תרגיל בחוסר תקינות פוליטית

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה, מעבר להרי החושך שכנה לה ממלכת "התקווה". אזרחי הממלכה נאנקו תחת עריצות לבם של השליט הנבחר וחבר וזיריו. העני, הגר והיתום הוזנחו לגורלם. אויבי הממלכה נגסו בגבולותיה, כל ד'אלים עלה וגבר, השחיתות מוכוונת השליט פשתה לאורך ולרוחב מסדרונות הממלכה, השליטים היו עסוקים במריבותיהם הקטנוניות ולבם גס בסבלות העם. עקב העובדה כי מועצת העם בחרה לשלטון את השליט וחבר וזיריו לכל ימי חייהם, חשו אלו בטוחים ממשפטו של ההמון ברחובות. ותעל שוועתו של העם השמיימה. ואז התקבצו אלו אשר לא יכלו יותר לראות בסבל העם לטכס עצה, הכיצד להעביר את זו ממשלת הזדון מן הארץ. ישבו 40 יום ו-40 לילה על המדוכה ופתרון לא מצאו. להוותם, ברור היה להם כי העם במו ידיו בחר את מועצת העם אשר מצידה בחרה בשליט וחבר וזיריו הנלוזים ורק מועצה זו תוכל לשנות את רוע הגזרה. לפתע קפץ יותם הקטן ממקומו, יש לי רעיון צעק, יש לי רעיון. נקבצו כולם סביבו מיחלים למוצא פיו. פתח יותם: עלינו לשכנע את נבחרי מועצת העם לבחור לנו שליט אחר... כה פשוט. גיחכו הסובבים, הרי הללו אינם מוכנים לעשות זאת מחשש לכסאותיהם שלהם אשר יפלו יחד עם השליט. אהה, כך יותם, כל שעלינו לעשות הוא לחפור ולחשוף בהשקט ובבטחה את עוולותיהם של אותם מנבחרי מועצת העם, ולידעם כי במידה ולא יתמכו בהסרת ממשלת הזדון יחשפו עוולותיהם קבל עם ועדה. מספר מהנאספים טענו מיד כי הדבר אינו מוסרי לעשותו. נגדם טען יותם כי הדבר מוסרי יותר מפעולתם העוולה של אותם מנבחרי מועצת העם אשר נבחרו לעשות צדק ועושים משפח ציבורי תוך הצגת מצג מטעה של שרות לעם. מדוע השליט, חבר מרעיו ונבחרי מועצת העם הנוקטים בדרכים נלוזות ומושחתות למען בצר שלטונם זכאים לכך בעוד שאנו הפועלים ממנעים טהורים ולטובת העם כולו מנועים? הרי מלכתחילה באם נבחרי מועצת העם הינם ישרים וראויים אין להם לחשוש מדבר, גרס יותם. וכך הווה. שליחים יצאו דחופים למדינות הים לאסוף הדמים הדרושים ומעט יותר משישה ירחים מאוחר יותר נאספו הפרטים המרשיעים הדרושים ע"י נאמנים ומוכשרים בעם. אחד אחד כונסו אותם המושחתים מנבחרי מועצת העם ותנאי הושת עליהם, באם יתמכו בהסרת ממשלת שליט הזדון וחבר מרעיו יתאפשר להם תמורת תשלום כופר מתאים (אשר יועבר לחלכאים והנידכאים) והתחייבותם בנקיטת חפץ לפרוש על-מנת שלא לחזור לעולם לחיים הציבוריים, לא יפורסם קלונם ברבים. ואכן כך הווה. בתוך פחות משנים-עשר ירחים החליטה מועצת העם, לפני התפזרה לתמיד בתמורה למועצה משרתת ציבור נאותה ממנה, להחליף מן הארץ את ממשלת הזדון בטובה וראויה ממנה, ומדינת "התקווה" צהלה ושמחה. כל דימיון אפשרי בין המשל ד'לעיל לארועים עדכניים ד'היום אינו מקרי בלבד.