הכול החל בקריאה של כמה סטודנטים הלומדים במכון לחינוך דמוקרטי שבסמינר הקיבוצים בתל אביב לעמיתיהם הסטודנטים השובתים לא להישאר סתם כך בבית בזמן השביתה, אלא להגיע לסמינר, כמובן לא להיכנס לשיעורים, אך לדון יחד במה אפשר לעשות. ברוב האוניברסיטאות השביתה מתנהלת בעיקר על-ידי אגודות הסטודנטים, ואילו רוב הסטודנטים מנותקים ופסיביים, הם אינם נפגשים ומותירים את הקמפוסים ריקים. ואכן, בעקבות הקריאה של הסטודנטים מהמכון לחינוך דמוקרטי, סטודנטים החלו להגיע לסמינר, וההתכנסות יחד פתחה פתח למאבק מסוג אחר תוך חוויה ייחודית למשתתפים עד כה.
תחת לשבת בבית באפס מעשה, הסטודנטים שהגיעו התכנסו במעגלים קטנים על הדשא בסמינר הקיבוצים והחלו פשוט לדבר. מכך צמח רצף של שיחות ופעילות מרתקת שכללו דיונים ולמידה על השביתה ועל הבעיות המטרידות את הסטודנטים ביחס להשכלה הגבוהה, לשביתה ולבעיות אחרות בחברה הישראלית.
מתוך המפגשים הייחודיים, שנכחו בהם לא רק סטודנטים מהתוכנית לחינוך דמוקרטי אלא גם סטודנטים רבים משאר מסלולי הלימוד בסמינר הקיבוצים, נוצר צוות שמתאם פעילויות. מובן שבינתיים מדובר על קבוצה של סטודנטים פעילים ולא על כלל הסטודנטים שנשארו בבית עד כה, אך הקבוצה הפעילה הולכת וגדלה בכל רגע, ומקיפה כבר סטודנטים ותומכים רבים במכללה. הקולות והדרישות הם בעלי גוון עקרוני ויסודי - הרבה יותר מסיסמאות הורדת שכר הלימוד שמוצגות בתקשורת, ומעבר לדרישות ראשי האגודות באוניברסיטאות.
מתוך הדיונים עד כה אפשר לומר ש
לרוב הסטודנטים ברור שהזכות לחינוך ולהשכלה גבוהה היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי במאה ה-21.
חינוך אינו עסק, הוראה אינה שוק, השכלה אינה כלכלה
כל אזרח זכאי לקבל חינוך וחינוך גבוה חינם - על חשבון המדינה. אין להשלים עם המצב כיום בו רק שליש מהאזרחים נהנים מהשכלה גבוהה.
לא רק שיש לסרב בתוקף לכל דרישה להעלות את שכר הלימוד, אלא שיש לפעול למען חינוך גבוה חינם וללא תנאים. יותר מכך, על הממשלה להחזיר כספים שנלקחו עם השנים שלא כדין מתקציבי ההשכלה.
חינוך אינו עסק, הוראה אינה שוק, השכלה אינה כלכלה. מסחור החינוך והפרטת ההשכלה הם דין מוות לרוח האדם. מושגים של ייצור, רווח ומשכורת אינם מתאימים לחינוך ולהשכלה. זהו מתכון בטוח להפיכת "האדם הנבון" והחושב ל"אדם המתפרנס" אך המשועמם. הזכות לחינוך והשכלה לא נמדדת במונחי כדאיות כלכלית. חינוך וערכים קודמים לעסק ורווחים. יש להתנגד לכל ניסיון לרדד ולשטח את הידע, היצירה והרוח האנושיים למודלים כלכליים אופנתיים ואין לשתף פעולה עם התמקדות בהכשרת פועלים או הכשרת "ברגים" למערכת הכלכלית במקום חינוך ולמידה משמעותית.
מהדיונים שהתקיימו על מדשאות הסמינר ברור לנו כי לא תהיה רפורמה בחינוך או בהשכלה הגבוהה בלי שותפות התלמידים, הסטודנטים והמרצים בקביעת התוכנית ובדרכי יישומה. על הלומדים והמלמדים לדון יחד ולהשתתף בהחלטות הנוגעות לבעיות ההשכלה הגבוהה בישראל.
לא נוכל לקבל שום תכתיב של שר או ועדת כלכלנים ועסקנים וגם לא של קומץ ראשי אגודות סטודנטים ומרצים. זכותם של הסטודנטים וצוות ההוראה לקחת חלק ולהחליט בעצמם יחד עם האזרחים על עתיד החינוך הגבוה בישראל. רק הציבור יקבע את עתיד ההשכלה הגבוהה בארץ.
כל החלטה של נציגים בממשלה ונציגי הסטודנטים תובא על-ידי הסטודנטים לאישור בהצבעה של כלל הסטודנטים תוך שימוש באמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותנו כמו האינטרנט והטלפונים הניידים. לא יתקבל הסכם שרוב הסטודנטים והמרצים אינם מאשרים אותו.
הסטודנטים קוראים לשובתים לזכור כי שביתה היא הזדמנות חברתית לחשיבה ועשייה אקטיבית. שביתה היא איננה חופשה פסיבית. טעות להישאר בבית בשביתה! שביתה היא הזדמנות ייחודית למפגשים, לדיונים, ויכוחים ועשייה משותפת בין משתתפיה ובינם לבין הציבור. שביתה של ראשי אגודות ואיגודי מורים בלי שיתוף פעיל של הסטודנטים, התלמידים והמורים עצמם אינה שביתה ראויה ואינה מתאימה לרוח המאבק על שינוי בחינוך ועל דמוקרטיה. על משתתפי השביתה להיפגש ולקדם את רעיונות השביתה ולדון בבעיות החינוך ישירות ולהציע פתרונות חדשים ויצירתיים. על המורים בתיכונים למשל, להגיע לבתי הספר ובמקום ללמד את "החומר", לדון עם התלמידים בשביתה, בבעיות שמעלים התלמידים, בדרכי המאבק המשותפות, ובעתיד החינוך.
במפגשים כאלה טוב שייקחו חלק גם אזרחים הרוצים בכך גם כאשר אינם סטודנטים או מרצים. מפגשים כאלה הם דבר חיוני ומפרה לכל הצדדים ומאפשר מאבק חברתי רחב. הלומדים והמלמדים בכל אוניברסיטה, מכללה או בית ספר, יקבעו בעצמם את אופי המאבק ודפוסי הפעולה המתאימים להם. יש להימנע מחזרה על דפוסי שביתה פסיביים של קומץ פעילים ונציגים המנותקים מציבור השובתים עצמו.
אנו קוראים לכל הלומדים והמורים להגיע לאוניברסיטה ולבתי הספר, לכיתות, ולדון יחד ולהחליט על מה להיאבק, אם וכיצד לנהל את המאבק. שביתה בהשתתפות השובתים ותוך מפגש מתמשך תוביל ללמידה משמעותית ושינוי תודעתי של השובתים.
יש לחבר בין מאבקים משותפים ולהרחיב את העיסוק בבעיות יסוד חברתיות הנוגעות לאזרחים. תלמידי תיכון, מורים במערכת החינוך, סטודנטים ומרצים, חייבים לשתף פעולה יחד במאבק על עתיד החינוך בישראל. על המאבק להיות בשיתוף ובהשתתפות רחבה של הנאבקים עצמם. רק כך יביא תועלת ותנופה לכל הצדדים. בנוסף, על הסטודנטים להתעניין ולהיות מעורבים לא רק במאבקם הקונקרטי אלא גם במצב החברתי בכללותו ובהתנהלות השלטון.
בתוך שבוע אחד בלבד, נוצרו ממעגלי הדיונים כמות חסרת תקדים של יוזמות יצירתיות ופעולות. משמרות מחאה יומיות ברחובות תל אביב, מייצגי אמנות מקוריים שעסקו בשביתה אותם הפיקו סטודנטים במגמת בימוי ומשחק ושהוצגו ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב תוך תגובות נהדרות של הציבור; חלוקת פליירים מקוריים; פניות לתקשורת ותיאום פעילויות עם שאר המכללות; אסיפת שובתים דמוקרטית שדנה והצביעה יחד על התנהלות השביתה ועל עתיד המאבק בסמינר; ימי לימוד אלטרנטיביים של סדנאות שמעבירים הסטודנטים זה לזה במקום השיעורים הפורמליים - בדגש על שילוב בין מסלולי הלימוד כתוצאה ממפגשים פוריים וראשוניים בזמן השביתה; הכנה משותפת של שלטים ועזרים מקוריים להפגנה שהיתה בירושלים ולקראת ההפגנות הבאות. פנייה למרצים להצטרף לשביתה האקטיבית; הקמת מגוון צוותים שפועלים במקביל לקידום יוזמות שצצות ללא הרף מהיושבים במעגלים ועוד יוזמות חדשניות ומפתיעות ברעננותם וההתלהבות שעולה מהן.
הצטרפו גם אתם למאבק דמוקרטי משותף ופעיל על הזכות לחינוך!
רקע - כיצד החלה שביתת הסטודנטים?
ב-2001, לאחר מאבק ממושך של סטודנטים והקמת ועדת וינוגרד, התחייבה הממשלה להוריד את שכר הלימוד לאוניברסיטה ב-50% בתוך 5 שנים. בתום חמש השנים התבררו חמישה דברים מרכזיים שעוררו את הסטודנטים לחדש את השביתה:
- הממשלה הפרה את התחייבויותיה בצורה גסה ושכר הלימוד נותר גבוה באלפי שקלים ממה שהובטח מפורשות. בפועל ירד שכר הלימוד רק בכ-25%.
- הממשלה דורשת כעת במפגיע להעלות את שכר הלימוד לשיא שטרם נראה (עד 1,400 שקלים לחודש לימודים).
- הממשלה והאוצר מנעו העברת יותר ממיליארד שקלים נוספים שנועדו לאוניברסיטה ומסרבים להחזירם.
- הממשלה מנסה לקבור את מסקנות הוועדה הקודמת - "ועדת וינוגרד" - והקימה ועדה ברשות כלכלנים ושר אוצר לשעבר ("ועדת שוחט") במטרה לערוך רפורמה בהשכלה הגבוהה מבלי לשתף את הסטודנטים והמרצים.
- חברי הוועדה החדשה ברשות אברהם בייגה שוחט מצהירים מראש על כוונותיהם להפריט את החינוך הגבוה, להעלות את שכר הלימוד ולהפוך את ההשכלה לגוף כלכלי יצרני וכפוף לשוק. ההפרטה צפויה להוליד בין היתר חוזים אישיים ושכר דיפרנציאלי למרצים, שכר לימוד דיפרנציאלי לתלמידים ושינוי התכנים באוניברסיטה והתאמתם לשוק המסחרי.
בעקבות זאת פרצה שביתת הסטודנטים במחאה על צעדי הממשלה והפרת כל ההסכמים הקודמים, מגמת ההפרטה של ההשכלה הגבוהה והניסיון לכפות שינוי באופן חד-צדדי בלי שיתוף הסטודנטים והמרצים.
שרת החינוך ניסתה למסמס את השביתה בטענה ששכר הלימוד לא יעלה בשנה הקרובה. הסטודנטים הבינו כי מדובר בתרגיל שנועד להרדימם מבלי לבטל את ועדת שוחט ומגמות ההפרטה וההתעלמות מעמדותיהם. בינתיים התגברו הקולות בקרב הסטודנטים להפוך את המאבק למאבק עקרוני על הזכות לחינוך ונגד ההפרטה והניסיון לכפות רפורמה. במקביל, להיאבק על הורדת שכר הלימוד.
הידעת?
- ישראל חתמה ב-1991 על אמנה של האו"ם - ICESCR - המעגנת את הזכות להשכלה גבוהה לכל אזרח בחינם. באמנה הבינלאומית כתוב בין היתר: "יהא החינוך הגבוה נגיש באותה מידה לכל, על יסוד יכולת ובכל אמצעי מתאים, לרבות הנהגת חינוך גבוה חינם בשלבים".
- סטודנט ישראלי משלם כיום כמעט 1,000 שקלים מדי חודש שכר לימוד לאקדמיה.
- בישראל 2007, שניים מכל שלושה אזרחים לא זוכים כלל ללמוד באוניברסיטה או במכללות ורק לכ-45% מהצעירים יש תעודת בגרות מלאה.
- אפשרות להשכלה גבוהה בחינם קיימת במגוון מדינות שמכירות בזכות לחינוך גבוה לכל אזרח ללא תשלום. בין המדינות נמצאות: צרפת, גרמניה, נורבגיה, שבדיה, דנמרק, פינלנד ויוון ומדינות רבות בהן יש אוניברסיטאות עממיות בחינם על חשבון המדינה כגון ספרד, מרוקו ומאוריטניה.
- בישראל לומדים כ-250,000 סטודנטים.
- כ-3 מיליארד שקלים - כ-1% מכלל התקציב השנתי של 290 מיליארד השקלים - מועברים השנה מהאוצר לאוניברסיטאות לכיסוי שכר הלימוד בנוסף לתשלום הסטודנטים. 3 מיליארד שקלים נוספים בשנה עשויים לאפשר לימודים בחינם לכלל הסטודנטים כיום.
- ב-2007 צפויים 7-10 מיליארד שקל עודפים מגביית מסים אשר לא כלולים בתקציב ויעמדו לרשות הממשלה והאוצר.