החלטה אירנית לסיים את המערכה ולחזור למו"מ תלויה בהסכמה ישראלית להפסקת אש וייתכן שגם בנכונות מצד ארה"ב להסכים לדרישותיה טרם הפסקת אש. בכל מקרה, ספק רב אם אירן מוכנה כבר בשלב הנוכחי להפגין גמישות ונכונות לשוב לשולחן המשא-ומתן. שר החוץ האירני, עבאס עראקצ'י, הביע אומנם נכונות עקרונית להפסקת אש, אך דובר משרד החוץ כבר הבהיר שחידוש השיחות עם ארה"ב הפך להיות חסר משמעות, משום שטהרן אינה מעלה על דעתה שישראל פעלה ללא תיאום, שיתוף פעולה, או לכל הפחות אור ירוק מצד הממשל האמריקני.
פרישה מה-NPT, שכבר הועלתה כהצעה מצד כמה חברי מג'לס אירניים, ועל אחת כמה וכמה ניסיון לפרוץ קדימה לנשק גרעיני, עשויים לשמש כאמצעי לחץ להתערבות בינלאומית לסיום המלחמה. עם זאת, ספק אם ביכולתה של אירן בעת הנוכחי, במיוחד לנוכח החדירה המודיעינית המוכחת לתוכנית הגרעין והמשך פעילות צה"ל האינטנסיבית בשמי אירן, לבצע פריצה חשאית לנשק. יתר על כן: מהלכים כאלה נושאים סיכון משמעותי, משום שהם עלולים להביא להתערבות אמריקנית במערכה, שאירן מעוניינת להימנע ממנה, ולהחליש את הלגיטימציה הבינלאומית של אירן, שהתחזקה לכאורה בעקבות תקיפת המנע הישראלית.
גם במקרה שבו תושג הפסקת אש, תעמוד ההנהגה האירנית בפני דילמה עמוקה לגבי מדיניותה לעתיד. מצד אחד, נחישות להמשיך להעשיר אורניום בשטחה עלולה להביא לא רק לחידוש המערכה, אלא גם להצטרפות ארה"ב למלחמה, שעלולה להציב אתגר קיומי על שרידות המשטר. מנגד, הסכמה למו"מ תחייב אותה לשוב ולהידרש לוויתור על יכולות ההעשרה בשטחה.
בפני עלי חמינאי תעמוד במצב זה דילמה קשה במיוחד: האם להסתכן בערעור שרידות המשטר בטווח הקצר באמצעות הימשכות המערכה ואפשרות לגרירת ארה"ב לעימות, או לסכן את שרידות המשטר בטווח הארוך באמצעות ויתור על העשרת אורניום הנתפסת בעיני ההנהגה כמרכיב מרכזי בתעודת הביטוח לשרידות המשטר.
מבחינה זו, הדילמה תהיה קשה אף יותר מזו של האייתוללה חומייני, שהיה מוכן "לשתות את כוס התרעלה" בשנת 1988, כאשר נאלץ להסכים להפסקת אש עם עירק. הבחירה שניצבת בפני חמינאי תהיה חמורה אף יותר מזו של מכונן המהפכה האיסלאמית, משום שהשאלה עשויה להיות לא האם לשתות את "כוס התרעלה", אלא האם לבחור באופציה שעלולה בראייתו להביא לקריסת משטרו בטווח הקצר, או כזו שעלולה לסכן לתפיסתו את שרידות משטרו גם אם בטווח הארוך יותר.
אם חמינאי יגיע למסקנה שהמשך הלחימה מסכן באופן ממשי את שרידותו, ושלא יוכל לממש פריצה לעבר נשק גרעיני בטווח הנראה לעין (משיקולים טכניים או לנוכח הסיכון העצום הכרוך בכך), הוא עשוי להסכים למו"מ ואולי אף לוויתורים משמעותיים, לרבות בתחום העשרת האורניום בשטח אירן.
הוא עשוי להשלים עם מו"מ ופשרה מרחיקת לכת על בסיס הנחה שבעתיד אולי יוכל לנצל את היכולות הגרעיניות השיוריות שנותרו לו כדי לפרוץ לעבר נשק גרעיני בנסיבות נוחות יותר ובחסות המו"מ, כפי שעשתה בשעתה קוריאה הצפונית. ייתכן כי במו"מ תדרוש טהרן לצרף לשיחות שחקנים נוספים, כדוגמת רוסיה או סין, לנוכח חוסר האמון העמוק כלפי ארה"ב.