ועדת חקירה ממלכתית, כן או לא, זה הנושא שעל הפרק מאז הופסקה הלחימה בלבנון. לכאורה נראה שהאווירה הכללית בציבור היא, שחייבת לקום ועדה כזאת. עכ"פ, זה הרושם המתקבל מן התקשורת הכתובה והאלקטרונית. השאלה היא אם אכן הציבור רוצה בכך או שמא אנשי התקשורת והפוליטיקאים, כדרכם בקודש, משליכים על הציבור את רצונותיהם שלהם. לי נראה שהאפשרות השניה היא הנכונה.
ככלל, לעולם אין מקימים ועדת חקירה, בטח לא ממלכתית, על-רקע של הצלחה. תמיד היא תוקם על-רקע של כישלון. הדורשים להקים ועדת חקירה, טוענים שהיה כישלון, בעוד המתנגדים כופרים בכך.
אז מה, הציבור, שלטענת הח"מ לא ממש מעוניין בוועדת חקירה, חושב שלא היה כישלון? לאו דווקא, בהחלט חשים שהיה כישלון ואף שהוא עדיין נמשך. אלא שלא בטוחים שועדת חקירה היא הפתרון, ואולי אף בטוחים כי אין זה הפתרון, כדלהלן:
עניינה של ועדת חקירה הוא לבדוק את התנהלות האחראים בהקשר של אירוע נתון. היא אמורה לקבל לידיה את כל החומר הנוגע לעניין הנחקר ולאישים שהתנהלותם נבדקת, כולל, אם צריך, חקירה יסודית של אותם אישים בנוגע למידע שהיה או לא היה בידם בעת שהחליטו, והשיקולים שהובילו אותם להחליט מה שהחליטו.
בדיקה כזאת אמורה להוביל למסקנות כאלה ואחרות שתכליתן היא תיקון הקילקולים שנתגלו, אם נתגלו, על-ידי ועדת החקירה, כולל החלפת האישים שכשלו, באחרים.
מי שצפויים להיחקר בוועדה כזאת, מעדיפים ועדות חקירה מאולתרות, כלומר ועדות חקירה מטעם עצמם, ואף הקימו כמה כאלה בתקווה שהציבור, קרי אנשי התקשורת, יסתפק בכך. ועדה כזאת אמורה להצביע על כשלים, אם תגלה כאלה, ואולי להציע דרכי התנהלות שונות מאלה שכשלו, וזהו. כאילו, אומנם נכשלתם, אבל ניתנת לכם הזדמנות למקצה שיפורים. לוועדה כזאת אין סמכויות מעבר לכך.
לעומת זאת, לוועדת חקירה ממלכתית יש הסמכות להדיח מתפקידיהם אישים שכשלו ולמעשה, להטביע על מצחם אות קלון של כישלון. לפיכך אין זה מפתיע שהצפויים להיחקר בוועדה כזאת או אחרת, למרות טענתם שלא נכשלו וסתם עושים להם עוול בביקורת לא הוגנת, עושים כל מאמץ למנוע הקמת ועדת חקירה שיכולה גם להדיח אותם מתפקידיהם.
מצד שני העם, כך מתרשם הח"מ, די אדיש לעניין. האזרח הפשוט אינו תולה תקוות לא בוועדת חקירה ולא במסקנותיה. האזרח הפשוט יודע כי מה שהיה הוא שיהיה ושום ועדת חקירה לא תושיע אותו מציפרני המימסד העושק אותו. ולו רק משום שכל ועדה שתקום, אם תקום, תורכב מאנשי אותו מימסד עושקני. וגם אם הוועדה תורה להחליף אישים כאלה ואחרים, מי שיבא במקומם – לא סביר שיהיה טוב מהם כי הוא יבא מתוך אותו מימסד.
מה שייך מימסד עושקני לתוצאות המלחמה בלבנון, אתם שואלים? ובכן, לא אחת כתבנו על כך שלא האויב מבחוץ הוא הבעיה של מדינת ישראל, אלא ההתפוררות החברתית מבפנים. כיום, כבר לא רבים חולקים עלינו בעניין זה, וגם די מסכימים אתנו כי התפוררות זו מקורה במנהיגות שאין לנו.
אז תקום ועדה, ואפילו תסיק מסקנות אישיות, מה זה כבר יעזור? המושחתים ימשיכו לשלוט כי השיטה עצמה מזמינה שחיתות.
לכאורה, אין שום פתרון. נקלענו למבוי סתום. האמנם?! הנה מה שמציעה לנו פרשת השבוע שֹׁפְטִים (דברים ט"ז, י"ח ואילך):
(שם י"ז) [יד] כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. [טו] שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.
שוב ההדגשה שזאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ. לא האו"מ ולא צה"ל, אלא ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ. רק על הבסיס הזה, מתוך מודעות כזאת, אפשר לבנות מנהיגות ראויה בארץ ישראל, לעם ישראל, העם שהארץ שייכת לו.
ניתוק ההון מהשלטון
סדרי השלטון האמורים להיות נהוגים בעם ישראל מנוסחים היטב בפרשת השבוע שלנו. יש שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, יש נביא ובית דין מרכזי, ויש מלך. את השֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים המשמשים כשלטון מקומי, בוחר העם בבחירה אישית וישירה. הנביא "מונחת" מלמעלה ואינו כפוף לעם משום בחינה ובשום שלב. על אלה דיברנו בעבר, אז כעת נתרכז במלך.
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. העם הוא הממנה את המלך. אפילו דוד בן ישי, אחרי שנמשח למלכות בידי שמואל הנביא בדבר ה', נהיה מלך בפועל רק לאחר שהעם קיבל אותו כמלך (דברי הימים א, יא).
אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: כדי להיבחר למלך, צריך שההנהגה האישית של המועמד תהיה רצויה לפני ה'. בהנהגה של עם ישראל צריכים לשמש אנשי מופת ברמה האישית וברמת המנהיגות.
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶך.ְ לא ניתן לבחור מלך שאינו מבני ישראל; גם לדמוקרטיה יש גבול. הארץ הזאת של עם ישראל כי ה' נתן לנו אותה. גויים יכולים לחיות פה, אבל לא להיות שליטים על בני ישראל בארץ ישראל. וכבר שומעים את קריאות השבר: גזענות!!! אגב, מישהו שמע פעם על לא מוסלמי השולט במדינה של מוסלמים?
לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. בשיטה הנוהגת אצלנו, זה רק מקרי שעד עתה לא היה לנו ראש ממשלה מוסלמי, והדמוגרפובים וודאי חוששים בדיוק מזה. בקרוב מאד, כך הם טוענים, יהיה פה רוב מוסלמי, ואז (את זה אנחנו מוסיפים) יהיה גם ראש ממשלה מוסלמי, ומי יודע לאן נידרדר... אבל זה היה במאמר מוסגר.
מכאן ואילך ניתנות הוראות התנהגות למלך:
רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, ריבוי סוסים מבטא כח, וכבוד הניתן לבעלי הכח. אז שלא יחתור לצבירת כח וכבוד אישי. חתירה כזאת, בהכרח תנתק אותו מן העם ומצרכיו.
וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; ההשקעה בריבוי סוסים גם משפיעה על אופק המחשבה של העוסק בכך, ומצמצמת אותה בתוך מיצרים מוגבלים מאד. מה שבטוח, מלך העוסק בכך לא ימצא את הזמן הדרוש לטיפול נאות בענייני העם והממלכה.
וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; נו, אם ריבוי סוסים עלול להשפיע לרעה, קל וחומר ריבוי נשים. מי שרדוף להשיג נשים, מי שהנאותיו האישיות בראש מעייניו, אינו ראוי ואינו יכול לשמש מופת של הנהגה, ואין צורך לתת דוגמאות מן החדשות הטריות מאד.
גם מריבוי ממון צריך להזהר המלך. התורה מזהירה מראש מפני מה שקוראים אצלנו החיבור בין הון לשלטון: וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. הרדוף להרבות ממונו, עלול להשתעבד לבעלי ממון שהוא מקווה כי יזינו את חשבון הבנק שלו, וזו עוד דרך שמנהיג ההולך בה, מתנתק מן העם שאותו הוא אמור להנהיג.
ובאמת, איך אפשר להזהר מכל המכשלות האלה, האורבות לפתחו של כל בעל שררה? הרי התפקיד מציב אותו גבוה מאד ביחס לעם, וזה רק טבעי שיתחיל להשתעשע בשעשועים שונים. אז מה עושים?
[יח] וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. [יט] וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם.
קריאה מתמדת בספר תורה שכתב לעצמו אישית ומאז הוא צמוד אליו, תלמד אותו לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקָיו, כי הוא יחוש שנותן התורה מדבר אליו אישית דרך האותיות הכתובות בספר התורה. כתוצאה מכך הוא יקפיד לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. וכאשר יקפיד על כך, ממילא לא יכשל באף אחת מן המכשלות האורבות לפתחם של בעלי השררה.
וכאשר יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקָיו, הוא יחיה במודעות טבעית שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו. ממילא יעלה למדרגה הבאה:
[כ] לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
הלוואי. בינתיים במצב הנוכחי, נשאר לנו רק להתנחם בפסוק מהפטרת השבוע:
(ישעיהו נב) [ח] קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. [ט] פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.
וכאשר זה יקרה, או אז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.