מתוך שאננות למעמדה כחוף המבטחים של העולם, ארה"ב מתנהגת בתחום התקציב כמו מכור לסמים – מאפיין אקונומיסט. בשנה החולפת לווה הממשל הפדרלי סכום עתק של 2 טריליון דולר, 6.9% מהתוצר, למרות שלא התחולל משבר שרוקן את קופתו. ב-16 במאי הורידה מודי'ס את דירוג האשראי המושלם של ארה"ב.
למרות זאת, ב-18 בחודש אישרה ועדת התקציב של בית הנבחרים את ההצעה הגרעונית של הנשיא דונלד טראמפ לקיצוצי מס. הרפובליקנים מקווים לאשר אותה במליאה בחודש הבא ומשם היא תעבור לסנאט. ב-19 במאי חצתה הריבית על האג"ח ל-30 שנה את קו 5%, בפעם השנייה בלבד מאז 2007.
לארה"ב יש מרחב פיסקלי רחב יותר מאשר מדינות אחרות, אך נראה שהרפובליקנים מנסים לבחון את גבולותיו. החוב הפדרלי נטו עלה ל-100% תוצר, כמעט פי שלושה בתוך שני עשורים. בקרוב ישלם האוצר ריבית שנתית של טריליון דולר – כמעט כמו הטיפול הרפואי לקשישים. במקום להדק את החגורה, הם רוצים ללוות עוד יותר. אם לא יחשבו שוב, קיימת סכנה של משבר.
המטרה העיקרית של התקציב היא להפוך לקבועים את קיצוצי המס של טראמפ מ-2017. הם טוענים, ששימור הסטטוס-קוו אינו הוצאה חדשה. ההצעה כוללת גם קיצוצי מס נוספים, שיפקעו ב-2028. יחד עם הקיצוצים המוצעים בסיוע לאנרגיה נקייה וב-Medicaid (ביטוח הבריאות לנזקקים), תהיה זו פנטזיה לטעון שהתקציב מהווה הידוק פיסקלי.
בפועל, התקציב יצמצם את המרחב הפיסקלי האמריקני. התחזיות הנוכחיות הן שהריבית על החוב כשיעור מהתמ"ג תגיע בקרוב לשיא ותמשיך לעלות – וזה בהנחה שההטבות של 2017 יפקעו והגרעון יפחת. הגרעון אמור להישאר סביב 6%-7% תוצר ולעלות ב-2034 ל-3 טריליון דולר; הפיכת קיצוצי המס לקבועים תעלה אותו ל-4 טריליון דולר.
הרפובליקנים מקווים ששני דברים יסגרו את החור הענק הזה. האחד: מכסים, עם 2.9-1.4 טריליון דולר בעשור. אבל ההערכה הזאת גבוהה מדי וכוללת את מכסי הגומלין שהושעו. השני: צמיחה כלכלית. אבל החוק הזה תומך בצמיחה פחות מרפורמות המס הקודמות של טראמפ. הוא כולל קיצוץ ניכר במיסים המדינתיים והמוניציפליים. יחד עם המכסים, ההשפעה על הצמיחה תהיה שלילית.
אקונומיסט היה מצביע נגד החוק הנוכחי. המחשבה שאין שום משמעות לגרעונות היא מסוכנת, במיוחד כאשר גואים הספקות סביב מחויבותה של ארה"ב ליציבות כלכלית ואינפלציה נמוכה. ארה"ב זקוקה להוצאה נמוכה יותר ומיסים גבוהים יותר כדי להפחית את ההלוואות. כאשר פוליטיקאים אינם מתמודדים עם המציאות, שוק האג"ח מכריח אותם לבסוף לעשות זאת – וזה יכול להיות פתאומי ומכאיב.