עברו כמעט שני עשורים מאז שהצטרפה החברה האחרונה למועדון המדינות הגרעיניות; בהפציצו את מתקני הגרעין באירן התחייב דונלד טראמפ שהדלת למועדון תישאר סגורה. אבל בין אם ההתקפה הצליחה ובין אם לאו, גובר החשש שאירן ומדינות אחרות יגיעו למסקנה הפוכה מזו שביקש טראמפ להנחיל: שנשק גרעיני הוא ההגנה היחידה בעולם מפחיד, אומר ניו-יורק טיימס.
המדינה האחרונה שהשיגה נשק גרעיני, קוריאה הצפונית, לא עמדה מעולם בפני התקפה דומה והפכה לעובדה קיימת. "הסכנה שאירן תשיג כעת נשק גרעיני גדולה יותר מאשר לפני שבועיים", טוען רוברט איינהורן, שניהל מו"מ עימה בממשל אובמה. "אנחנו יכולים לשער שיש במשטר כמה קיצוניים שטוענים שחייבים לחצות את הקו".
בפני אירן ניצבים מכשולים רציניים, כולל הסיכון שארה"ב וישראל יכו שוב. ממש לא בטוח שמנהיגיה המבודדים והמוחלשים ירצו להסתכן בכך. אבל ההיגיון שבפריצה לנשק גרעיני בולט בעולם בו המעצמות הגרעיניות הגדולות – ארה"ב, רוסיה וסין – נתפסות יותר ויותר כבלתי אמינות ואפילו תוקפניות כלפי שכנותיהן. מהמפרץ הפרסי, דרך מרכז אירופה ועד מזרח אסיה – מדינות מתבוננות במעשיה של אירן ומפיקות לקחים.
בקוריאה הדרומית גוברת התמיכה בהתגרענות, למרות שהנשיא החדש, לי ג'י-מיונג, התחייב לשפר את היחסים עם הצפון. ב-2023 חתם ג'ו ביידן על הסכם עם סיאול, המשתף אותה בתכנון גרעיני עם ארה"ב, חלקית בתגובה על קריאתם של פוליטיקאים ומדענים מקומיים לפתח יכולת גרעינית עצמאית.
ביפן קיימת הסתייגות היסטורית מנשק גרעיני, מורשת הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945. אבל היא החלה לדון בשאלה האם לאחסן על אדמתה נשק גרעיני אמריקני, כפי שעושות חברות נאט"ו. שינזו אבה, שהיה ראש הממשלה, טען בשעתו, כי אם אוקראינה הייתה שומרת לעצמה חלק מהפצצות הסובייטיות – ייתכן שהייתה מונעת את הפלישה הרוסית.
איומיו של ולדימיר פוטין להשתמש בנשק גרעיני טקטי באוקראינה גרמו לממשל ביידן לעכב את הסיוע למדינה זו, והעמיקו את החששות שמדינות רוויזיוניסטיות אחרות ישתמשו בסחטנות גרעינית כלפי שכנותיהן. הלקח מאוקראינה עשוי להיות: אם יש לך נשק גרעיני – שמור אותו; אם אין לך – השג אותו, במיוחד אם אין לך הגנה ממדינה חזקה כמו ארה"ב.
סעודיה – בעלת בריתה של ארה"ב ויריבה מרכזית של אירן – השקיפה בדאגה על שאיפותיה של טהרן. היא תחוש לחץ עצום לפתח נשק משלה, אם אירן תשיג כזה. ארה"ב ניסתה להרגיע אותה בהבטחה לסייע לתוכנית גרעין אזרחית, אך שיחות אלו נקטעו ב-7 באוקטובר.
אין מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון
עם זאת, מדגיש הטיימס, מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון טרם מתחולל. מומחים אומרים שזוהי עדות להצלחת מדיניות האי-הפצה, כמו גם להיסטוריה הבלתי-אחידה של המדינות שניסו להשיג נשק גרעיני. התוכניות של עירק, סוריה ולוב חוסלו באמצעות דיפלומטיה, עיצומים או כוח צבאי. לוב היא הדוגמה הבולטת ביותר: מועמד קדאפי ויתר על התוכנית ב-2003 ולאחר שמונה שנים חוסל בידי בני עמו.
גם האסטרטגיה של אירן – העשרת אורניום אגרסיבית ועצירה במרחק קצר מפצצה – לא הגנה עליה. "אם מסתכלים על אירן כמקרה בוחן, טראמפ הראה שאסטרטגיה כזאת אינה מונעת מתקפה צבאית", אומר פרופ' גארי סאמור, שעסק במו"מ לבקרת נשק בממשלי קלינטון ואובמה. לדבריו, מוקדם לדעת כיצד ישפיעו ההתקפות על אירן על חישוביהן של מדינות אחרות, משום שלא ברור האם יושג הסכם עימה או שהיא תוכל לחדש את מאמציה.
מומחים למניעת הפצת נשק גרעיני הם אנשים מודאגים מטבעם, מציין הטיימס. אבל כמה מהם מנסים להיות אופטימיים אחרי אירועי השבועיים האחרונים. איינהורן אומר כי טראמפ העביר מסר מרגיע לבעלות בריתה של ארה"ב המודאגות מפני חוסר ביטחון גרעיני. "במוסקבה, פיונגיאנג ובייג'ינג שמו לב לא רק ליכולות של הצבא האמריקני, אלא גם לנכונותו של הנשיא להשתמש בהן".