5 הערות ליואל מרקוס

1. בוא נניח שמיכה לינדנשטראוס הוא קשיש סנילי. רודף פרסום. רוצה להטביע חותם בכל מחיר. שופט מחוזי מתוסכל לשעבר ואדם לא מושלם. אז מה. הוא לא הפך את עצמו לאיש עשיר מאוד במהלך שרותו הציבורי. יש לו מה לומר על מצב האומה. על השחיתות האוכלת בה בכל פה. מצידי - שרדיפת הפרסום שלו תנצח. בנפשנו הדבר. ובלבד שנדע יותר, שנדע הכל, לפני שיהיה מאוחר מדי. 2. בוא נסכים שידידו (לשעבר) של דן מרגלית, הלא הוא ראש הממשלה אהוד אולמרט, הוא לא המנהיג שיטהר אורוות. שינקה את הסחי שצריך לנקות. שיטהר. שיטלטל. האם לא ראוי לחזק את ידיו של מי שמתריע ומנסה לחשוף הכל בזמן אמת? אחרי הכל, מי מאיתנו יודע בודאות מתי נצא שוב למערכה נגד המשעלים הסבורים שזמננו באזור הזה תם? מדובר, אחרי הכל, במאבק קיומי. 3. אני בן דור מלחמת יום כיפור. אני בין אלה שהיו בחטיבות שיריון שנעו אל קו התעלה אחרי שהצטיידו כראוי או שלא מצאו ציוד מלא במחסני חרום. בעיני, מזה שנים ואחרי שראיתי גדודי טנקים מרוסקים, אין עוד פרות קדושות. אם צריך לתקן אז צריך לתקן והתיקון חייב לבוא עכשיו. ואפילו המבקר הביזארי הזה סובל מקדחת פרסום נוראה בגילו המופלג- כן, אני רוצה לדעת הכל. עכשיו. 4. תסכים איתי כי המאבק בין מוסד מבקר המדינה לבין כס ראש הממשלה ולשכתו הפך לנייר לקמוס. כך גם הקרב התקשורתי בין ד"ר ירון זליכה לבין לשכת רה"מ. יש רגעים שבהם כל אחד מאיתנו צריך להחליט מי אמין יותר בעיניו. בעל השררה או זה שקם לומר כי המלך הוא עירום. אני חושב שהמציאות מכתיבה את התשובה. מי שמבקר גובר. 5. סיקרתי בשנים האחרונות אין סוף דיווחים של מבקר המדינה. ראיתי אותם נקברים בעמודי פנים של עיתונים ולא מזיזים לאיש. יהיה המבקר מי שיהיה. כן, אני רוצה מסקנות אישיות. כן, אני רוצה לראות את אימת המבקר בפניהם של המבוקרים. אני רוצה אחריותיות ודין וחשבון בזמן אמת. אני מאמין כי מדובר בדיני נפשות. עכשיו, כל הממצאים לדיון פתוח, גם בדיווח ביניים - לפני שיהיה מאוחר מדי.