בראשית השבוע הבא נציין, ברחבי הארץ ובעולם, את יום השואה והגבורה. הטקסים יהיו מרשימים. כולנו נעצור לרגע את מהלך החיים ונקדיש מחשבה נוגה לאסון הגדול שהתרחש בימי השואה. נראה שגם הפעם, רובנו לפחות, לא נשכיל להבין לגמרי, מה הניע והצמיח את המפלצת הנאצית לטבוח כך בבני אדם.
למעלה משישים שנים חלפו מסיומו הרשמי של תהליך השואה. רשמי יש לומר, שכן ניצולי השואה ובמידה רבה גם בניהם ובנותיהם, ממשיכים לחיות בצל השואה ועם השואה, עד יומם האחרון.
השבוע, התקיים בכנסת יום שימועים לניצולי שואה הסובלים ממצוקה כלכלית קשה. בעיתונות צוטטה ניצולת שואה, קשישה, שהתנצלה על כך שנותרה בחיים. מצוקתה זועקת לשמיים. אך כאן, במדינת ישראל, מדינת היהודים, כמעט ואין מי שיטה אוזן למצוקתה ויסייע בידה לחיות את שנותר לה בכבוד וברווחה בסיסית.
לפני מספר חודשים שודרה ב"מבט" כתבה אודות ניצולת שואה. אישה בת 80, החיה בישראל וסובלת מחרפת רעב. כלל הקצבאות שהיא מקבלת בחודש, מסתכמות בכ-2,300 ש"ח ומזה עליה לשלם, בין היתר, עבור שכ"ד, חשמל, מים, תרופות ומזון.
עפ"י הנאמר בכתבה, גברת זו אינה היחידה הנמצאת במצב עגום זה. בישראל חיים כיום עשרות אלפי ניצולי שואה (על-פי אומדן מסוים כ 80,000 בני אדם), אנשים מבוגרים, החיים במצוקה מתמדת. אנשים אלה קשישים ברובם, ניצלו מתופת השואה אך אינם מצליחים לחיות כראוי במדינת היהודים!!!
ניתן להניח כי לאנשים אלה, מצוקה כלכלית, לעיתים עד כדי רעב ממשי, מהווה נטל כבד מנשוא, כאשר בנוסף על הקושי שהיא מעוררת, היא עלולה לגרום לנזק נפשי נוסף, לטראומה מתעוררת, טראומת המחנות.
אל לנו, כחברה וכמדינה להסכים למצב כזה. יש לעשות מעשה ולאלתר. הגורמים הוולונטריים הפועלים למען ניצולי השואה ועושים עבודת קודש בעניין, אמורים לתת לאנשים יקרים אלה סיוע משלים לסיוע שהם ראויים לקבל ממדינת ישראל, מדינת היהודים.
חברות הכנסת קולט אביטל (עבודה) הפועלת במשך שנים רבות, למען רווחתם ומימוש זכויותיהם של ניצולי השואה ושרה מרום-שלו (גיל), החברה אף היא בשדולה הפרלמנטרית למען ניצולי השואה מקיימות פעילות פרלמנטרית וציבורית במטרה לשפר את מצבם של ניצולי השואה ועל-מנת לקדם חקיקה בנושא.
פעילות זו ראוי שתחצה מפלגות. רווחת ניצולי השואה אינה עניין הבלעדי של מפלגת העבודה ושל מפלגת גיל, היא ראויה וחייבת להיות אינטרס עליון של כלל המפלגות.
אנשי האוצר מבצעים מלאכה לא קלה. תפקידם, קשה ומסובך, לשמור על עוגת התקציב. זוהי מלאכה לא קלה ולעיתים סיזיפית כמעט. עם זאת, חשיבות השמירה על תקציב המדינה, אין בה כדי להצדיק אטימות לצרכי ניצולי שואה אלה. אין בה צידוק לאטימות ולהליכה בדרכה הנלוזה של מרי אנטואנט: "אם אין לחם, תאכלו עוגות".
זוועות השואה היוו נדבך חשוב בהחלטה ההיסטורית של האו"ם בשנת 47, ערב הקמת המדינה. זוועות השואה הביאו למדינת ישראל הצעירה מיליארדי מארקים מגרמניה, שהיוו משאב חשוב ומרכזי בפיתוחה של ישראל הצעירה.
מדינת ישראל קמה, כדי להוות בית לעם היהודי.
זוהי חובה ראשונית במעלה של מדינת ישראל לתקן לאלתר את העיוות שבעטיו חיים ניצולי שואה במצוקה כלכלית, תהא הסיבה אשר תהא. התעלמות ממצוקתם של אנשים אלה מהווה בפועל, גם ללא כוונה, היא נזק מתמשך נוסף, על אלה שגרמו הנאצים.
ביום 12.4.07 פנתה ח"כ קולט אביטל במכתב תמציתי וברור לראש הממשלה, מר אולמרט, זה שרעייתו לימדה אותו על רווחה, בבקשה לפעול לאלתר לתיקון העיוות וסיוע לאנשים מסכנים אלה, באמצעות חקיקה ודרכים נוספות.
אם רק תרצה הממשלה, היא יכולה לדאוג מיידית לשיפור רווחתם של ניצולי השואה. במישור הכספי, על-ידי חקיקה מתאימה שתאפשר לכל ניצול שואה לחיות בכבוד. במישור הפרקטי, להעביר, לאלתר את כל הטיפול בניצולי השואה הנזקקים, לרבות הקרן לרווחת ניצולי השואה, למשרד הרווחה והשירותים החברתיים עם גיבוי תקציבי ולהפסיק בהוראה מתאימה, לטרטר את הנזקקים ומבקשי הקצבאות.
אם לא יעשו כן, ראש הממשלה ושר האוצר, מוטלת חובה על חברי הכנסת לחוקק חקיקה מתאימה לאלתר שתדאג לטיפול הראוי באנשים אלה, ובמידת הצורך גם להצביע נגד חוק ההסדרים לקראת תקציב 2008. אני סמוך ובטוח, כי במפלגת העבודה יש תמיכה נרחבת לצורך בטיפול מיידי ואינטנסיבי בנושא וכך גם במפלגת גיל. ניתן להניח כי גם חברי כנסת אחרים יתמכו במהלכים הנדרשים, ויהיה רוב בכנסת לחקיקה הנדרשת.
אשר על כן, אני קורא בראש ובראשונה לממשלה ולעומד בראשה וכן, לחברי הכנסת, "טלו קורה מבין עיניכם" ובצעו מיד את הדרוש תיקון. כל אחד מכם מוזמן לחשוב על זה ביום א' הקרוב, ערב יום השואה והגבורה.