יצא המרצע מן השק. אלו שדרשו בתוקף ועדת חקירה, סבורים כיום שהיא מיותרת לגמרי. אלו שטענו שרק ועדת חקירה ממלכתית תעשה את המלאכה, טוענים כיום שאין כלל צורך בוועדת חקירה. מי שזעקו שוועדת וינוגרד חייבת להתמקד בעריפת ראשים, כבר התקדמו צעד נוסף ותובעים בתוקף את עריפת ראשיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון ללא קשר למסקנות הביניים.
המהדרים סבורים שיש לגשת מיד להעברת השלטון לבנימין נתניהו, ללא קשר לגודל הסיעה שבראשה הוא עומד. כך סבור גם בנימין נתניהו עצמו הפועל בשיטות שחשבנו כי עברו מהעולם הפוליטי, להעביר עשר פרוצות פוליטיות מקדימה לליכוד. תוצאות הבחירות באמת לא מעניינות איש, מה זה חשוב אם אותם חברי כנסת מ"קדימה" בכלל התמודדו ברשימה אחרת ואם הבוחר רצה להעניש את הליכוד. מעניין שהשחתה זו של החיים הציבוריים אינה גורמת למחאה ציבורית למרות שמדובר שוב ב"תרגיל מסריח" נוסח פרס.
איש אינו מעלה את האפשרות, שאינה כל כך תיאורטית, שמא המסקנות האישיות של הוועדה לא יהיו שליליות באופן נחרץ, או שהוועדה תקבע שראש הממשלה ושר הביטחון לא חרגו בהחלטותיהם ממתחם הסבירות. אני לא שמעתי מהוועדה מה יהיה אופי המסקנות האישיות, אבל ברור לכולם ובמיוחד לחברי הכנסת של הליכוד, שאם הוועדה לא תערוף את ראשם של אולמרט ופרץ היא תמעל בתפקידה.
נזכיר מהיכן התחלנו- הטענה לאחר המלחמה היתה שרק ועדת חקירה ממלכתית תחשוף את האמת. כיום, אלו שדרשו בתוקף את הקמת הוועדה הממלכתית כבר טוענים שהאמת ממילא ידועה להם וכל שנדרש הוא לתת גושפנקא חוקית לעריפת הראשים ההכרחית. אחרים סבורים שמן הראוי שלא לדקדק בגינונים פורמאליים מיותרים ויש להקים את הגרדום הפוליטי מיד.
מעמד מיוחד יש במדינתנו להורים. ארבע אמהות שגזרו עלינו את התבוסה בלבנון, הורי החיילים שנחטפו וההורים השכולים, כל אלו טוענים לתוקף מיוחד לעמדותיהם מכוח הסטטוס שלהם כהורים. אני בהחלט מציע לאמץ כלל שיקבע כי להורים יש להעניק את כל התמיכה והאהבה והסיוע, אך בכל הנוגע להשפעה על מדיניות, יש לקבוע שדעתם של הורים מעורבים אינה רלוונטית. כפי שבתי המשפט נוטים לא לייחס משקל לעדות הורים המעידים בעניין ילדיהם, כך צריכה לנהוג מערכת פוליטית אחראית. מכל מקום, אין לי ספק שגורמים פוליטיים עושים שימוש ציני בהורים השכולים ובדמיות אחרות המגלות נאיביות פוליטית מפתיעה.
המסע הפוליטי לעריפת ראשי השלטון בעיצומו ובאופו אישי אני לא מסוגל להאמין שמסע ציבורי כזה, המסתייע במודעות שעלותן עצומה ושמיועד בברור להעביר את השלטון לליכוד, ללא בחירות, הוא מסע "ספונטני" של התקוממות ציבורית. האינטרסים שקופים מדי, המהלכים נתפרים בחוט גס והדמויות הפוליטיות הבוחשות אינן טורחות כבר להסתיר את פעילותן.
אין לי גם שמץ של אשליה שהמסע הציבורי אינו מיועד רק לעריפת ראשי האחראיים. אין חלל ריק פוליטי ומי שטוען שיש צורך לבצע עריפת ראשים, טוען גם בפועל שיש להעביר את השלטון באופן מיידי וללא בחירות לבנימין נתניהו. מאחר שזו התוצאה המסתברת ביותר של המסע הציבורי המתנהל כיום, יש להניח בביטחון שזו הכוונה של המארגנים והמשתתפים.
מה שמטריד אותי אינה העברת השלטון לליכוד. די ברור שבבחירות הבאות, או לפני כן, תוקם ממשלת ימין-דתיים בראשות הליכוד ושנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. אפשרות זו אינה כשלעצמה שלילית יותר מאשר אפשרויות אחרות. הדבר המטריד אותי באמת הוא שמה שנעשה היום לממשלת אולמרט ייעשה מחר לכל ממשלה אחרת. מדינת ישראל אינה ניתנת יותר להנהגה. אין לה מצפן ואין לה כיוון והיא כשבשבת המשנה עמדות ודעות על-פי כל משב רוח חולף.
מלכתחילה לא האמנתי כי בכוחה של ועדת חקירה לתת לנו תשובות לשאלות האמיתיות וברשימה
שהתפרסמה באתר זה ב-10.9.2006 כתבתי: "ניתן למנות כמה ועדות חקירה שרוצים ובכלל זה גם ועדות חקירה ממלכתיות בראשות שופטים ונכבדי עם. כיום לא ניתן להסכים על נושאי החקירה ועל נקודת המוצא המוסרית שלה וממילא לא ניתן להסכים על הגדרת הכשלים במלחמה. עקב כך לא ניתן יהיה להגיע להסכמה חברתית על מסקנותיה של הוועדה, תהיינה אשר תהיינה. ההכרעות בנושאי החקירה האמיתיים הן הכרעות ערכיות במהותן ואין ועדת חקירה שיכולה לפטור אותנו מהכרעות אלו."
לא הייתי כותב היום אחרת! הכול מצפים לעריפת הראשים הטקסית, בחסות הוועדה שמונתה, כאילו יש בכוחה לפתור בעיה כלשהי- אבל זהו מקסם שווא. הבעיות לא תיפתרנה וגם חילופי שלטון לא יועילו. עם ישראל מתעקש לחשוב שמה שנחשף בקיץ האחרון זו בעיה של אי התאמת מנהיגים באופן אישי לתפקידם וכן בעיה צבאית במהותה של פיקוד, ציוד ומזון שלא הגיע.
ניתן "לפתור" את הבעיות האמורות בהעברת השלטון לאחרים, בעזרת לוגיסטיקה טובה יותר, אימונים אינטנסיביים יותר והעברת כמה מפקדים מתפקידם. מהר מאוד נגלה שלא פתרנו כלום ובלי שידוד מערכות מוסרי נגזר עלינו להפסיד גם במלחמה הבאה ובאלה שיבואו בעקבותיה.