זה שהעובדות לא חשובות - כבר התרגלנו. זה שהאמת היא שולית - כבר ידוע לנו. זה שאפשר לבלף בלי למצמץ - לא מפתיע אותנו. אבל מתברר שעדיין אפשר להפתיע ולהפוך את המציאות ב-180 מעלות כדי שתתאים לאג'נדה, ולעשות זאת מול מסמכים ברורים וחד-משמעיים. הדוגמה האחרונה: טענותיו של חיים רמון בנוגע לקביעת ההרכב בדיון בעתירות בנושא מינוי ראש השב"כ. טענה ישנה-נושנה של מתנגדי בית המשפט העליון היא, שהנשיאים לדורותיהם קובעים את ההרכבים בצורה שיקבלו את התוצאה הרצויה להם. נכון שמעולם לא הוצג בדל ראיה שיתמוך בטענה הזאת, ושיסתור את גרסת הנהלת בתי המשפט ולפיה ההרכבים נקבעים בצורה רנדומלית. אבל כידוע, לא צריך הוכחות כדי להפוך אגדה לעובדה; כל מה שצריך הוא לחזור עליה שוב ושוב. נבהיר. נשיאי בית המשפט העליון נוהגים להעביר תיקים חשובים במיוחד להרכב הסיניורטי - הנשיא, המשנה לנשיא והשופט בעל הוותק השלישי הגבוה ביותר. זה סביר לגמרי, זה נהוג בכל מקום ובכך הם גם נוטלים על עצמם את האחריות ואת הביקורת הצפויה מהצד המפסיד. לצד זאת נעיר, שיש גם הרכבים שנובעים מהתמחויות, כמו למשל בראשותו של יוסף אלרון בתיקי פשע חמור, או בהשתתפותו של עופר גרוסקופף בדיני תאגידים. לעיתים נקבעים הרכבים מורחבים, בעיקר כאשר מדובר בפסילת חקיקה או בשאלות רגישות במיוחד מבחינה משפטית או ציבורית (כך למשל היה לאחרונה בפרשת הביציות המוחלפות). במקרים כאלה, ההרכב נקבע או לפי הסיניוריטי או בצורה רנדומלית - והכל כפוף למניעויות (פסלות, חופשות וכדומה). גם דיון נוסף הוא, על-פי החוק, בהרכב מורחב: שלושת שופטי ההרכב המקורי בתוספת שני שופטים - שוב בצורה רנדומלית. מי שעוקב בצורה יום-יומית אחרי פסיקתו של בית המשפט העליון, יודע שיש אין-ספור הרכבים שברור שהם רנדומליים. למשל: ההרכב הבכיר ביותר - יצחק עמית, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז - פרסם אתמול פסק דין בערעור פלילי שגרתי לחלוטין. אכן, זכותו של הנשיא להתערב בקביעת ההרכבים - כמו כל מי שעומד בראש כל מערכת - אך כאמור, יש החלטות גלויות על ההרכבים המיוחדים שנקבעים על-פי סיניוריטי, ואיש מעולם לא הוכיח התערבות פסולה כלשהי.

עוד טוויסט בעלילה (תרתי משמע)

כעת נעבור להרכב בנושא מינוי ראש השב"כ. הח"מ עקב אחרי יומן בית המשפט ויכול לומר בוודאות גבוהה כיצד הוא נקבע. סולברג הורה לפני שבועיים לקבוע את הדיון לשבוע שעבר. בהחלט ייתכן שעמית הנחה לקבוע את התיק בפני הרכב בראשותו. היומן הראה, כי באותו שבוע - בו שרר עדיין מצב חרום ונדונו רק עניינים דחופים - היו שני הרכבים של עמית שנקבעו מראש: ביום רביעי עם אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, וביום חמישי עם ברק-ארז ודוד מינץ. אם עמית היה רוצה "הרכב נוח", כל שהיה עליו לעשות הוא להורות לקבוע את הדיון ליום חמישי, לנוכח הזיהוי של ברק-ארז כ"אקטיביסטית" ושל מינץ כ"שמרן". אבל הדיון נקבע ליום רביעי, עם שני שופטים המזוהים כ"שמרנים". לאחר מכן החליט עמית לדחות אותו בשבוע בשל המלחמה, דהיינו לשבוע הנוכחי. היומן מראה, כי בימי שני ורביעי נקבעו מראש דיונים להרכב של עמית, סולברג וברק-ארז - ההרכב שעל-פי הנטען בו יש לעמית רוב, יחד עם ברק-ארז. אבל עתירות ראש השב"כ לא נקבעו בפני הרכב זה, אלא הועברו לאתמול יחד עם ההרכב של השבוע שעבר - דהיינו עם שטיין וכנפי-שטייניץ הנתפסים כשמרנים, כתוספת ליומן. (ואגב: אולי דווקא שופטים שמרנים לא יחרגו מהכלל בדבר עליונות חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה?). אופס, נפלה כל אגדת ההתערבות בהרכבים. אז מה עושים? עוד טוויסט בעלילה (תרתי-משמע): טוענים ששטיין בכלל הפך לאקטיביסט אנטי-ממשלתי, ואומרים שהדבר מוכח מפסיקותיו בנושא עילת הסבירות וחוק הנבצרות. נניח בצד את זה שמי שקורא באופם קבוע את פסיקותיו של שטיין יודע, שהוא לא שינה כהוא זה את תפיסת עולמו. נלך לאותם מקרים, שהם פסקי דין גלויים לכל. ואז ניווכח, שפשוט משקרים לכם בפרצוף. בעילת הסבירות תמך שטיין (יחד עם 11 שופטים נוספים, מתוך 15) בעיקרון שיש מקרים נדירים מאוד בהם בית המשפט העליון יכול לבטל חקיקת יסוד בשל שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה כרשות המכוננת. לדעה זו הייתה שותפה גם כנפי-שטייניץ; במיעוט היו מי שנתפסים כשמרנים המובהקים - סולברג, מינץ ואלרון (הלה - לא בצורה מלאה). לגבי עילת הסבירות עצמה, שטיין סבר שאין מקום להתערבות בחקיקה שביטלה אותה. כלומר: תמך בעמדת הממשלה. ואילו בנוגע לחוק הנבצרות, שטיין השתייך למיעוט שסבר שאין להתערב בו ואין לדחות את תחולתו לכנסת הבאה. כלומר: תמך בעמדת הממשלה. אז מה היה לנו כאן? מקרה המדגים בצורה מובהקת כיצד מתמנים הרכבים בבית המשפט העליון ומוכיח שעמית לא התערב בכך, למרות שהיו לו שתי הזדמנויות (בקביעת ההרכב המקורי ולאחר דחיית הדיון). ואז, כדי שהעובדות יתאמו לתיאוריה חסרת ההוכחה, מסלפים בצורה תהומית את המציאות הגלויה לעין כל (ליתר דיוק: לעיני מי שמוכן לראות אותה). ואז אומרים לכם: הנה, תראו! ובכן, מה שבאמת יש לראות כאן - הוא את חוסר המעצורים של מי שרוצה לקעקע את בית המשפט העליון.