דודו סופר רכש מכונית פיז'ו משומשת ופנה אל חברת הביטוח שומרה כדי לבטח אותה. הפיז'ו סבלה מומים שהורידו את ערכה במחירוני המכוניות. בעברה הרחוק עברה תאונה. מצבה המכני היה ירוד. אצל סופר היא היתה כבר "יד שלישית". אף על-פי כן, גבתה שומרה מסופר פרמיה מלאה, על בסיס מחיר מחירון מלא, כאילו כל אותם מומים לא היו ולא נבראו.
לימים מכונית הפיג'ו נגנבה. סופר ציפה לקבל משומרה את מחיר המחירון המלא, בהתאם למחיר הפרמיה המלאה שנגבתה ממנו. אתה לא מתבייש, נזפה שומרה בסופר, אתה רוצה להתעשר על חשבוני?
שומרה הודיעה לסופר כי משווי הרכב היא מנכה 20% עקב התאונה הקודמת, 10% נוספים בשל "מצב מכני ירוד" ועוד 4% בשל היותו "יד שלישית".
סופר לא השלים עם עמדת שומרה ופנה לעזרת בית משפט השלום בתל אביב. בתביעתו הסתמך סופר על הנחייה שיצאה מאת המפקח על הביטוח ביום 13.11.00 בשם "ביטוח רכב (רכוש) - תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור".
בהנחיה מאפשר המפקח, משום מה, לחברות הביטוח לגבות מהמבוטחים פרמיית ביטוח מלאה לפי שוויו המלא של הרכב במחירון, אך בקרות מקרה הביטוח, לשלם תגמולי ביטוח מופחתים בהתחשב באותם מומים המביאים להפחתה בשווי הרכב.
אולם המפקח דורש מחברות הביטוח לציין בכתב, כבר בשלב הצעת הביטוח, מהו המחירון המשמש אותן לחישוב תגמולי הביטוח וכן לתת למועמד לביטוח הסבר מפורט ובהבלטה מיוחדת על המשתנים המביאים להפחתה בשווי הרכב בצירוף שתי דוגמאות שכיחות.
מאומה מהנדרש בהנחיית המפקח לא טרחה שומרה לעשות. לפיכך ביקש סופר מבית המשפט להחיל את הסנקציה שקבע המפקח בהנחייתו: חברת ביטוח שלא תמלא אחר ההנחיה לא תוכל להפחית משוויו המלא של הרכב במחירון.
כאן נאחזה שומרה בחוש הצדק המפותח שלה. שומרה טענה כי יישום הסנקציה יביא לחוסר צדק כלפיה וייתן פרס לסופר, שהרי הוא יקבל יותר ממה שרכבו היה שווה.
בשולי הדברים נציין, כי למרבה הצער, שומרה פיתחה חוש צדק חד סיטרי. חוש צדק זה מתעורר רק בנקודת הזמן שבה היה עליה לשלם תגמולי ביטוח. חוש הצדק של שומרה היה סתום כאשר שולמה לה פרמיית ביטוח לפי שווי רכב ללא הפחתות כלשהן. שומרה גם לא הציעה במשפט להחזיר לציבור מבוטחיה את הפרמיות העודפות שגבתה וחושבו לפי שווי רכב מלא ללא הפחתות כלשהן.
השופטת מיכל ברק-נבו לא נפלה בשבי חוש הצדק של שומרה.
העיקרון שביסוד הנחיית המפקח על הביטוח, מדגישה השופטת, הוא ליצור סימטריה בפרמטרים שחברת הביטוח מתחשבת בהם כשהיא קובעת את הפרמיה שהיא גובה ובעת תשלום תגמולי הביטוח. על המבוטח להיות מודע לפרמטרים אלה טרם התקשרותו עם המבטח כדי שיוכל לשקול אם הפרמטרים הללו מקובלים עליו. התקשרות המבוטח עם המבטח צריכה להיות מתוך הסכמה מודעת מראש.
בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, מוסיפה השופטת, כי כאשר חברת ביטוח גובה פרמיה עבור נכס לפי סכום ביטוח מסויים היא מנועה מלטעון כי שווי הנכס היה נמוך מזה שננקב בפוליסה. מפסיקה זו, קובעת השופטת, יש ללמוד אנלוגיה לענייננו. שהרי שומרה גבתה פרמיית ביטוח לפי שווי רכב מלא ללא הפחתות. שומרה לא מילאה אחר הנחיית המפקח ולא הביאה לידיעת המבוטח את הפרמטרים המפחיתים משוויו המלא של הרכב במחירון בעת תביעה. המבוטח רשאי היה אפוא לצפות כי ערך הרכב הוא בהתאם למחירון בלא כל הפחתות. על כן אין לאפשר לשומרה לטעון כי שווי הרכב היה נמוך יותר.
נוכח פסיקת בית המשפט העליון, קובעת השופטת, האפשרות שהמבוטח עשוי לקבל יותר משוויו של הנכס, עדיפה מן האפשרות שחברת הביטוח אשר גבתה פרמיה לפי שווי מסויים תוכל לטעון בדיעבד ובעת שהיא נדרשת לפרוע את השטר עליו חתמה לשווי נמוך יותר.
אפשרות זו, מוסיפה השופטת וקובעת, היא גם צודקת יותר "מבחינת מדיניות ציבורית ראויה, מבחינת יחסי הכוחות בין מבוטח לחברת ביטוח...וגם מבחינת ההגנה הראויה על ציפיותיו של מבוטח, המשלם דמי ביטוח כראוי, תקופה ארוכה, במטרה שאם יבוא יום פקודה - יפוצה כפי שהוסכם, ולא תהיינה לו הפתעות בדמות טענות מצד חברת הביטוח, בנוגע לשווי כלי הרכב עובר לאירוע הביטוחי. בעיקר, כאשר נושא זה לא ענין אותה... כשבאה להזמינו להיות לקוח שלה, כשחתמה איתו את החוזה וכשביקשה לגבות את כספו."
שומרה חויבה אפוא להשלים לסופר את יתרת שווי הרכב שניכתה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.