בעיון בשבועת האמונים של חברי הכנסת ושרי ממשלת ישראל, נדהמתי לגלות כי נבחרנו אינם נשבעים לכיבוד הערכים האנושיים האוניברסליים, אלא מצטווים "רק" בשמירת אמונים למדינת ישראל ומילוי תפקידם באמונה.
לשבועת אמונים ערך סימבולי משמעותי, כי היא בבחינת הצהרת כוונות ודגל התחייבות שמניפים נבחרי העם עם כניסתם לתפקידם. העובדה שנעדרת מהשבועה התייחסות כל שהיא לערכים האנושיים הבסיסיים דהיינו: הליכה בדרך היושר והמוסר, הגינות, כבוד, חמלה ושמירת כבוד האדם וחירותו, כמוה כאמירה נוקבת על "שוליותם" כביכול של ערכים אלו. האם מנהיגי הציבור (לפחות ברמה התיאורטית) אינם כפופים לערכי היושר והמוסר? מדוע אם כן לא יישבעו לכבדם ולקיימם?
ייתכן ולא מצא המחוקק לנכון להכניס שורות אלו לשבועה, מתוך הנחה שהן "מובנות מאליהן", כי באופן טבעי הן מהוות בסיס אוניברסלי לחיים אנושיים ערכיים. לדאבון לבנו, ראוי לחזור ולשנן אותם דווקא בימים אלו, כשמתקבל הרושם שנסדקו קירות הבניין המוסרי ערכי של החברה הישראלית. עליהם להיות כתובים באותיות קידוש לבנה, ולהוות חלק בלתי נפרד משבועת האמונים של נבחרי הציבור.
יאמרו הציניקנים: וכי מה ערך לשבועה? אצל חלק מהאנשים אינה שווה את הנייר עליו נכתבה. ודווקא משום כך, יש חשיבות להדגשת הערכים הללו לנוכח השחתת ערכי המוסר במערכת הציבורית שלנו, על גווניה השונים.
מדינה הנמצאת במאבק קיומי כמדינת ישראל, אינה יכולה להרשות לעצמה את "הלוקסוס המפוקפק" של שחיתות ציבורית. שמירת טוהר המידות וערכי חיים מוסריים הם חיוניים דווקא לנו כמדינה וחברה הנלחמת יום ויום על ריבונותה וקיומה.
נבחרי הציבור חייבים ברגישות ציבורית ואנושית, בחמלה, באכפתיות ובאחריות חברתית. לנוכח ריבוי האירועים הקשורים במעשי שחיתות של אישי ציבור וטשטוש הגבולות המוסריים לגבי מותר ואסור, ראוי שהשבועה על שמירת טוהר המידות וערכי המוסר תהווה חלק בלתי נפרד משבועת נבחרי הציבור.