מדינת ישראל הוקמה, למי שאינו זוכר או מבקש לשכוח, כדי להיות בית בטוח ויציב לעם היהודי שנחלץ בעור שיניו ממסע ההרג הרצחני של המשטר הנאצי. כדי להבטיח את קיום המקלט הזה של העם שחזר למולדתו ההיסטורית, החליט ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון ללכת בנתיב של פיתוח "אופציה גרעינית" כדי להבטיח ששואה שנייה לא תתרחש.
החלטה היסטורית זו היתה פועל יוצא מהלך מחשבה של מנהיג המוביל את המחנה ואינו נגרר אחריו. מנהיג מבין, מבלי שיהיה צורך לחזור ולהסביר לו את עקרונות היסוד של השלטון, כי היעד הראשון של ממשלה, כל ממשלה, הוא לדאוג בראש וראשונה לביטחונם וליכולת קיומם של אזרחיה.
למרבה הצער והאכזבה, ממשלת ישראל היום, ובעיקר מי שבדרך מקרה טראגי הגיע לעמוד בראשה, אינה מבינה את ייעודה הבסיסי הזה. דוגמא מוחשית, עגומה ואולי אף מייאשת, היא המלחמה שמנהל כיום ארגון הטרור חמאס בשדרות ובנגב המערבי, מלחמה שמשמעותה אחת: ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה.
לממשלה יש ק"ן תירוצים להסביר את אפס המעשה: אין פתרון צבאי לבעיית הקסאמים; כניסה קרקעית לרצועה תעלה בהרוגים רבים; עלות המיגון יקרה מדי; לא אנחנו יצרנו את הבעיה הנמשכת כבר שנים; אולי נגביר במידת-מה את "הסיכולים הממוקדים"; או אולי - בהתאם לעמדת המרכיב השמאלי של הממשלה - נציע לפלשתינים ויתורים מפליגים, אולי אפילו כואבים, כדי שיפסיקו את האש המתגברת מיום ליום. האש הגורמת לבריחה המונית מן העיירה הפגועה והכואבת הזו.
כל מי שבוחן את מעשיה ומחדליה של הממשלה בהקשר ל"מלחמת הקסאמים" יכול ללא קושי להגיע למסקנה, כי מדובר רק בצעדי התגוננות דפנסיביים שאינם יכולים לפתור דבר. מטעמים בלתי ברורים, או פשוט מתוך אימפוטנציה שלטונית, אין הממשלה נוקטת בצעדים יזומים, התקפיים, כדי למלא את חובתה הבסיסית ולספק לאזרחיה את הביטחון האלמנטארי. וצעדים כאלה אפשריים וניתנים ליישום ללא סיכון חיי אדם.
הדבר הראשון שהממשלה צריכה להפנים הוא שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה מול הטרור הרצחני של החמאס; ובמלחמה כמו במלחמה - יש להחזיר מלחמה אף כי לא בהכרח באמצעים צבאיים. ומלחמה פירושה ניתוק מוחלט בינינו לבינם בכל תחום אפשרי.
ראשית לכל: ניתוק הגבולות. ניתוק שפירושו כי אף לא אחד מתושבי עזה יוכל לבוא לעבוד בישראל, לבקר בה, לרכוש בה שירותים; שאף לא מיכל אחד של סחורה, חקלאית או אחרת, יעבור מתוך ישראל אל תחומי הרצועה; שאף לא אחד מן המטענים המגיעים בדרך נמלי ישראל עבור הרשות הפלשתינית יגיע אל המען הפלשתיני שאליו הוא מיועד.
שנית: ניתוק השירותים. חברות ישראליות מספקות לרשות הפלשתינית דלק המניע את גלגלי הטרור נגדנו. יש להפסיק מיידית את מכירת הדלק למי שבאופן יזום מנסה לחסל את קיומנו, לשבור אותנו, להבריח אותנו מבתינו; חברת החשמל מספקת, תמורת תשלום, חשמל לרצועת עזה. חשמל לתאורה וגם לתעשיה, המייצרת, בין השאר, את הקסאמים הנורים אל שדרות השכם והערב. מטעמים הומניטאריים אסור לנו להפסיק את אספקת המים למרות שברצועה קיימים מקורות מים לא מעטים שסיפקו בעבר את הצריכה המקומית מבלי להיעזר בתרומה הישראלית.
ניתוק ממקורות הכסף: אסור למדינת ישראל להעביר לרשות הפלשתינית כספים כלשהם, גם כאלה הנגבים, לכאורה, בשמה של הרשות, כמו מע"מ ומסים עקיפים אחרים. במקביל, על ישראל לדאוג כי לא ימצאו נתיבי העברת כסף ממדינות תומכות טרור, כמו אירן למשל, אל המערכת הפיננסית הפלשתינית.
ניתוק התקשורת: הרשות הפלשתינית נעזרת במערכת התקשורת הישראלית כדי לקבל ולהוציא שיחות בטלפון קווי לעולם הרחב. במקביל קיימת ברשות גם מערכת סלולרית. ישראל חייבת להפסיק מיידית את אפשרויות השימוש במערכת הקווית ולהורות לחברות הסלולר הישראליות שלא לספק למערכת הפלשתינית אפשרויות תקשורת סלולרית לעולם. במקביל, חובתה של ישראל לשבש את אפשרויות התקשורת הפנימית בין מנויי המערכת הסלולרית הפלשתינית.
במסגרת הניתוק הכולל הזה יוכלו הפלשתינים להמשיך ולרצוח זה את זה עד טיפת דמם האחרונה ככל שיחפצו.
במקביל לכל צעדי המנע האלה חייבת ישראל להפעיל מערכת הסברה בינלאומית רחבת היקף שתבהיר לעולם כי לא יתכן שמממשלה כלשהי תשב באפס מעשה נוכח מתקפת טרור מתמשכת נגד אזרחיה שכל משאת נפשם היא להביא פרנסה לבני ביתם.
אבל, ושוב למרבה עגמת הנפש, נראה כי גם מעשה אלמנטארי ופשוט מן הסוג הזה, מעשה שאין בו סכנה לחיי אדם, הממשלה האימפוטנטית הזו אינה מסוגלת להוציא אל הפועל.