פסק דין ידוע מראש

בימים האחרונים התנהל במקומותינו טוטו האם יורשע השר ואם לאו. לי היה ברור שיורשע. אם היינו זקוקים להוכחה כי מערכת המשפט, אוליגרכיה של כחמש מאות שופטות ושופטים, ביטלה את הדמוקרטיה הישראלית ועושה בה כרצונה, הרי שמשפט רמון הוא ההוכחה הניצחת. רמון פצה את פיו והודיע כי יש בכוונתו לנער את מערכת המשפט כפי שניער את ההסתדרות, ובזה חתם את גורלו. כמעט את כל הרעות החולות של החברה הישראלית בחמש עשרה השנים האחרונות אפשר להניח לפתחה של מערכת המשפט. מחד, לבה הרחום על הפושעים, ומאידך ידה הקשוחה על האזרחים שנקלעו למצבים קשים. מחד הגנה על הפורעים (ועדת אור) ומאידך שיסוי המשטרה ביהודים בעלי בתים (עמונה). מחד שחרור פושעים מועדים למעצר בית וחופשות (כמו אלו שתקפו את השוטר אסולין) ומאידך כפיית מידתיות על צה"ל העומד בפרץ להציל את ישראל מיד הג'יהאד. מחד טיפוח האתרוגים כל עוד הם משרתים את סדר היום שלה, ומאידך סתימת פיותיהם של המבקרים (חיסול ערוץ 7). זו מערכת ללא בקרה, שבה איש ממנה את רעהו ואישה את בעלה, וכולם את בניהם, אחיהם ודודיהם. כיצד זה שמזוז א' הוא התובע הראשי של המדינה ואחותו יועצת משפטית של משרד האוצר? אוליגרכיה כבר אמרנו? שחיתות כבר איבחנו? למערכת המשפט יש אג'נדה ברורה: לבטל את אשיות קיומה של המדינה היהודית ולהעמיד אותה על בסיס של המדינה האירופית האידיאלית, כגון גרמניה הווימארית. כדי להשיג את המטרה כל האמצעים כשרים כולל ניגודי הגיון כגון מתן שוחד ללא מקבל שוחד, והרשעת הבן על עברות מימון בעוד שהנהנה נקי מרבב והתיק נגדו נסגר, מינויים נפוטיסטים והטלת דופי בשופטת "שיש לה אג'נדה". וכאשר עומד מאן דהוא ותוהה מי שמכם, מיד היא דורסת אותו, שכן, מי ישפוט את השופטים? אם כנסת ישראל חפצת חיים היא, עליה לעמוד בפרץ ולהגביל את דורסנותה של מערכת המשפט, ואם לא, ימסרו נא הרשויות המחוקקת והמבצעת את המפתחות בידה ויאמרו, כפי שהכנסת אותנו לבוץ, כך תוציאי אותנו ממנו.