פוטין נוהג להגזים בכוחו-שלו ולתאר את מתחריו כחלשים, אבל גם שיטה זו עשויה להתנפץ, ממשיך מק'מאסטר. משטרים סמכותניים, כמו אלו שבמוסקבה ובטהרן, תלויים במראית עין של עוצמה כדי ללכד את אנשיהם ולהרתיע מדינות אחרות מלהתעמת עם תוקפנותם. ההצלחות המרשימות של ישראל ואוקראינה (חיסול המטוסים הרוסים בתחילת החודש) מלמדות ששתי הרודנויות הן קליפה חלולה.
מה שאמר טראמפ על האירנים ב-18 בחודש נכון גם לגבי פוטין: "הם היו הבריונים של חצר בית הספר, והם לא בריונים עכשיו". למנהיגי אירופה יש הזדמנות להפריך את הנרטיב הכוזב של הקרמלין בדבר חולשתה של אוקראינה וחוסר הלגיטימיות של ממשלתה, תוך הדגשת פגיעותה הכלכלית הבסיסית של רוסיה ואבידותיה חסרות התחליף בשדה הקרב.
מי שמזינים את טראמפ בנרטיבים כוזבים על חוזקם של המשטרים הסמכותניים, ובהם השדר טאקר קרלסון, איבדו את אמינותם. מנהיגי אירופה יכולים לציין, כי קרלסון ודומיו הקוראים לבדלנות אמריקנית, לא רק מגזימים בתוצאות של פעולה נגד תוקפנות, אלא גם מהדהדים את טענות השמאל, לפיהן ארה"ב אשמה במלחמות במזרח התיכון ו"ההגמוניה הליברלית" אשמה באלה שבאירופה.
אלו המכנים את עצמם "prioritisers" - הסבורים שהתחרות עם סין מחייבת נסיגה מאיזורים חשובים פחות – נפגשים עם אלו המתארים בריונים כ"אנשים חזקים" ומטילים על ארה"ב ובעלות בריתה את אשמת התוקפנות של יריביהן. אבל אי-אפשר להמשיך ולהתעלם מהאופי הכלל-עולמי של התחרות עם סין ומכך שהחברים בציר התוקפנות מסייעים זה לזה, טוען מק'מאסטר.
מלחמת הקיום של ישראל נגד טבעת האש שהציתה אירן בעזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה ותימן מראה שאירן ושלוחיה זקוקים לסיוען של בייג'ינג ומוסקבה. אירן סיפקה לרוסיה טילים קצרי טווח ואלפי כטב"מים. רוסיה שילמה בעיקר בזהב, וחלקית בהבטחה לשדרג את הארסנל האירני במטוסי קרב, מסוקי תקיפה ומערכות הגנה אווירית. ואילו סין תרמה יותר מכל, כאשר רכשה נפט מרוסיה ואירן וסייעה להן לחמוק מהעיצומים.
למנהיגי נאט"ו יש טיעונים מוצקים בעד המשך המחויבות האמריקנית לברית, הסיוע לאוקראינה והגברת הלחץ על פוטין. הם יכולים לתת טראמפ קרדיט חלקי על חיזוק הברית, כאשר יעמדו בהתחייבותם – לאור דרישתו - להגדיל את ההוצאה לביטחון ל-2% תוצר. כאשר טראמפ נכנס לתפקידו ב-2017, רק חמש מבין 28 החברות הוציאו סכום זה; אשתקד 23 עמדו ברף זה או עברו אותו. בפסגה השבוע צפויה החלטה על העלאה ל-5%, מתוכם 3.5% לתקציב הביטחון ו-1.5% להוצאות הקשורות בהגנה.
טראמפ אינו אוהב פורומים רב-לאומיים. אבל בניגוד לתדמיתו השחצנית הפומבית, מעיד מק'מאסטר, הוא לבבי וחברותי בקבוצות קטנות. הוא לומד תוך כדי שיחה ורוצה לשמוע את הערכותיהם של מי שהוא סומך עליהם. כעת הזמן לחזק את הברית הטרנס-אטלנטית ולשנות את דעתו של טראמפ על נאט"ו ואירופה: לא טרמפיסטים על גבה של ארה"ב, אלא שותפים חיוניים נגד ציר התוקפנות, המשכינים שלום ומקדמים שגשוג.