בימיה הראשונים של המלחמה צוטטה אחת מאמרות השפר של מי שהתפרסם לכאורה כ"גנרל החברתי", שר הביטחון עמיר פרץ, כאשר בהתלהמות שכונתית אמר "נסראללה לא ישכח את שמו של עמיר פרץ". אני לא בטוח שנסראללה לא ישכח את שמך אדוני, אולם אני ורבים אחרים בטוחים, אדוני שר הביטחון, שאתה ואנחנו לא נשכח את שמו של נסראללה ואם זה עושה לך טוב, אזי אנחנו בטוח לא נשכח את שמך, כמי שהמיט עלינו כשלון במלחמה להשגת ביטחון סוציאלי ובמלחמה להשגת ביטחון לאומי וכמי שתרם תרומה עצומה להשחתת המערכת הפוליטית והציבורית.
מעולם לא נמנתי עלם אוהדיו ותומכיו של עמיר פרץ. נהפוך הוא. במשך חודשים רבים ניהלתי, ביחד עם חברי, מאבק עיקש עם שמעון פרס, יו"ר מפלגת העבודה דאז, ובכירי המפלגה כנגד הסכם האיחוד עם עמיר פרץ ומפלגתו. טענתי כי מדובר בהסכם השתלטות ולא בהסכם השתלבות. למרבה הצער, הראשון לשלם את מחיר הסכם האיוולת הזה היה שמעון פרס עצמו, שמצא עצמו בבחירות שהתקיימו ב-10.11.05 נבגד, מוכה, מובס ומגורש ע"י עסקן ההסתדרות שהשלים את השלב הראשון בתוכנית השלבים שלו להשתלט על מפלגת העבודה.
אחת הסיבות להתנגדותי העזה למנהיגותו לכאורה של עמיר פרץ הייתה העובדה כי נוכח מעשיו ומעלליו בהסתדרות, אפילו לרגע לא האמנתי בכנות כוונותיו ומעשיו בנושאים החברתיים. ידעתי אז את שהכל יודעים כיום, הנושא החברתי היה לכלי, למנוף, למקפצה לאיש הזה שהשליט שלטון אימים בהסתדרות וקשר קשר גורדי "בין הפתק לפת הלחם", קשר שהביא לקיפוח פרנסתם של רבים מעובדי, ההסתדרות, חבריה ופעיליה.
ואם הייתי זקוק לחיזוק, הרי שמבחן התוצאה מראה כי עמיר פרץ כיו"ר ההסתדרות כשל כשלון חרוץ. בתקופת כהונתו מצב ומעמד העובד במדינת ישראל ירד לשפל חסר תקדים, זכויותיו הסוציאליות נשחקו ונגזלו, חברות כוח האדם משוללות מחויבות סוציאלית לעובדים פרחו ואף סיפקו עובדים להסתדרות ומערכת יחסי העבודה בישראל דורדרה לשפל, פעם אחר פעם הועברו תקציבים וגזרות אנטי חברתיים, פעם אחר פעם נחתמו הסכמים אנטי חברתיים עם הארגון היציג הגדול ביותר במדינה שתוצאתם הייתה פיטורי עובדים. בימיו חגגה תופעת הלנת השכר ע"י מעסיקים, כשבית הדין לעבודה נוהג בסלחנות בעבריינים מאחר שהממשלה והרשויות המוניציפאליות היו למלינים הגדולים.
פרץ נכשל ולמרות זאת ניצל את הבעיות החברתיות המחריפות ובסיועם של יועצי תדמית, בסיועה של דוברת מוכשרת כשלי יחימוביץ המקושרת במיליה התקשורתי, בעזרת רוח גבית של בעלי הון כבני גאון ותוך ניצול משאבי ההסתדרות, מינף עצמו למעמד "גנרל חברתי", הריץ את "מפקד הארגזים" תוך שתיקה של רשויות החוק וכבש את ראשות מפלגת העבודה.
עלייתו של עמיר פרץ לוותה בפעולות ומעשים שלכאורה מנוגדים לחוק המפלגות ויתכן ואף נופלים בגדר חשדות לביצועם של עבירות פליליות לכאורה, שבגינם דינו ואחריתו היו צריכים להיות אף חמורים מדינו של עומרי שרון. בגין מעשים אלו הגשתי עתירה למוסד לפיקוח על טוהר הבחירות, קודם לבחירות לראשות המפלגה. המוסד לפיקוח על טוהר הבחירות של מפלגת העבודה פועל בעניין זה מכוח חוק המפלגות. במקביל הגיש תלונה דומה ח"כ מתן וילנאי, בהיותו באותה עת מועמד לראשות התנועה.
משחשתי כי מוסד זה מורח את הטיפול בעתירה, בראשית חודש נובמבר 2005 הגשתי עתירה לבג"צ שסומנה 10312/05. במסגרת העתירה צירפתי ראיות ראשונות בעניינו של עמיר פרץ ובעניינו של שמעון פרס (שלימים ולמעשה בעצם ימים אלו עניינו בחקירה). בג"צ דחה את העתירה בגין אי מיצוי הליכים. על-מנת למצות הליכים וכמתחייב מהוראות חוק המפלגות שבתי והעברתי את העתירה למוסד לביקורת של מפלגת העבודה.
ודאי שאיש מהקוראים לא יופתע כמובןלקרוא כי מאז ועד היום העתירה לא נדונה. גורלו של מוסד מפלגתי זה, שסמכותו ואחריותו מוגדרים ונובעים מדין ישראל, כנראה היה כגורלם של המוסדות השיפוטיים והמבקרים בהסתדרות ושלוחותיה בתקופת שלטונו של פרץ בהסתדרות. ידם של רשויות החוק והביקורת של מדינת ישראל קצרה מלהגיע למוסדות ולחברות ההסתדרות, מה גם שיו"ר ההסתדרות היה מצוי באותה העת בשיאה של נסיקה לצמרת הפוליטית של המדינה והשלטון בישראל, מנצל את סבלם של השרויים במצוקה כדי לגבש ולהציג אג'נדה.
קשה להאמין, אולם עד מהרה למדתי כי די בישראל של המאה ה- 21 בהשתלטות על מוסד ציבורי עתיר נכסים ומשאבים, די בכך שהיו"ר ינהג בנכסים ומשאבים אלו כמנהג בעלים וינצלם לצרכיו הפוליטיים הפרטיים, די במעשים אלו כדי לקנות לו לאדם מקום בצמרת המדינה. די במספר בהסכמים פיקטיביים לכאורה ערב הפריימריז בין ההסתדרות לבין מספר קבלני קולות מסוגו של ניקולה מסעד מנצרת, מזכיר מועצת פועלי יפיע, כדי להשתלט בהמשך באמצעות ההסדרות על מערכת הביטחון במדינה.
כן עמיר פרץ באותה העת הוכיח כי המצב מחריד ומעבר לכל דמיון, כי אנו חיים ב'דמוקרטיה לכאורה'. הוכח כי די בניצול מושחת של משאבים ציבוריים לצרכים פרטיים ונכונות לפרוץ גבולות חוק ונורמות כדי להביא אדם שלוח רסן, משולל בהכשרה, בכישורים, בניסיון ובכישרון, די בכך כדי להביאו לצמרת מערכת הביטחון של מדינת ישראל... ובעידן אולמרט משרת אליטות ההון, די בכך שהינך מהווה "סכנה" לאוצר כדי שאולמרט, בהכשר של האליטות, ימסור בידיך את מערכת בטחון המדינה על כל מרכיביה.
וכך היה. באופן צפוי למדי מבחינתי, אפיזודת האג'נדה החברתית הסתיימה ב... פשוט בגידה, כאשר פרץ ומשרתו איתן כבל בגדו בכל חבריהם ואוהדי המפלגה שהאמינו באג'נדה החברתית, בגדו באג'נדה החברתית והקריבו אותה על מזבח תיקים בממשלה. זה ויתר על תיק חברתי כלכלי וזה קפץ על משרת שר ללא עבודה. וכולם מחרישים.
לרגע אפילו לא היסס עמיר פרץ, כפי שראוי היה שיהסס כל אדם שעל כתפיו עתיד להיות מונח נטל הדאגה לבטחון המדינה, לרגע לא אמר לאולמרט: "אחי, גדול עלי! זה לא משחק! שנינו חסרי ידע וניסיון.חייבים מישהו עם ניסיון , הכשרה, כשרון וכישורים מתאימים יותר". מיד אצה דרכו, מסתער על השלל שנפל בחיקו, מסתער על הרכב המפואר והמסוק, שוכח לחלוטין את כל חבריו ואת כל קורבנות המדיניות הכלכלית-חברתית אכזרית שהונהגה כאן בשנים האחרונות, אותם קורבנות המשוועים למזור וחמלה וליישומה של האג'נדה החברתית.
עמיר פרץ , שמעולם קודם לכן לא כיהן בתפקיד שיש בו נגיעה כלשהי לביטחון, מעולם לא כיהן בכנסת בוועדת חוץ וביטחון, מעולם לא כיהן כשר, בודאי מעולם לא כיהן כחבר קבינט מדיני ביטחוני, עמיר פרץ הזה בנטלו את ההגה של מערכת הביטחון לידיו, משול הוא לאדם, שכל ניסיונו הקודם מסתכם בנהיגה על אופניים, הנוטל את ההגה ונוהג לראשונה בחייו בסמיטריילר, בירידות מירושלים, סמיטריילר עמוס אדם.
עמיר פרץ החליט בשחצנות וחוסר אחריות כי הוא נוטל את תיק הביטחון היוקרתי ואת האחריות לחיינו, לחיי חיילנו, לחיי ילדנו ונוהג בסמיטריילר של בטחון המדינה. ומכאן ואילך אירוע רודף אירוע כאשר כל אלו שציפו למזור מהאג'נדה החברתית נדחקים הצידה או למקלטים. לרוע מזלו ולרוע מזלנו, דווקא בעת הזו, בוחר נסראללה לבחון את יכולותיו של הנהג.
והתוצאות של המלחמה הצודקת אליה הובילו כשהם מגובים בתמיכה ציבורית ובינלאומית חסרות תקדים, התוצאות בסיומה הרות אסון. שיני אבות אוכלות בוסר ושיני בנינו עוד תכהנה. אולמרט ופרץ, כצ'מברלין והלורד הלפיקס, מובילים להסכמה דיפלומטית וויתור על כל מטרות המלחמה שלשמן, בצדק, יצאנו למלחמה. וגרוע מכך בעוד ידם האחת סוגרת עסקה דיפלומטית כושלת המותירה את 2 השבויים וכושר ההרתעה מאחור, ידם האחרת משגרת אלפי חיילים למהלך צבאי קרקעי המסתיים ב-34 הרוגים, מבצע מיותר נוכח ההחלטה לאמץ את ההחלטה על הפסקת אש של מועצת הביטחון של האו"ם.
חשוב שיאמר, מדיניות "ההבלגה" שאפיינה את ממשלות ישראל במהלך 6 השנים שקדמו למלחמה הינה מחדל! אולם גרועה מכך ההחלטה להפסיק את המלחמה הצודקת מבלי להשיג אף לא אחת ממטרותיה המוצהרות ולו רק את שובם של 2 הבנים הביתה. הנזק הטמון בניהול כושל והססני של המלחמה, באי השגת מטרות הלחמה, ובהתלות בהחלטת מועצת הביטחון כד להפסיק את הלחימה, הנזק הזה גדול מהנזק שטמון במחדל ההבלגה שהייתה נהוגה קודם לכן.
כן! גם זו סיבה שבגינה חייבים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את שקיול הדעת ואת התפקוד של כל שרי הממשלה ובראש וראשונה את אלו של אולמרט ושל פרץ שנכשלו בנהיגה, נוטשים בלבנון עוד 2 חיילים חטופים, 2 חיילים המצטרפים לרשימה המתארכת של הננטשים על-ידי הממשלה.
אבל לא עמיר פרץ ייכנע! זה מנוגד לנורמות של השכונה. בעודו ניצב נוכח התוצאות הכל כך מוחשיות וקשות של כישלונו, הוא מסרב להודות. וכמסורת העסקנות ההסתדרותית שהוא מאומניה, הוא מקים ועדת בדיקה מטעם עצמו, גודר סמכויותיה, מוציא עצמו מחוץ לגדרות הבדיקה ומנסה לתעתע, מנסה לכבס, מנסה... מנסה בציניות להתנער מאחריותו.
אדוני השר, אני בטוח שבצד המגלומניה חסרת הכיסוי, כוונותיך טובות. אני באמת מאמין שאתה טועה בהערכת עצמך. אני בטוח שאתה אוהב את המדינה ואתה באמת רוצה קצת לתרום. אבל לא כך. אנא תתפטר ולך הביתה ובכך תציל את כו...ל...ם מהתוצאות הכרוכות בהמשך כהונתך.
אם זה ירגיע אותך אז אנו מבטיחים לך שלא נשכח את שמך כל חיינו, לא כאזרחים, לא כחיילים ולא כחברי מפלגת העבודה. עמיר, אל תדאג, לא נשכח אותך, אף אחד לא ישכח אותך גם אם מישהו ירצה בכך. הוא לא יצליח לשכוח אותך!
עמיר לך הביתה! לך הביתה!