תוקף אליקים העצני במאמרו "
שתיקת הכבשים", מאמר נוסף בשורה ארוכה של מאמרים דומים, את מי שדעתו שונה מדעתו של העצני, ומכנהו " משנאיה מבפנים" ומתארו ככבש או כנגוע בתסביכי אשמה. אעזר גם אני בדימוי של בעלי חיים: איזהו כלב נבחן - הקטן והפחדן, כלבים גדולים הם בעלי ביטחון עצמי, ואינם מגיבים לכל גירוי חולף.
אומר העצני במאמר קודם: "שליטים יהודים שכינו את יש"ע "שטח כבוש" ומתאמצים להופכה לפלשתין, מעמידים בסכנה את הקיום הפיזי של המדינה וגם שומטים מתחתה את הקרקע הרוחנית, הלאומית-דתית-היסטורית, הנותנת לה את זכות הקיום".
ועל כך אומר להעצני, שכל עוד שבזכויות עסקינן, נדונו לסכסוך שלעולם לא ייפתר, כי זכויות נראות אחרת משני צידי הסכסוך. מגישתו של העצני נובעות שתי אפשרויות, או שהעצני מאמין כי הערבים ייעלמו מארץ ישראל, או שנגזר עלינו לחיות לעולם במלחמה מתמדת.
מתקשה אליקים העצני לקבל את העובדה שיש אנשים בעלי אמונה שונה משלו. מתקשה העצני לקבל שיש המאמינים כי רק הסתכלות לעתיד ולא לעבר, יכולה להביא חיי שקט. מתקשה העצני לקבל שיש שאינם מאמינים כי הגויים ייעלמו מארץ ישראל בכוח עליון, ורואים את העתיד מראייה ריאלית המכתיבה דרך אחת, שיהודים וערבים יילמדו לחיות זה לצד זה.
מפליא שאדם מסרב להאמין כי יבוא יום וישראלים וערבים ילמדו לחיות בשלום. מה קרה לחזון "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ"? או לחילופין, קשה לקבל איך אדם רואה רק את ההווה, ואין לו תקווה לעתיד, "הלנצח תאכל חרב?"
באופן אבסורדי תומך העצני במאבקם של המוסלמים הקיצונים, שהרי הם מאמינים באותו דבר רק בהיפוך כיוון, שיבוא יום והישראלים ייעלמו מארץ ישראל.
כותב העצני: "לרגל הוצאתו להורג של סדאם חוסיין ישראל היתה צריכה לשלוח אזהרה לכל המרצחים הפוליטיים בעולם" - כלומר לנבוח. כלום יש משהו חדש במה שהעצני רוצה לומר לעולם? כלום תצא מזה תועלת כלשהי? לא ולא. זה רק מזכיר את הבריון השכונתי המתגרה.
שואל העצני: "מדוע שתקה ישראל ולא עמדה לצידו של אוייב אוייבה?" ועונה: "ישראל חששה "לקלקל" לבוש, ישראל הרגישה שתמיכתה לא תסייע לו, כ"א להיפך - תזיק" ומנתח: "כאלו מגענו מטמא, ואנחנו יודעים זאת", "כמי שאין לו זכות מוסרית לשפוט אחרים" וממשיך העצני להשתלח: "ציפורה שרת החוץ מדגם 'תולעת יעקוב' פוחדת לפתוח את פיה כאשר אויבנו מקבל את עונשו."
לא פוחדת, העצני, לא פוחדת אלא מקיימת את הפתגם "סוף מעשה במחשבה תחילה". מחשבה תחילה ולא תגובה אוטומטית כאותו כלב נבחן, קטן ופחדן. ציטוט: "שתיקת ישראל נוכח נפילת אויבה, שתיקה של חשש והתבטלות עצמית, היא אחד הסימפטומים המדאיגים לשקיעתה של המדינה כיישות עצמאית, בטוחה בעצמה ובעלת חוסן פנימי". נהפוך הוא, העצני, נהפוך הוא. זו שתיקה של ביטחון עצמי של החזק, שלא צריך לצעוק כל הזמן "החזיקו אותי"...
ומקנח העצני בהאשמת כל אחד מאיתנו: "כל מי שמאפשר לממשלה הזאת להמשיך בכהונתה, וממילא לדרדר אותנו מי יודע לאן - נוטל על עצמו אחריות כבדה מאד".
ועל כך אומר להעצני: כל מי שפועל בהתגרות שכל תכליתה לדרדר אותנו מי יודע לאן - הוא שנוטל על עצמו אחריות כבדה מאד. היו שחשבו, לפני אלפיים שנה, כי ניתן לפתור בכוח בעיות לאומיות. התוצאה הנוראית ידועה.