ואצלנו אין חדש תחת השמש: ממשלת המחדל, ההפקרות, ההבלגה וההכלה, המשותקת, והמאובנת. כאז במלחמת לבנון השנייה, כן עתה בשדרות מוכת הקאסמים, הממשלה ממשיכה להפקיר בצורה נפשעת את אזרחיה.
קולות הנפץ של הטילים, המלווים בקריאות "צבע אדום", אינם חודרים מבעד לכתליו של מגדל השן שבכנסת, קל וחומר שאינם מבקיעים את הקירות האטומים של אולם הישיבות של ממשלת ישראל.
אולם ראה זה פלא, אותם קירות בטון אטומים הופכים לקירות קרטון דקיקים, מתמוטטים כחומות יריחו, וזאת לא חלילה מהפצצות אירניות רחמנא ליצלן, אלא בשל האויב המסוכן שמבפנים, המאיים על ביטחונה של ממשלת ישראל. קם עליה לכלותה אוליגרך, עבריין בינלאומי, מלבין כספים, סוחר נשק מגונה, כפי שמיטיבה לתארו העיתונות המגויסת.
ואותה ממשלה השקועה בתרדמת, כפי שהתעוררה בעבר, מאוחר מדי, בעקבות הקמת מחנה הפליטים בניצנים והזדרזה להקים מחנה מתחרה, כך גם היום, עורר אותה מעלפונה המתחרה המסוכן ביותר שלה ארקדי גאידמק, שאיים ברוב חוצפתו (כפי שכתב כתבלבו של ראש הממשלה חתן פרס ישראל נחום ברנע) למגן מייד את בתי שדרות- אם לא תעשה זאת הממשלה החייבת להגן על אזרחיה.
והממשלה, חיל ורעדה אחזוה, היא שאוזניה היו אטומות לזעקותיהם של ילדי שדרות, כינסה מיד את מועצת החכמים שלה הקרויה קבינט ביטחוני מדיני, שגילתה מיד את האוצר הבלום המאפשר למגן מיד את בתי שדרות.
ולגאידמק, בעל המוניטין בסחר נשק, לא נותר אלא לרכוש מספר טנקים ותותחים יד שנייה בשוק החופשי, להציבם בגבול עזה, להחריד את חברי הקבינט מרבצם, ולהניע את ראש הממשלה הנרפה ושר בטחונו המתלהם, לתת לצה"ל את ההוראות המתאימות, ולהגשים סוף סוף את ההבטחה הישנה "שעזה תרעד", אם ימשך ירי הקאסמים אחרי הריסתו של גוש קטיף ונסיגתו של צה"ל.
קדימה גאידמק, "המתחיל במצווה אומרים לו גמור..."