בשבת זו קוראים שתי פרשות, 'נצבים' ו'וילך'. לקראת סוף הפרשה הראשונה, (פרק ל) אומר לנו משה רבנו כך:
[טו] רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.
אנחנו צריכים לבחור. ואיך נדע לזהות מהו הטוב שמוביל לחיים ומהו הרע שמוביל להיפך החיים? הרי כולנו מכירים את הרע שמחופש לטוב וגם את הטוב שהלבשנו עליו תחפושת של רע, אז איך נבחר? הנה כך:
[טז] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; אם כך תעושו, אזי
וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
והנה הרע שהבחירה בו מסוכנת: [יז] וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם.
לכאורה, מה כבר קרה? נתנו לי אפשרות לבחור וניצלתי אותה כמיטב הבנתי. מה, אני חייב לבחור במה שאתה מציע לי? ואם יתברר שבחירתי היתה שגויה, תמיד אפשר לתקן, לא? מסתבר שלא תמיד. כנ"ל, לפעמים נסחפים להמשיך בדרך השגויה ואף מפתחים אידיאולוגיה שתצדיק את הליכתנו בה. והתוצאות הקשות? אתה טוען שהן תוצאה של הליכה בדרך לא נכונה, מי אומר שאתה צודק? אני טוען שזה מקרי ועוד יוכח שצדקתי... אלא שהתורה אומרת דברים ברורים:
[יח] הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן, לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
וכדי שלא יהיו אי הבנות, לא מדובר כאן בעונש; מדובר בתוצאה של הבחירה שאנחנו עושים. אנחנו צפויים לאכול את הדייסה שבישלנו בעצמנו. מנסים לעזור לנו, מפצירים בנו שנבחר נכון:
[יט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
אפילו אומרים לנו בדיוק, מהי הבחירה נכונה:
[כ] לְאַהֲבָה אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ: כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.
אבל אנחנו יודעים יותר טוב. אנחנו קובעים שהבעיה שלנו היא פלשתינית ושום עובדות לא יבלבלו אותנו. תמיד נדע להמציא הסברים לאסונות הנתכים עלינו, ונתעקש; לעולם לא נודה בקשר שבין מעשינו לבין תוצאותיהם הקשות. לא נודה גם מפני שלא נבחין בקשר כזה. כבר משה רבנו הכיר אותנו כעקשנים ומתחכמים, לכן הוא נוקט יוזמה, וכאן אנחנו עוברים לפרשת וַיֵּלֶךְ, הפרשה השניה שקוראים בשבת זו.
[כה] וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה' לֵאמֹר. [כו] לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹקֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד.
תמציאו תירוצים כמה שתמציאו, העובדה היא שהוזהרתם מראש כי לכל סיבה יש מסובב ולכל פעולה יש תוצאה. ברור שזה לא יספיק להניא אתכם ממעשי שטות מסוכנים, הרי אתם עקשנים, קשי עורף בלשונו:
[כז] כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-מֶרְיְךָ, וְאֶת-עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה; הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-ה', וְאַף, כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי.
[כט] כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים--כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.
הרעיון הוא שנראה את הדברים כתובים בתורה צפויים מראש, וזה יעזור לנו להתפכח ולהפסיק עם השטויות, וכבר היו דברים מעולם במהלך ההיסטוריה של עמנו. אלא שבאותם ימים, התייחסו אל התורה כאל דברי ה' כפי שהוא אומר לנו אותם כאן ועכשיו. בימינו, גם אלה האוחזים בדרך התורה, לא ממש מרגישים שהתורה מדברת אלינו נכון להיום. מאוד מצער, אבל ככה זה.
בקרוב מאוד נתייצב כולנו לפני ה' לתת דוח כולל. הנה ההנחיות:
[ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.
כֻּלְּכֶם, זהו תנאי; אחדות ישראל קודמת לכל דבר ורק בכוחה אפשר לחולל את המהפכה התודעתית הנדרשת:
[יא] לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ --וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.
ובכך נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
ואז כמובן, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.