אבן שושן מגדיר במילונו "תרבות": קולטורה, הישגי התפתחות, השכלה, התנהגות נימוסית, אורח חיים (תרבות הגוף, תרבות הדיבור) ועוד. המשותף לכל הגדרות התרבות שהן מדיפות ניחוח חיובי, טרקליני ונאצל. אך כבר במקרא נרמז, ויותר מנרמז, כי "תרבות" עלולה להתקשר לחטא ולהתנהגות שלילית: "קמתם תחת אבותיכם
תרבות אנשים חטאים" [במדבר לב יד]. בסריקת מחשב גיליתי לתדהמתי כי כנראה כל(?) איזכורי מילה זו במרחבי ספרות חז"ל לרעה נאמרו,
"יציאה לתרבות רעה", ולא במשמעות הנאצלת של בן-תרבות; החל ממסכת ברכות [ז ב]: "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג" ועד המשפט החותם את סדרי משנה [נדה סוף פרק י] בקשר להתנהגות הלכתית של "תרבות רעה" בין איש לאשתו. רש"י בפירושו לתורה מזכיר
"יצא לתרבות רעה" שש פעמים, מקין ועד בן סורר ומורה. אכן, ביחס ל...חייתו יער מצינו במשנת ב"ק [פ"א מ"ד]: "הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין. רבי אליעזר אומר בזמן שהן
בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם".
לפי דרכנו למדנו כי התרבות הרעה היא כנראה השלטת בעולמנו... ושלא יהיה ספק, ביקורתי מכוונת נגד תרבות רדודה וירודה. אני מכיר ומחייב תרבות מתורבתת של בני תרבות, ולוואי וזו תשרור בעולמנו.