השבוע, בעת שקיבלה, בטקס חגיגי במשכן הנשיא, את כתבי האמנה של ארבעה שגרירים חדשים, דליה איציק נראתה פורחת מתמיד, לבושה במיטב מחלצותיה ומתנסחת בלשון ממלכתית, כיאה לנשיאת המדינה בפועל. מקורות יודעי דבר, שלא אכזבו אותי מעולם, סיפרו לי כי לפני זמן לא רב נפגשה יו"ר הכנסת עם ראש הממשלה וביקשה את תמיכתו במועמדותה לתפקיד נשיאת המדינה (הקבועה), תפקיד שהפך בחודשים האחרונים, עת מילאה אותו באופן זמני (במקום הנשיא הנבצר קצב), למשאת נפשה. בקשה זו היא בגידה חמורה במיטיבה הוותיק של איציק, שמעון פרס, ממלא-מקום ראש הממשלה, השואף בעצמו לכהן כנשיא הבא. כזכור, פרס היה זה שלחץ על אריאל שרון לצרף את איציק לרשימת מפלגת קדימה לכנסת, אליה ערקו שניהם משורות מפלגת העבודה; מאידך, לפרס עצמו יש רקורד מרשים בתחום הבוגדנות הפוליטית, ודומה שהיה צריך לקחת זאת בחשבון. על דאטפת אטפוך.
בשיחתה של איציק עם אולמרט עלתה שאלת גילו המתקדם מאוד של פרס, בן השמונים וארבע. תקופת נשיאות בת שבע שנים משמעה, מבחינת פרס, חציית גיל התשעים. מה שאיציק אולי לא ידעה, ואני מתנדב לגלות לה כאן, הוא שפרס עצמו שוחח לפני זמן קצר עם אולמרט בעניין גילו ואמר לו: "אוכל להתפטר [מהנשיאות, א.א.] אחרי מחצית תקופת הכהונה, ותבחר מישהו אחר במקומי, שיהיה מקובל עליך".
אולמרט, שהמוניטין שלו בתום הבוגדנות הפוליטית לא היו מביישים את הצמד פרס-איציק, לא השיב בשלילה לבקשת התמיכה של איציק, למרות שהכריז קודם לכן בפומבי על תמיכתו בפרס (ואף החל לפעול למענו). הוא הסתפק בתשובה לאקונית: "תסתדרו ביניכם". אך האמת היא שאיציק לא נזקקה להנחייתו כדי לנווט את דרכה למשכן הנשיא. מי שעקב באחרונה אחר שורה של מהלכים גלויים שביצעה, לצד כמה צעדי סמויים שנועדו לקדם את מועמדותה ולחסום את זו של פרס, מבין כי האחרון הולך ומתרחק מהתפקיד; סיכוייו לזכות בו הולכים וקטנים. ביטוי מוחשי לכך ניתן השבוע כשח"כ יואל חסון, ממפלגתם של פרס ואיציק, הקפיא את הליכי חקיקת החוק לקיום הצבעה גלויה לתפקיד נשיא המדינה, חוק שנועד לסייע לפרס, כי בתרחיש של הצבעה גלויה יכולים ראשי הסיעות לפקח על אופו הצבעת החברים, למשל על-ידי הטלת משמעת סיעתית. לא במקרה השיב השבוע פרס, לעיתונאי ששאל מתי יציג את מועמדותו לנשיאות המדינה, בשאלה משל עצמו: "מה בוער לי?"
במסגרת קרב המאסף שלו לא להיות לוזר, אולי בפעם האחרונה בחייו, הביע השבוע פרס תמיכה פתטית באולמרט, כאשר החמיא לו בפומבי על תפקודו המצוין כראש ממשלה והביע את ביטחונו שהוא ימשיך בתפקידו עד לתום הקדנציה, בעוד שלוש שנים. דברים אלה עמדו בסתירה לעדותו של פרס בפני ועדת וינוגרד, שנחשפה השבוע למורת רוחו, בעיתוי לא נוח מבחינתו. בעדותו טען כי לו היה ראש הממשלה, לא היה יוצא למלחמה בצפון בגלל אי-מוכנותו של צה"ל, ומתח ביקורת על התנהלותם של אולמרט ושל שר הביטחון, עמיר פרץ, שהעמידו את חברי הקבינט הביטחוני-מדיני בפני עובדות מוגמרות ופגעו בכושר ההרתעה של ישראל. פרס היה מאז ומתמיד אדם של שלושה בפה ואחד בלב. הפעם אולמרט לא ישכח לו את זה.
מאחורי גבו של פטרונה, איציק שועטת עתה בכל כוחה אל משכן הנשיא. בשבועות האחרונים היא פתחה במסע שקט לגיוס תמיכה במועמדותה. חנופה אף פעם לא הזיקה: חלק מחברי הכנסת זכו לברכות מפיה ביום הולדתם, ועם חלקם נפגשה לשיחות נפש, שבהן חלקה להם מחמאות מזויפות; אבל הצעד המשמעותי הראשון שעשתה, עדיין מאחורי הקלעים, היה מניעת הדחת קצב בהצבעה בוועדת הכנסת. מי ששיתף עימה פעולה במהלך הזה היו שתי חברותיה הקרובות: יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ רוחמה אברהם, והיועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין. בסיוע אלשטיין, אברהם תמרנה את הדיונים בוועדה באופן שסיכל השגת רוב לתמיכה בהצעה להדיח מכהונתו את הנשיא הנבצר. התוצאה היא שקצב, אם תקופת נבצרותו תוארך, יוסיף להיעדר בפועל מהמשכן, ואיציק תוסיף למלא את מקומו בטקסים ממלכתיים. אילו היה קצב מודח, היה נקבע מועד קרוב לבחירת נשיא חדש, ואיציק עדיין אינה ערוכה לכך: היא זקוקה לפרק זמן נוסף כדי שכולנו - חברי כנסת ואזרחים - נתרגל לשהותה במשכן הנשיא.
אברהם, כמה מפתיע, אינה עושה דברים בחינם. בתמורה לתמרוניה למען איציק, היא התבשרה כי אלשטיין, שליחתה של יו"ר הכנסת, הודיעה כי לטעמה, אין מקום להמשיך בחקירת המשטרה נגד אברהם, החשודה בקבלת שוחד מחברת אגרקסקו, וכי מוטב לסיים את הפרשה בדיון משמעתי בוועדת האתיקה של הכנסת - התערבות חריגה ובלתי נסבלת בעבודתן של רשויות החוק.
אלשטיין עצמה היא קלון למוסד המעסיק אותה. היא אמורה להיות יועצת משפטית בלתי-תלויה, אך בפועל משרתת את האינטרסים של איציק וחבר מרעיה. כך, למשל, היא טרחה בשעתו בוועדת המכרזים של נציבות שירות המדינה כדי להבטיח את בחירתה של אחותה של איציק, רות אשכנזי, לתפקיד האחראית על משאבי האנוש במשרד האוצר; ניסתה בחשאי לאסוף חומר נגד בורובסקי, יועצו המיוחד של מבקר המדינה; והתערבה בבדיקה שערך המבקר לגבי התנהלות נציב שירות המדינה, ד"ר שמואל הלנדר, ידידה האישי, כדי לחלצו מהבוץ. לפני כמה שבועות הגשתי לאיציק תלונה נגד אלשטיין על פעילותה הנואלת בפרשת הולנדר. לא השליתי את עצמי שאיציק תנקוט נגד בצעד כלשהו; יד רוחצת יד, ושתיהן נותרות מזוהמות.
לאורך שנות פעילותה הפוליטית, איציק נתגלתה כאשה דורסנית, חסרת מעצורים, בעלת פה גדול, שהצליחה בדרך-כלל להשיג את מה שחפצה בו. נאמנותה לראשי מפלגתה התחלפו על-פי עונות השנה, ורגישותה למנהל תקין אף פעם לא היתה מן הגבוהות. אחרי שמונתה על-ידי שרון לתפקיד שרת התקשורת, המורה-לשעבר איציק הרחיבה את מעגליה החברתיים והחלה להתחכך באילי הון שונים, ביניהם חיים סבן, מבעלי השליטה בבזק, שבתקופת כהונתה במשרד זכה להטבה שאפשרה לו להוסיף להחזיק במניות בערוץ השני, בניגוד לחוקי הרגולציה. לימים תרם סבן מאה ועשרים אלף דולר למטה הבחירות של פרס, בעת שהאחרון התמודד מול עמיר פרץ על הנהגת מפלגת העבודה. איציק עמדה בראש צוות ההיגוי במטה של פרס. כרגיל, הכל עבר דרכה.
פרשה זו נחקרה על-ידי מבקר המדינה. איציק אינה מאלה שיושבים בשקט וממתינים להכרעות הגוף החוקר: היא רגילה להוביל, לנווט ולהכתיב, ובעיקר לנדנד ולהציק כל אימת שהיא מסתבכת. אשר על כן, היא החלה להפעיל לחצים ישירים ועקיפים על המבקר. בתגובה, עמותת אומ"ץ פנתה אל מזוז בדרישה להורות על חקירה משטרתית נגד איציק, בגין מעורבותה במסע הצלב שהתנהל נגד לינדנשטראוס. כשפנו אליה עיתונאים לקבל תגובה, היא השתוללה ואיימה על כלי התקשורת בהגשת תביעת דיבה נגדם אם יפרסמו את דבר תלונתנו. לצערי הרב, כולם התקפלו, פרט לאתר "חדשות מחלקה ראשונה". בשלב הבא איציק צלצלה אלי, בנוכחות אלשטיין, דרשה שאתנצל על דברי נגדה ואיימה שאם לא אעשה כן, תתבע אותי. נזקקתי לדקה אחת בלבד כדי להודיע לה שהפעם היא טעתה בכתובת. מאז חלפו חודשיים, ואני עדיין ממתין לתביעה.
לצערי, הפה הגדול שלה, שלא הרתיע אותי, אולי עשה את שלו במקרה של מזוז. בהחלטה אשר ניתנה בזריזות מפליאה, יממה לאחר שהמבקר העביר אליו את ממצאיו, קבע מזוז כי אין מקום להורות על פתיחת חקירת משטרה נגד איציק בפרשת סבן, ובהמשך אף דחה את הערעור שהגשנו על החלטתו, שנראתה לנו כשגויה. אני רוצה להאמין שזריזותו יוצאת הדופן של היועץ המשפטי לממשלה לא היתה תולדה של צרחותיה. (בכלל, צרחות הן כנראה מאפיין נפוץ במשפחתה של איציק: השבוע נודע לאומ"ץ על עובדת משרד האוצר בשם אורלי אדרי, אשר שימשה בשעתו כיו"ר ועד עובדי המשרד, וסיפרה כי הגישה בשעתו תלונה למשטרה ולנציבות שירות המדינה נגד רות אשכנזי, לאחר שזו קיללה אותה, צרחה עליה, ואף איימה עליה בפגיעה פיסית. אף כי חלפו יותר משנתיים מאז הגשת התלונה, היא טרם טופלה. עמותת אומ"ץ החלה לברר את הפרשה.)
למרות שהיועץ החליט לא להורות על פתיחת חקירה משטרתית נגד פרס ואיציק בפרשת התרומה של סבן, הוא יעץ לעמותת אומ"ץ להגיש תלונה נגד פרס לוועדת האתיקה של הכנסת. תלונה אכן הוגשה, אבל הוועדה החליטה לא לדון בה. גלגלנו את הסירוב המוזר לפתחה של אלשטיין. מעניין מה יהיה לאיציק לומר על כך.
באחד ממאמרי באתר "חדשות מחלקה ראשונה", חשפתי לא מזמן כי מבקר המדינה בודק פרשות נוספות הקשורות להתנהלותה של איציק בתקופה שבה כיהנה כשרת התקשורת. בתגובה, נשיאת המדינה בפועל נזעקה מיד לברר האם יש אכן דברים בגו והאם יש צורך שתפעיל לחצים לשיבוש מהלכי החקירה. היא הכריזה פעם נוספת שתתבע אותי לדין על הפרסום. כבר נמאס לי לחכות. כדי לעודד אותה, אוכל לבשר לה שעמותת אומ"ץ הגישה השבוע למבקר תלונה נוספת נגדה, שבה מפורטת שורה של מקרים חמורים שנעשו בין כתלי הכנסת בתקופת כהונתה כיו"ר הבית, מעשים שיש בהם לכאורה משום פגיעה במנהל התקין ובזבוז של כספי ציבור.
בין היתר, ציינו בתלונתנו את הזינוק המקצועי המטאורי של אחייניתה של איציק, ליאת קוניצקי, שהחלה לעבוד בכנסת לפני שנתיים בתפקיד זוטר והתקדמה במהירות לתפקיד בכיר במנגנון האדמיניסטרטיבי של המוסד; את מינויה של איילת עציון, בתה של עליזה בראשי, מזכירת סיעת הליכוד וחברתה של איציק, גם היא לתפקיד בכיר במנהל הכנסת; חלוקת הטבות ורכב אישי על חשבון תקציב הכנסת למנהל חדר הכושר במשכן, שהוא גם מאמנה האישי; ועוד. עמותת אומ"ץ עומדת על כך שהמבקר יבדוק את התלונות בהקדם, עוד בטרם תתחיל המערכה לבחירת הנשיא. איציק עצמה מוזמנת לזרז את הגשת תביעת הדיבה נגדי, כדי שנוכל לברר את האמת לאמיתה בין כתלי בית המשפט, שם אחשוף פרטים נוספים על התנהלותה.
בכנס שדרות האחרון פורסם סקר שלפיו איציק נחשבת, בקרב מדגם מייצג של אזרחי המדינה, כאחד מחברי הכנסת הישרים. אני רואה בכך כישלון אישי שלי: טרם הצלחתי לחשוף את פרצופה האמיתי לציבור האזרחים. העובדה שהיא תהיה זו שתישא בערב יום העצמאות הקרוב את הנאום המרכזי לאומה מעוררת בי צמרמורת. אך יותר אני חרד מפני האפשרות שיימשך תהליך הידרדרות מוסד הנשיאות. אחרי עזר ויצמן המנוח, שאולץ לפרוש מכהונתו בטרם עת, ומשה קצב, שפורש בעתו בקלון ובבושת פנים, היינו ראויים לנשיא מסוג אחר.