"מה דינו של כהן שהרג נפש במלחמה? האם הוא יכול לשאת כפיים ולברך בתפילה?"
שאל רותם מהמרכז במדור יהדות באתר Ynet. לא רק משום שאני כהן משכה הידיעה את עיני.
הרגע הנפלא, שאתה פוסע יחף עם אחיך הכהנים אל הדוכן, מתעטף בטלית, ומתכוון לברך את עמו - "יברכך ה' וישמרך ... וישם לך שלום" - הנו לי, מאז ומתמיד, חוויה כבירה, שאי אפשר לחולקה עם הזולת. אחר כך אתה יורד אל העם, ומתערה בו שוב - עד הפעם הבאה שתישא כפיך.
שאלות ותשובות (שו"ת) היו תמיד דרך מעניינת להתפתחות ההלכה. השו"ת משקפות את הווי התקופה, וגם בזה חשיבותן. כרגע, ניצבים כהנים רבים מול שאלה זו - אולי אחרי הרבה מאות שנים בתולדות עמנו - כיוון שעליהם להילחם על הגנת העם והארץ. סוגייה זו ואחרות מתבררות כל הזמן בדיון ער בשו"ת בענייני צבא ומלחמה, הרחק ממוקד העניין של הציבור. בירורן הוא חלק בלתי נפרד מהתמודדות החברה הדתית עם אתגרי השירות הצבאי.
הרב דרור ברמה, ראש כולל "תורה מציון" להסמכת רבנים בלונדון, השיב, "כהן שהרג נפש כאשר היה הכרח לעשות כן, יכול לשאת את כפיו... כלומר אין זה ראוי לברך בשם ה' בידיים ששפכו דם. עם זאת, שפיכות דמים נחשבת לעוון
רק כאשר נעשתה כעבירה, במזיד או בשוגג [ההדגשה שלי - אב"ץ]".
אחרי שדן הרב בעיקרון, נחשפת בפנינו הסוגייה האמיתית, שמטרידה, כנראה, את השואל - מה דין כהן, שנאלץ להרוג את אויבו במלחמה.
לפני ארבעים שנה בדיוק, קצת אחרי יום הולדתי השמונה-עשר, הרגתי בראשונה - בתעלות בעורפו של המערך המצרי באום כתף. החייל המצרי הגיח מולי, והופתע - כנראה, כמוני. רוקנתי לתוכו בחמת-זעם ובפחד נורא את כל המחסנית, מטווח קצר ביותר. דמו הכתים את מדי. הייתי המום. החוויה היתה קשה ביותר. התרחקתי מגווייתו, וישבתי בתוך התעלה. אחד הסמלים הוותיקים חיפש אותי, כיוון שהתעכבתי, והוציא אותי מההלם. הוא זרק אלי מברג, ופקד עלי לפרק את הכידון מרובהו של המצרי. כידונו שפשף את מכנסי בנופלו.
לעשות הכל כדי לנצח
"בעת מלחמה חלה על האדם מצוות מלחמה, ועליו לעשות ככל שבאפשרותו כדי לנצח, גם אם לשם כך יש צורך להרוג אויבים. במקרים אלו, שפיכות דמים היא עניין עצוב אך הכרחי" - עונה הרב ברמה - "כהן שנלחם והרג נפשות, אין ידיו נחשבות 'מלאות דמים' [ישעיהו א', ט"ו], אדרבה, זכותו רבה שהשתתף בהגנת עם ישראל וסיכן את חייו במצווה זו. הוא יכול לישא את כפיו וראוי לו להביא את ברכת ה' לעמו...".
ונראה, שהרב ברמה נמצא בקֶרב עמו - כיוון שהוסיף, "כהן שהרג נפש מכוחותינו, בשגגה, בעת אירוע של ירי 'כוחותינו על כוחותינו', לא יישא את כפיו עד שיעשה תשובה. תשובה בעניין זה היא תחקיר אמת, הפקת לקחים, ובקשת סליחה אם מתברר שיש צורך בכך".
ועל כך אוסיף רק - אמן ואמן. יפים דברי הרב, אך, לצערי, מעולם לא עשו כוחותינו "תחקיר אמת, הפקת לקחים", כדרישתו. על כך עלינו לבקש סליחה.