לרכוש מארה"ב יותר סחורות, כמו נפט או פולי סויה – סחורות שממילא הייתה קונה במקום כלשהו. היא גם יכולה לשכנע את ארה"ב שהיא מתאמצת יותר לחסל את חברות הכימיה המייצרות את רכיבי הפנטניל. ייתכן ששתי מעצמות-העל יגיעו לפשרה, במסגרת ארה"ב תחזיר את מכסי הגומלין של 34% אך תסיר את מכס הפנטניל של 20%. די יהיה בכך כדי להפוך את שביתת הנשק הנוכחית לשלום בר קיימא.