פעם נסעתי עם לקוח - לא חשוב מאיזו עדה - לדיון בבית המשפט.
אנחנו מגיעים למגרש החניה הסמוך לבית המשפט, ואז הלקוח שולף מכיסו חבילת מזומנים ומנסה לדחוף אותה לידי.
"מה זה?" אני שואל.
"זה בשביל השופט!" עונה לי הלקוח.
אני מנחש שהלקוח הזה שלי היה אחד הנשאלים בסקר מדד השחיתות העולמי שפורסם לאחרונה - הקובע, בין היתר, כי יש בישראל הסבורים שיש לשחד שופט כדי לזכות במשפט.
אני מנחש כך כי אני זוכר היטב שהתקשיתי לשכנע את אותו לקוח, שבישראל שופטים אינם לוקחים שוחד.
אבל, לעומת זאת, מלומד אנגלי חכם אמר פעם שקיימים שני סוגים של עורכי דין: כאלה המכירים את החוק, וכאלה המכירים את השופט.
ובכן, מהי המסקנה מדבריו אלה של המלומד האנגלי? שהבעיה אינה ייחודית לנו. גם באנגליה, הנמצאת במקום גבוה - כלומר נמוך - במדד השחיתות העולמי רצוי לשכור עורך דין המכיר את השופט.
אתה יכול לכתוב ולהגיש לבית המשפט כתבי טענות וסיכומים משובחים לעילא ולעילא - עבודת דוקטורט של ממש - ולהפסיד במשפט, וזאת - גם אם הצדק הצרוף נמצא לצידך, וגם אם הצד השני הגיש לבית המשפט איזה נייר מסמורטט שנכתב על-ידי מתמחה שהחל את התמחותו היום בבוקר.
וכל זאת למה? כי הפרקליט של הצד השני הוא קודם לכל ולפני הכל מין מאכער שכזה המחובר עם "הצד הנכון" של השופט.
איך מתחברים עם "הצד הנכון" של שופט? קשרים קשרים ועוד פעם קשרים. כי אם יש קשרים - כך למדנו - כבר לא צריך פרוטקציה.
כמובן שאסור לחטוא בהכללת יתר. ישנם שופטים - והם לא מעטים - שקשה מאד "להגיע אליהם". אבל הפרינציפ ברור.
איך מבערים את הנגע הזה? קשה מאוד. אולי בלתי אפשרי. כי כולנו בני אדם. גם השופטים.
כך או כך, מערכת המשפט שלנו מעולם לא הוטרדה במיוחד מדבר קיומה של התופעה המשחיתה הזו.
כי מערכת המשפט - האמונה כידוע על מסורת של התכחשות והכחשה - הרי משוכנעת זה מכבר, כי מה שבאמת מסכן אותה הוא קמפיין חתרני של הגשם והחמסין.